הנה הקולאז' שהכנו לקראת הבת מצווה

[שרון123]

הנה הקולאז' שהכנו לקראת הבת מצווה

נעזרנו בגרפיקאית מאתר פיקפונג, והם גם ידפיסו לנו את זה בגודל 80 על 80 ס"מ. התמונה מיועדת לחדר שהיה החדר שלה....

 

[eaz1514]

שרון זה מאוד מרגש ממש משדר אהבה

גם אני עשיתי בפיק פונג את ההדפסה, הקולג' עשיתי לבד אבל הם עשו לכם עבודה יפה מאוד. אם את עוד בזמן תבדקי להדפיס 90 גובה על 60 רוחב ומסגרת מתכת דקה, זה יוצא מהמם.

אילנה

 

[אמאשלילד]

מרגש מאוד שרוני

וכל כך עצוב. איפה הם, הילדים שלנו?

 

[דנה של רותם]

אני משותקת לחלוטין כבר מעל שבוע ../images/Emo14.gif

מתפקדת על אוטומט וחוסמת כל פרץ רגש הכי קטן. מצד שני בערב אחרי שהילדים ישנים, הסכר נפרץ. שרוני הקולאג' שלכם קורע אותי. ירדן שראיתי לא מעט פעמים, אני לא באמת קולטת שהיא איננה. קוראת אתכן אבל לא מסוגלת להגיב כי זה רק יגרום לי יותר ויותר להתפרק. היום שלחנו לכל מכרינו את ההזמנה לאזכרה שתיערך בדיוק בעוד חודש מהיום. ולמה כבר מעכשיו (או יותר נכון כבר מלפני כמעט חודש), אני לא יכולה לנשום??? כמו שאמרה אמאשלילד, איפה הם, הילדים שלנו?

 

[אמאשלילד]

../images/Emo201.gif

עצוב דנה. הזמנים שלפני אזכרה, אז הסיוט מתעורר. ואת בליבי

ולגבי איפה הילדים...אז אני חושבת שהילד שלי בשמים כנראה. או בתוך האדמה, כמו שאומרים כולם. או בכלל באמת איננו כבר... נראה לי שאף פעם לא אפסיק לחפש אותו, לקוות ולרצות שישוב.

 

[שרון123]

ואני מרגישה שירדן בתוכי

עמוק בלב ובבטן. מאד חסר לי המגע שלה, החיבוק, הנשיקה, אבל אני כן מרגישה אותי בתוכי

לצערי אני לא מרגישה שהיא בשמיים, יודעת רק שהגוף שלה באדמה

אבל היא עצמה, בליבי

 

[eaz1514]

../images/Emo201.gif גם אני מרגישה כך ../images/Emo23.gif

כאילו רונן חושב בשבילי, מרגיש יחד איתי, מנחה אותי ,אני מודעת לנוכחותו כל הזמן. יודעת מתי הוא היה מצעצבן ומה היה עושה ואומר בכל מצב. במהלך האישפוזים הארוכים פיתחנו קודים ושפה פרטית משלנו , רק של שנינו אני לא חולקת את זה עם אף אחד רק איתוץ אילנה, אמא של רונן

 

[דנה של רותם]

ואני באופן מוחלט ללא עוררין,

יודעת שרותם בשמיים. לא יודעת בדיוק להגדיר איפה, שמיים זו הגדרה נוחה. אבל בהחלט בעולם הבא/ עולם אחר/ גן עדן/ איך שתקראו לזה. אני מרגישה אותו איתי לא מעט, אבל לצערי לא תמיד. כאילו הוא בא והולך. ברגעים שאני ממש ממש צריכה אותו (כמו בלידה של נדב למשל), אני יודעת שהוא עוזר לי ומחזק אותי מבפנים. ולא לשכוח את הטיולים ברחבי העולם שתמיד אני רואה פרפר לבן שמרפף לו לידינו, אפילו במקומות שהייתי בטוחה שאין סיכוי לכך (כמו בעיר מטונפת מלאה בזיהום אויר כמו בייג'ין, סין), ואז אני יודעת שהוא בא איתנו לראות את העולם.

 

[אמאשלילד]

אני רוצה לומר שזה משתנה כל הזמן

אצלי... היום בבוקר אני מרגישה אחרת ושונה ממה שהרגשתי בלילה... וזה קשה בכל זאת.

 

[eaz1514]

דנה, אנחנו באמת חלק מהזמן על אוטומט

אצלי הסכר נפרץ מדי פעם בסופי שבוע כמו שקרה לי בשבת האחרונה. הצירוף של יום הולדת של דורון היום, ההתרמה לעזר מציון והחשיפה המחודשת לנושא הלוקמיה, הבת מצווה של ירדן ואזכרה ה-5 של רונן בעוד שבוע, הכל מתערבב לג'ולה ענקית בבטן. נחזק אחת את השניה ויחד נעבור את הזמנים הקשים.

אילנה, אמא של רונן

 

[רונאסטל]

שרון איזה קולאז' מקסים

אני זוכרת את התמונות משבועות, כאילו זה היה אתמול. זה יודפס על קנווס? רונה שמחפשת לחבק אותך.

 

[שרון123]

../images/Emo25.gif כן זה יודפס על קנבס

 

[חיה אש]

שרון הקולאז' יצא יפהפה

מעניין לראות אותו מודפס על קנבס. אני חייבת לציין שכל הזמן אני שואבת מעבר לכוחות מכולכן רעיונות רק שקשה לי כל כך ליישם אותם כרגע.

 

[איריס רמלה]

שרון הקולאז מדהים ויפה

קצת קשה לי השבוע אני לא מפסיקה לחלום את יעלה עוברים עליי ימים קשים יש לי כל הזמן פלאשבק של יעלה ברגעיה האחרונים הבטן שלי מתהפכת אני עוקבת אחרי הדברים שאתן כותבות ואני מזדהה בכל מילה אבל בכל זאת קשה קשה לי קשה לי המחשבה שהזמן עובר ותכף אנחנו נעבור את האזכרה הראשונה ואני בלחץ לדעת שיעלה איננה ולא תחזור לעולם כל יום שעובר נעשה לי כבד בנפש למה? למה זה קרה לילדנו? למה לעזאזל ? למה לקחת לנו את ילדנו התמודדנו עם כל הקשיים הוצאנו מתוך הצער וההתמודדות גם את השמחה ? עכשיו אני מרגישה כמו בובה נטולת רגשות מבחוץ רק לאנשים קרובים אני יכולה לבכות ביום שישי האחרון אני לא זוכרת אם סיפרתי לכם ביקרנו בבית העלמין ולקחנו את הילדים ראם הקטן והמתוק שלי שאל אותי - אמא את תבכי:? עניתי לא שלא, ובבית העלמין התאפקתי לא לבכות ושעות ארוכות אח"כ היו לי לחצים בחזה למחרת שאלתי את ראם שלי למה לא רצית שאבכה? וראם ענה לי - שיעלה אמרה לו לומר לי לא לבכות אני כותבת ובוכה ומאותו רגע אני עדיין עצובה אבל יותר עצובה וכאובה האם יש מצב שאיזשהו זמן הכאב נחלש? אני לא יודעת האם מישהו מכם יודע?

 

[eaz1514]

איריס , גם רונן בקש ממני לא לבכות ../images/Emo201.gif

למרות זאת אני לפעמים בוכה או דומעת ומבקשת סליחה, רונן אל תכעס אני יודעת שאני לא אמורה לבכות אבל זה יוצא לבד ! הכאב לא נחלש אם הזמן, כל הרגשות שם על הקצה, צריך רק דחיפה קטנה כדי שהכל יתפרץ אבל לומדים לחיות עם הכאב הוא הופך לחלק ממך, מלווה אותך כל הזמן יחד עם הילד שלך שאיננו. את יכולה לשמוח, להנות, לטייל, להיות בהצגה והמחשבה נודדת לילד שלך. האזכרה הראשונה היא גם ההכי קשה, באים המון אנשים, מנחמים שוב והכל נפתח. באזכרה הראשונה בעלי בקש ממני להגיד כמה מילים. תגובה ראשונה סירבתי. אח"כ שמי יותר נכו ממני לדבר על רונן. הכנתי כמה מילים עם קריצות הומוריסטיות והקראתי את זה בקטס.לא בכיתי אפילו דמעה קטנה. שולחת לך קצת כח

אילנה, אמא של רונן