וואו. באמת מעניין.
המאמר הזה גרם לי לחשוב הרבה. בתור אחת ה(א)נשים שנהנו מ"באדולינה", אני זוכרת שהייתי מוטרדת, תוך כדי קריאה, מההתנערות מאחריות חברתית. האם בעולם האמיתי (מה שזה לא יהיה) כל התקדמות חייבת לבוא על חשבון אנשים אחרים? אני עדיין מאמינה שלא, ושיש משהו במסר ש"כל אחד הוא מלך", גם אם הוא מוצג בצורה נאיבית ופשטנית. היחסים בין ניו-אייג' וקפיטליזם הם סבוכים מאוד, אבל לדעתי התמונה אינה עגומה כפי שהיא מוצגת במאמר. ניו-אייג'רים נמצאים, לפחות כאן, בקווי החזית הראשונים למען צדק חברתי ואיכות הסביבה. כך שלא מדובר באגואיזם טהור. מצד שני, התמונה גם לא וורודה כל כך. האם תעשיית הספרים, הקריסטלים, האביזרים והקשקושים אינה ביטוי לתרומת הניו-אייג' לקפיטליזם? למעשה, זו תופעה עד כדי כך מעניינת שהומצאה סביבה מילה חדשה: "בו-בואים" - בורגנים-בוהמיינים. המון חומר למחשבה. תודה, איילה.
