הנה חלק ראשון מהסיפור

Fairy Vicky

New member
הנה חלק ראשון מהסיפור

קיארה קפצה ממיטתה ורצה על רצפת האבן מחוץ לחדרה, היא קיפצה במדרגות ופנתה למטבח "אימא? אימא את כאן?" אף אחד לא היה במטבח 'מוזר' חשבה קיארה 'בדרך כלל אימא נמצאת במטבח בשעות האלה' "אימא? אימא'לה? איפה את?" קיארה רצה לחממה, שביל של דם הסתמן על השלג הלבן צחור שבכניסה, קיארה עקבה אחרי השביל לעובי היעד, והגיעה לקרחת יער קטנה. הקרקע הייתה צחורה ובתולית, אף סימן של כף רגל לא נראה עליה, למעשה, לא היה עליה כלום, מלבד שביל הדם שהוליך למעין חבילה עטופה בשחור שהוטלה על הקרקע. קיארה חשה כאב חד חותך דרך ליבה, היא רצה אל החבילה ונגעה בה, לשאט נפשה נגלו לפניה פניו של רפאל, אביה. "אבא! אבא, מה קרה לך?" עמוק בתוכה קיארה ידעה, היא טלטלה את גופתו הדוממת "אבא! תתעורר! מה קרה לך?" "הוא איננו" קול קר אמר. קיארה הסתובבה "לא" הדמות, לבושה בגלימה שחורה עם כובע שכיסה את פניה, התקדמה לכיוון קיארה, נדמה היה כאילו היא מחליקה על פני הקרקע "הוא מת ילדה, פני את הדרך" קיארה רצתה להתנגד, כל חוש וכל שריר בגופה רצה להתנגד, רצה לעצור את היצור הזה מלקחת את אביה עימו, אך זה היה בלתי אפשרי, רגליה היו מסומרות לרצפה, ומיתרי הקול שלה שבקו לפתע. כל שיכלה לעשות היה להתבונן ביצור מחליק על גבי השלג, לוקח עימו את רוח אביה ונעלם. יש ביקורות בונות?
 

Rivendell

New member
קצת קשה לי להגיב

כי זה ממממממממממממש קצר. אין מספיק בשר כדי שאני ממש אתן תגובה
תוסיפי עוד קצת ונדבר.
 

Fairy Vicky

New member
טודה

אמממם, רציתי לשאול מה ההתרשמות שלכם מהפרולוג כדי לדעת אם נאי ממשיכה או משנה
 

Rivendell

New member
כפי שאמרנו

אין ממש על מה להגיב. תפרסמי חלק רציני יותר ונגיד לך מה אנחנו חושבים
 

Fairy Vicky

New member
הנה עוד חלק

אני יודעת שזה קצת קצר, אבל הפרקים הראשונים הם בעצם הקדמות "קִיאַרַה נו, מה קורה?" לֵיי קראה. קיארה לקחה נשימה על עמוקה ורכסה את שמלתה "את יכולה להיכנס" לֵיי פתחה את הדלת בעדינות ונכנסה לחדר, היא התיישבה על המיטה של קִיארה והחליקה את שמלתה האדומה בידה "את רוצה שאני אסרק אותך?" קִיארה חייכה והושיטה לה את המברשת, לֵיי נטלה אותה וסימנה לקִיארה להתיישב על הרצפה, קִיארה כרעה על הרצפה בגבה אל לֵיי והניחה לחברתה לסרק את שיערה. "מתרגשת?" לֵיי שאלה. קִיארה נאנחה "למה כולם רוצם שאני אתרגש?" היא תהתה "בסך הכול יש לי יום הולדת 18, זה לא משהו רציני" לֵיי צחקה "קיארה, את יודעת מה המשמעות של גיל 18 לבני המג, סוף סוף את מקבלת את כוחותייך במלוא עוצמתם, וגם יכולה להשתמש בהם בגלוי" קיארה חייכה לעצמה "עדיין, מה ההתלהבות הגדולה? לך לא עשו כזה נשף ענק" "אולי בגלל שאני לא בת המג המפורסמת של רפאל לנדיר?" קיארה התכווצה "בסדר, הבנתי את הנקודה" ליי העבירה את המברשת פעם אחרונה על שיער חברתה "סיימתי" קיארה קמה וישרה את השמלה שנתפרה במיוחד לכבוד האירוע מבד מיוחד, אשר החליף צבעים בהתאם למצב רוחה – כמו גם עיניה ושיערה העבות -, השמלה נפתחה מקדימה, בשסע רחב ובמעין מלמלה, ונמשכה מעבר לרגליה למרחק של כחצי מטר. מחוך שלבשה מתחת לשמלה עיצב את גזרתה כמעט עד למושלמות, והמחשוף העמוק השלים את השמלה – מין המהממות שנראו בעיר. "נלך?" ליי שאלה. "כבר" קיארה ניגשה לשידתה והוציאה מתוכה סכין ארוכה, היא השחילה את הסכין לתא מיוחד שהותקן במגפה "מוכנה" היא פתחה את דלת חדרה ונעלה אותה אחרי שליי יצאה. "קיארה!" אישה לבושה בסגול קפצה על קיארה ברגע שהאחרונה נכנסה לאולם, קולה הצפצפני מעט נישא באוויר האולם וגרם לכולם להסתובב ולהתבונן בקיארה ובליי. קיארה הסמיקה ובתגובה שיערה ושמלתה הפכו חומים בהירים עם מעט גוונים אדומים "רֵיילה" היא לחשה "אל תצעקי" רחש ותנועה שעלו מן הקהל הפנו את תשומת ליבה של קיארה, הקהל יצר מעין שביל רחב ומתוכו יצא איש מבוגר. "קיארה" הוא אמר. קיארה נרעדה וכרעה על ברכיה לפניו, הזקן הניח את ידיו על ראשה ומלמל כמה מילים, אור בקע מידיו והקיף את קיארה למשך כמה דקות, עד שנעלם לפתע, קיארה קמה על רגליה. "ברוכה הבאה למשפחת בני המג ביתי" קיארה חייכה "תודה סאנדרו" "התחילו במסיבה" הוא הסתובב ונבלע בקהל, מוזיקה מרקידה החלה להתנגן בחלל לפתע. "בואי נשב" קיארה לחשה לליי ומשכה אותה לכיוון שולחן פנוי. הן ישבו במשך כמה דקות ושוחחו עד שהופיע גבר צעיר וטפח על כתפה של קיארה. קיארה הסתובבה ומולה עמד גבר צעיר ובלונדי "תרקדי איתי?" קיארה חייכה, ושוב, שמלתה הסמיקה יחד איתה "בשמחה" היא קמה והניחה לו להוביל אותה לכיוון רחבת הריקודים. "את נראית טוב במיוחד היום" מאיור לחש על אוזנה. קיארה הסמיקה שוב "תודה, גם אתה" מאיור הידק את זרועותיו סביבה "הסתכלתי עלייך הרבה בזמן האחרון, ואני חייב להגיד שהתפעלתי מהשינוי שחל בך" קיארה חייכה "למה אתה מתכוון?" "אני זוכר אותך בתור מין ילדה קטנה ועלובה שתמיד כולם דחו" קיארה חשה את הזעם גואה בה, שמלתה הפכה אדומה כדם "סליחה?" "אבל עכשיו אני רואה משהו אחר. אני רואה את אחת מבנות המג היפות ביותר שראיתי מעולם" הזעם התחלף בתחושה חמימה ונעימה "באמת?" מאיור צחקק "אני נראה לך כמו אחד שישקר?" קיארה הסמיקה "לא, לא ממש" "אז הנה לך התשובה"
 
למעלה