צוואר הבקבוק
New member
הנה מוטלות גופותינו
הנה מוטלות גופותינו מתוך פיצוץ נורא, פיצוץ שריסק את גופתנו ל ששה מליון חלקים שנתפזרו בכל יבשת אירופה – נולדה מדינת ישראל. רק פיצוץ נורא שכזה – יכול היה לגשר על פני המסה הקריטית של האנטישמיות ולהוביל לאותו רגע של חסד בכ"ט בנובמבר. אחר כך האמריקנים חזרו בהם, והסובייטים חזרו בהם, אבל כבר היה מאוחר מדי – נולדה מדינת ישראל. ישראל קיימת בזכות רגע היסטורי נדיר שבו המוסר הנוצרי/מערבי תאם בדיוק את המציאות בשניה הנכונה. כל שעון מראה את השעה הנכונה לפחות פעמיים ביום – רק שלשעון הזה יש מליון מחוגים וכולם השתלבו בדיוק באותו הרף עין היסטורי ובאותה שניונת נפל האסימון והתקבלה תוכנית החלוקה. מיד אחר כך המשיכו כל המחוגים לנוע והעולם נשאר תקוע איתנו. 56 שנים מנסות האומות להיפטר מאיתנו – כל אחת בדרכה ובסגנונה. מי שנדמה לו כי אלה רק הערבים או הפולנים – מוזמן לעמוד בתור הארוך לפני הקופות לסרטו החדש של 'מל גיבסון' בניו-יורק, או להצטרף לפועלים המנקים את צלבי הקרס מקירות בתי היוקרה של היהודים בטורונטו, או לשוטר השומר דרך קבע בפתח בית הכנסת במלבורן אוסטרליה. על צרפת ובלגיה חבל להרחיב את הדיבור. עכשיו אנו מפוזרים במיליון חלקים על ציר פילדלפי. וצבא ישראל שהתעקש להיות צבא הגנה נוצרי, הפך לצבא זק"א חילוני. על פי מוסר הגויים - רק כשגופותינו מפוזרות לכל רוח, גלויות לאור השמש בצורה המזוויעה ביותר, רק אז אנחנו צודקים. זהו אתוס היסוד שלנו – זהו האירוע המכונן שלנו – בנינו כאן "בית מקדש" ישראלי – קראנו לו 'יד ושם' ואנחנו לוקחים אליו מיד ברדתו מן המטוס, כל אח"מ וזב ומצורע ובמשך 56 שנים אנו מנסים להקפיא את אותה שניה שבה השתלבו המחוגים. אין לנו מוסר אחר ממוסרכם, בואו וראו את גופותינו המפוזרות, ראו עד כמה אנו צודקים, עד כמה מוצדק קיומה של מדינתנו. וכך במשך 56 שנים משלמים חיילי צה"ל את מחיר בריחתנו מעצמנו, את מחיר המוסר הנוצרי שאימצנו. החלש הוא הצודק, המעונה הוא הרשאי להגיב, רק על סף החידלון מותר להגיב – ורצוי שיהיה זה אחר כך. פעם התחברה הציונות לדת, דרך ארץ ישראל של הסרוגים. היום היא מתחברת - דרך כבוד המת של החרדים. הנה מדליק יהודה משי זהב את המשואה הציונית ביום העצמאות. המתים המצדיקים את הוויתנו הנוצרית – מקבלים כבוד. השלדים השלמים מלפני 2000 שנה מוצבים במוזיאונים – עבור מלחמתו על כבודם לא יקבל משי זהב כבוד מלאכים – הוא יקבל אלה בראש. מי צריך את זה – סוף סוף יש אופנוע מפואר, רכב מתים ממוגן ירי, מדים וגאוות יחידה. (ומי שחושב שאני מקל ראש בחשיבות הנצחת השואה או כבוד המת – מתבקש לא לקרוא יותר את המאמרים שלי) הנה מוטלות גופותינו במיליון חלקים. כי זה לא מוסרי לנתק חשמל לשכונה שמייצרים בה קסאם. כי זה לא מוסרי להרוס בתי ערבים ברפיח. כי איך נסכן את ה"שלום" המצרי בדרישה לשמור על פתחי מנהרותיהם. כי זה לא מוסרי להפציץ מחרטה שמעליה מתגוררת זקנה חפה מפשע. כי צריך לשלוח חייל להאכיל אותה לחם. ואנו שהשתעבדנו ל"מוסר" ההוא, אנו נתאכזר אל בנינו ונשלח אותם אל התופת ואח"כ נודה למצרים שסייעו באיתור חלקי גופותיהם. ושוב נדמה כי לרגע מתאחדים המחוגים. העולם הנוצרי "מזדעזע" למראה הפראים המשחקים בחלקי הגופות. שוב אנו צודקים בדיוק בדרך שהם אוהבים. פתאום ביבי מציע לנתק את החשמל. לא חלילה כדי לנצח את הפראים – לא כדי לאלץ אותם להפסיק את ייצור הקסאם – לא כדי לאלץ אותם למסור את נשקם – לא לא ... כדי לאלץ אותם להחזיר את חלקי הגופות – היהודי צודק כשהוא גופה מרוסקת. בינתיים המחוגים שועטים קדימה, ה CNN כבר מראה תמונות אחרות וביבי ירד מזה. עד לפיצוץ הבא.
הנה מוטלות גופותינו מתוך פיצוץ נורא, פיצוץ שריסק את גופתנו ל ששה מליון חלקים שנתפזרו בכל יבשת אירופה – נולדה מדינת ישראל. רק פיצוץ נורא שכזה – יכול היה לגשר על פני המסה הקריטית של האנטישמיות ולהוביל לאותו רגע של חסד בכ"ט בנובמבר. אחר כך האמריקנים חזרו בהם, והסובייטים חזרו בהם, אבל כבר היה מאוחר מדי – נולדה מדינת ישראל. ישראל קיימת בזכות רגע היסטורי נדיר שבו המוסר הנוצרי/מערבי תאם בדיוק את המציאות בשניה הנכונה. כל שעון מראה את השעה הנכונה לפחות פעמיים ביום – רק שלשעון הזה יש מליון מחוגים וכולם השתלבו בדיוק באותו הרף עין היסטורי ובאותה שניונת נפל האסימון והתקבלה תוכנית החלוקה. מיד אחר כך המשיכו כל המחוגים לנוע והעולם נשאר תקוע איתנו. 56 שנים מנסות האומות להיפטר מאיתנו – כל אחת בדרכה ובסגנונה. מי שנדמה לו כי אלה רק הערבים או הפולנים – מוזמן לעמוד בתור הארוך לפני הקופות לסרטו החדש של 'מל גיבסון' בניו-יורק, או להצטרף לפועלים המנקים את צלבי הקרס מקירות בתי היוקרה של היהודים בטורונטו, או לשוטר השומר דרך קבע בפתח בית הכנסת במלבורן אוסטרליה. על צרפת ובלגיה חבל להרחיב את הדיבור. עכשיו אנו מפוזרים במיליון חלקים על ציר פילדלפי. וצבא ישראל שהתעקש להיות צבא הגנה נוצרי, הפך לצבא זק"א חילוני. על פי מוסר הגויים - רק כשגופותינו מפוזרות לכל רוח, גלויות לאור השמש בצורה המזוויעה ביותר, רק אז אנחנו צודקים. זהו אתוס היסוד שלנו – זהו האירוע המכונן שלנו – בנינו כאן "בית מקדש" ישראלי – קראנו לו 'יד ושם' ואנחנו לוקחים אליו מיד ברדתו מן המטוס, כל אח"מ וזב ומצורע ובמשך 56 שנים אנו מנסים להקפיא את אותה שניה שבה השתלבו המחוגים. אין לנו מוסר אחר ממוסרכם, בואו וראו את גופותינו המפוזרות, ראו עד כמה אנו צודקים, עד כמה מוצדק קיומה של מדינתנו. וכך במשך 56 שנים משלמים חיילי צה"ל את מחיר בריחתנו מעצמנו, את מחיר המוסר הנוצרי שאימצנו. החלש הוא הצודק, המעונה הוא הרשאי להגיב, רק על סף החידלון מותר להגיב – ורצוי שיהיה זה אחר כך. פעם התחברה הציונות לדת, דרך ארץ ישראל של הסרוגים. היום היא מתחברת - דרך כבוד המת של החרדים. הנה מדליק יהודה משי זהב את המשואה הציונית ביום העצמאות. המתים המצדיקים את הוויתנו הנוצרית – מקבלים כבוד. השלדים השלמים מלפני 2000 שנה מוצבים במוזיאונים – עבור מלחמתו על כבודם לא יקבל משי זהב כבוד מלאכים – הוא יקבל אלה בראש. מי צריך את זה – סוף סוף יש אופנוע מפואר, רכב מתים ממוגן ירי, מדים וגאוות יחידה. (ומי שחושב שאני מקל ראש בחשיבות הנצחת השואה או כבוד המת – מתבקש לא לקרוא יותר את המאמרים שלי) הנה מוטלות גופותינו במיליון חלקים. כי זה לא מוסרי לנתק חשמל לשכונה שמייצרים בה קסאם. כי זה לא מוסרי להרוס בתי ערבים ברפיח. כי איך נסכן את ה"שלום" המצרי בדרישה לשמור על פתחי מנהרותיהם. כי זה לא מוסרי להפציץ מחרטה שמעליה מתגוררת זקנה חפה מפשע. כי צריך לשלוח חייל להאכיל אותה לחם. ואנו שהשתעבדנו ל"מוסר" ההוא, אנו נתאכזר אל בנינו ונשלח אותם אל התופת ואח"כ נודה למצרים שסייעו באיתור חלקי גופותיהם. ושוב נדמה כי לרגע מתאחדים המחוגים. העולם הנוצרי "מזדעזע" למראה הפראים המשחקים בחלקי הגופות. שוב אנו צודקים בדיוק בדרך שהם אוהבים. פתאום ביבי מציע לנתק את החשמל. לא חלילה כדי לנצח את הפראים – לא כדי לאלץ אותם להפסיק את ייצור הקסאם – לא כדי לאלץ אותם למסור את נשקם – לא לא ... כדי לאלץ אותם להחזיר את חלקי הגופות – היהודי צודק כשהוא גופה מרוסקת. בינתיים המחוגים שועטים קדימה, ה CNN כבר מראה תמונות אחרות וביבי ירד מזה. עד לפיצוץ הבא.