ובהודעה P:
With the wind. הנה אני, עומד כאן, בגבעה שהייתה "שלנו" פעם, מביט על הכוכבים הזרועים בשמיים שמעליי, הם זוהרים, קיקיו, אבל הם לא זוהרים בשבילנו יותר... את ממשיכה לרדוף אותי קיקיו, למה?! למרות שהשיקון נו טאמא לא קיימת יותר, את ממשיכה להיות שם, להביט בעיניי כשאני מביט לתוך הנחל, להעביר את ידך על פניי כשהרוח נושבת, להשמיע את בכיך כשרוח החורף נושבת בחלון. למה את לא נותנת לי להמשיך לחיות?! למה את לא נותנת לי סיכוי לחיות את החיים שרציתי לחיות איתך?.. ביקשתי סליחה על דבר שלא עשיתי, אלפי פעמים ביקשתי זאת, אך את לא סולחת, קיקיו. למה זה?.. את כל-כך מיוסרת שם? הייתי אומר שם למעלה, אבל אינני בטוח שאת בגן-עדן עוד, אני מרחם עלייך, קיקיו, על הנפש המיוסרת שלך, שלא יכולה להפסיק לרדוף אותי. אני מרחם על עצמי, קיקיו, על כך שאני לא יכול להמשיך לחיות. אולי פעם אהבנו זה את זה, אבל עכשיו, מה שנותר זה רק צלקות עמוקות, צלקות עמוקות וכאב חד שעובר בגוף. אני יכול לדמיין אותך, קיקיו, את לא שלווה כמו תמיד, את סוערת כמו הרוח, שמצליפה בגופי בשעה שאני מדמם בשדה הקרב. אני מבקש, קיקיו, תעזבי, תרפי.. אבל את לא מקשיבה, את ממשיכה לנשוב מסביב, לפגוע, להצליף. הנה אני עכשיו, עומד כאן, בגבעה שהייתה "שלנו" פעם, מביט על הכוכבים הזרועים בשמיים שמעליי, הם זוהרים, קאגומה, הם זוהרים בשבילנו.
מקווה שתהנו.. אה, ותודה לקיפי וספידה, הן כבר יודעות על מה ^_^
רעשן|