הפעם לא יהיה פיצוץ !!!
אם תנסי ללכת עם הנושא כהחלטה, זה יהיה חייב לעבוד. אדישה וקרה, סביר להניח שלא תצליחי להיות, אולי להיראות כמו, כאילו, אבל לא באמת. גם פאסיב-אגרסיב, לא ממש שווה. (האגרסיב נוטה להשתלט על הפאסיב מאוד בקלות). מכיוון שביקורים כאלה הם לא עניין שבשגרה, ובאופן יחסי משפחת ה"חותנים", אינם יכולים למלא חלק פעיל ורצוף בתפקיד סבתא וסבא. סביר להניח שגם אצלם יש איזו "טעינה" של צורך בלהיות משמעותיים יותר עבורכם ועבור הנכדים. צורך להרגיש שיש להם תפקיד. שיש להם סמכות. שיש להם משמעות תפקודית בלהיות הורים, מדריכים, חשובים ונחשבים. כשהצורך הזה אינו מתמלא באופן רצוף, אלא רק מעט-מעט, לעתים לא מספיק קרובות בשבילם, קל להניח שזה נעשה גלוי יותר לעין, בולט, ואינטנסיבי מדי במעט שהם (ואתם) זוכים לו. תזכרי שגם לילדים יש צורך בסבא וסבתא. ולא משנה בכלל מה דמותם בעינייך, אני באופן אישי מאוהבת עד עמקי הנשמה בסבתא של בעלי. היא בשבילי אחת הנשים האצילות והיפות ביותר שהיה לי העונג להכיר - והבן שלי, שהוא הנין הראשון שלה, פשוט לא אוהב אותה. בכלל! אפילו נדמה לי שהוא נגעל ממנה. לכן אם שמים בצד את הכימיה האישית שלך ועושים מקום למה שילדיך יכולים להרוויח בזמן הקצר הזה, רצוי שתתאמצי אם לא למען עצמך, אז למענם. כבר כתבתי במקום אחר, ואני שוב כותבת כאן אליך: הרבה מאוד ילדים, בעיקר בגיל ההתבגרות, (לפעמים לפני, לפעמים אחרי), מוצאים מפלט ובית והגנה וביטחון בעיתות משבר ילדיות דווקא אצל סבא וסבתא. זה לא אומר שאנחנו לא הורים מספיק טובים. אבל יש בסבתאות מקום מגונן ובטוח שהוא גם חסר פניות ודרישות - שגורם לרוב הילדים להרגיש שזה המפלט האולטמיטיבי, ויש בזה מהנכון. גם להורייך שלך אני מחשיבה את אותו המקום בדיוק. זה באמת כבר נתון לכימיה האישית של כל ילד וכל בן משפחה לעצמו. אם תוכלי, ומתוך הנחה שכשאת מתארחת אצל אחרים את מכבדת את כללי הבית שבו את מתארחת, תנסי לעשות צעד אחד אחורה. כשחמותך (או אפילו אמך) מגיעות לביקור, תנסי לנהוג מעט כאילו את היא האורחת. בינינו - מה זה כבר שבועיים-שלושה בשנה. הם ממילא תכף הולכים, וביקור קצר לא יכול לשנות אצלך סדרי עולם וכללים שאת נוהגת בביתך. אין בזה ערעור על הסמכות ההורית שלך, וגם לא פגיעה של ממש בטריטוריה, כי ברגע שהם הולכים הכל שוב לרשותך. וילדים מבינים תוך דקה שחוזרים עכשיו לכללי הבית. צעד קטן אחורה, ותתני מקום לבבי, פתוח ומכבד לחותנים. תקשיבי בשקט לעצות. גם להערות. אל תעני, את לא חייבת. תקחי לך את העצות הטובות. אחרי שילכו כולם זרקי לפח את העצות שלא התקבלו. תנסי לבשל ממתכונים (היותר מוצלחים) שהיא נתנה לך. בכלל תנסי לבשל דברים שאת יודעת שהאורחים שלך יאהבו יותר. (ואם יגידו לך שהיה חסר כורכום או קינמון באיזו קציצה, או שהפטרוזיליה של ישראל רעננה יותר, תחייכי ותגידי: תודה, בפעם הבאה אני באמת ינסה את זה ככה). אם תוך כדי הביקור יהיה לך חשק "להתפוצץ", כנסי לכאן, אני מבטיחה שאשתדל עבורך. וכשייסתיים הכל, ועבר בשלום, בואי מהר להודיע כאן. שנדע כולנו שאפשר גם אחרת. (נו, תסלחו לי, מלכת ההכי-ארוך, זו כנראה אני).
