הנה הסיפור שלי...
היי, הערב זו הפעם הראשונה שאני בפורום ואני חייבת לציין שממש מעניין כאן... אז הנה הסיפור שלי, שכנראה יתחבר קצת לדילמות של אנשים אחרים פה... אני בת 28 כרגע לבד, ללא היסטוריה של קשר ארוך יותר מחודש בשלוש שנים האחרונות... לפני כן, היתה לי מערכת יחסים מאוד מעניינת ולא יציבה - אהבה מטורפת, תשוקה, אינטמיות, חברות אמיתית, דמיון רב ועוד הרבה דברים חיוביים.. אבל, לאורך כשנתיים נפרדנו המון (כל משבר קטן היה עילה מוצדקת לפרידה) - מה שהקשה על הביטחון בקשר...וכמובן שהיו עוד דברים נוספים שהפריעו...(אבל פחות בעיייתיים מהפרידות).עברנו הרבה - כשהוא החליט שהוא מוכן להתחתן, אני הרגשתי לא בשלה, כשאני החלטתי שאני מוכנה לעבור לגור יחד הוא היה במצב כלכלי שלא אפשר לו להשכיר דירה.. ואני, בגיל 25, התחלתי לראות קדימה - הרגשתי שאני מוכנה לקחת את הקשר צעד אחד קדימה ולראות מה יקרה...התחלתי לרצות משפחה, ילדים...ומהצד השני, הוא - שפתאום הלך לאיבוד עם עצמו מכל בחינה שהיא - כלל לא היה בשל להיות חלק מכל התוכניות האלה... ואז,עוד משבר, פרידה - והפעם החלטתי שדיי..! הייתי שלמה, המשכתי הלאה לחיפושים המייגעים בשוק הבשר הלא אטקרטיבי הזה שקיים בת"א...(עד אז לא התאמצתי לחפש את הקשרים הרציניים שהיו לי - צבא, דרך חברים וכאלה...) ומאז ועד היום - אני עדיין מחפשת, רק היום מעריכה על מה באמת ויתרתי (למרות שאולי הבדידות מדברת כאן ולא ההגיון...)... חייבת לציין, שאחרי 3 שנים הצלחתי למצוא קשר אחד של חודש מכל העשרות דייטים שהיו לי... אין לי מושג מה השתבש פה.. והוא, נשוי, מגדל ילד אי שם בעיר אחרת.. ואני, עדיין מחפשת...
היי, הערב זו הפעם הראשונה שאני בפורום ואני חייבת לציין שממש מעניין כאן... אז הנה הסיפור שלי, שכנראה יתחבר קצת לדילמות של אנשים אחרים פה... אני בת 28 כרגע לבד, ללא היסטוריה של קשר ארוך יותר מחודש בשלוש שנים האחרונות... לפני כן, היתה לי מערכת יחסים מאוד מעניינת ולא יציבה - אהבה מטורפת, תשוקה, אינטמיות, חברות אמיתית, דמיון רב ועוד הרבה דברים חיוביים.. אבל, לאורך כשנתיים נפרדנו המון (כל משבר קטן היה עילה מוצדקת לפרידה) - מה שהקשה על הביטחון בקשר...וכמובן שהיו עוד דברים נוספים שהפריעו...(אבל פחות בעיייתיים מהפרידות).עברנו הרבה - כשהוא החליט שהוא מוכן להתחתן, אני הרגשתי לא בשלה, כשאני החלטתי שאני מוכנה לעבור לגור יחד הוא היה במצב כלכלי שלא אפשר לו להשכיר דירה.. ואני, בגיל 25, התחלתי לראות קדימה - הרגשתי שאני מוכנה לקחת את הקשר צעד אחד קדימה ולראות מה יקרה...התחלתי לרצות משפחה, ילדים...ומהצד השני, הוא - שפתאום הלך לאיבוד עם עצמו מכל בחינה שהיא - כלל לא היה בשל להיות חלק מכל התוכניות האלה... ואז,עוד משבר, פרידה - והפעם החלטתי שדיי..! הייתי שלמה, המשכתי הלאה לחיפושים המייגעים בשוק הבשר הלא אטקרטיבי הזה שקיים בת"א...(עד אז לא התאמצתי לחפש את הקשרים הרציניים שהיו לי - צבא, דרך חברים וכאלה...) ומאז ועד היום - אני עדיין מחפשת, רק היום מעריכה על מה באמת ויתרתי (למרות שאולי הבדידות מדברת כאן ולא ההגיון...)... חייבת לציין, שאחרי 3 שנים הצלחתי למצוא קשר אחד של חודש מכל העשרות דייטים שהיו לי... אין לי מושג מה השתבש פה.. והוא, נשוי, מגדל ילד אי שם בעיר אחרת.. ואני, עדיין מחפשת...