הנה הודעה שלי שבטעות נמחקה../images/Emo129.gif
שירשרתי אותה להודעה זמנית של תפוז, אז הנה כעונש אני מפרסמת אותה מחדש. יש לציין לטובה את אריאל, שהגיבה ועזרה לי עם לינקים לכל התוכניות של הסטודיו למשחק. ביום שני היה בתוכנית ארוכה במיוחד טום קרוז (לא ראיתי), אחרי שביום שני הקודם היתה תוכנית ארוכה עם תותח כבד אחר ואהוב עלי מאוד, ג´ון טרבולטה. כ"כ הזדהיתי עם משהו שהוא אמר (שאלו אותו לגבי השנים 1980-1994 שנחשבות לתקופה מקצועית פחות טובה שלו) - בחיים יש כ"כ הרבה כאב ודברים רעים. אפשר להתחיל לבכות הרגע, לא תהיה בעיה למצוא בגלל מה. האתגר האמיתי הוא למצוא את השמחה והספיריט (שזה שילוב של "רוח" ו"נשמה") בתוך החיים. הוא הוסיף שמי שמרגיש פחות טוב עם עצמו בגלל משהו שמישהו אחר אומר עליו, צריך להתבייש בעצמו. והוא כ"כ צודק. הוא סיפר שבשנים הכביכול חלשות מבחינת הקריירה שלו הוא מאוד נהנה גם מתחומים אחרים בחיים, הוא טס, ראה עולם, ראה אנשים והרגיש טוב. בקיצור צריך ללמוד מכל הגישה הזאת. לגבי הסרט המעולה FACE/OFF (עם ניקולס קייג´) שהולך על רעיון דומה לזה שהיה בפרק "דרימלנד", הוא אמר שזה היה רעיון כ"כ מטורף, שהוא הרגיש או שזה ייצא גרוע וכישלון, או שזה יהיה גאוני ומעולה. וזה אכן היה השני, כמו הפרק "דרימלנד" לדעתי. הוא גם ענה מאוד יפה לשתי השאלות מהקהל ששאלו אותו בסוף. לגבי מחסור בהשראה במשחק, הוא אמר שזאת טעות גדולה לחכות שההשראה תגיע אליך. שחקן מבחינתו צריך למצוא בתוך עצמו את ההשראה, לבנות בעצמו את הדמות, להוסיף עליה שכבות משלו (ולפי כל הראיון איתו היה ברור שכך הוא נוהג). הוא סיפר שכאשר הוא אמר לבמאי אחד שיש לו שלוש אופציות לשחק את הסצנה, הבמאי אמר לו: אז מה אתה רוצה ממני? בשביל מה אני משלם לך כ"כ הרבה? תחליט אתה איזו מהאופציות הכי נכונה! והוא אמר "מגניב" והוא בעד הגישה הזאת. אפשר ללמוד מזה לחיים בכלל לדעתי. השאלה השניה היתה על הקושי במחזמר, ובתור בוגר 2 סרטי המיוזיקלס הקאלטיים, ענה ג´ון שצריך להתייחס לקומדיה ולשירים כאל דרמה, להאמין במה שאתה אומר, וזה שאתה מגיב למתרחש בצורת שיר, לא אומר שזה לא רציני. גם היה מעניין לשמוע. ובסוף נתנו לו לרקוד שם עם מישהי.. מצחיק. נכון שזאת תוכנית מצוינת?
שירשרתי אותה להודעה זמנית של תפוז, אז הנה כעונש אני מפרסמת אותה מחדש. יש לציין לטובה את אריאל, שהגיבה ועזרה לי עם לינקים לכל התוכניות של הסטודיו למשחק. ביום שני היה בתוכנית ארוכה במיוחד טום קרוז (לא ראיתי), אחרי שביום שני הקודם היתה תוכנית ארוכה עם תותח כבד אחר ואהוב עלי מאוד, ג´ון טרבולטה. כ"כ הזדהיתי עם משהו שהוא אמר (שאלו אותו לגבי השנים 1980-1994 שנחשבות לתקופה מקצועית פחות טובה שלו) - בחיים יש כ"כ הרבה כאב ודברים רעים. אפשר להתחיל לבכות הרגע, לא תהיה בעיה למצוא בגלל מה. האתגר האמיתי הוא למצוא את השמחה והספיריט (שזה שילוב של "רוח" ו"נשמה") בתוך החיים. הוא הוסיף שמי שמרגיש פחות טוב עם עצמו בגלל משהו שמישהו אחר אומר עליו, צריך להתבייש בעצמו. והוא כ"כ צודק. הוא סיפר שבשנים הכביכול חלשות מבחינת הקריירה שלו הוא מאוד נהנה גם מתחומים אחרים בחיים, הוא טס, ראה עולם, ראה אנשים והרגיש טוב. בקיצור צריך ללמוד מכל הגישה הזאת. לגבי הסרט המעולה FACE/OFF (עם ניקולס קייג´) שהולך על רעיון דומה לזה שהיה בפרק "דרימלנד", הוא אמר שזה היה רעיון כ"כ מטורף, שהוא הרגיש או שזה ייצא גרוע וכישלון, או שזה יהיה גאוני ומעולה. וזה אכן היה השני, כמו הפרק "דרימלנד" לדעתי. הוא גם ענה מאוד יפה לשתי השאלות מהקהל ששאלו אותו בסוף. לגבי מחסור בהשראה במשחק, הוא אמר שזאת טעות גדולה לחכות שההשראה תגיע אליך. שחקן מבחינתו צריך למצוא בתוך עצמו את ההשראה, לבנות בעצמו את הדמות, להוסיף עליה שכבות משלו (ולפי כל הראיון איתו היה ברור שכך הוא נוהג). הוא סיפר שכאשר הוא אמר לבמאי אחד שיש לו שלוש אופציות לשחק את הסצנה, הבמאי אמר לו: אז מה אתה רוצה ממני? בשביל מה אני משלם לך כ"כ הרבה? תחליט אתה איזו מהאופציות הכי נכונה! והוא אמר "מגניב" והוא בעד הגישה הזאת. אפשר ללמוד מזה לחיים בכלל לדעתי. השאלה השניה היתה על הקושי במחזמר, ובתור בוגר 2 סרטי המיוזיקלס הקאלטיים, ענה ג´ון שצריך להתייחס לקומדיה ולשירים כאל דרמה, להאמין במה שאתה אומר, וזה שאתה מגיב למתרחש בצורת שיר, לא אומר שזה לא רציני. גם היה מעניין לשמוע. ובסוף נתנו לו לרקוד שם עם מישהי.. מצחיק. נכון שזאת תוכנית מצוינת?
