הנה משהו שכתבתי ממש עכשיו

[טיפקסית]

הנה משהו שכתבתי ממש עכשיו

היום ערב יום השואה,ותמיד כבכל שנה נחזור לזמן ההוא. הנה כמה מחשבות שעלו לי שמתאימות ליום הזה: אי אפשר למחוק את הזיכרון, הוא קיים עמוק בפנים. מסע של גוף ונפש מעבר הרי החושך. נושמת את הזיכרון כדי שלא יאבד, ומרגישה לרגע לא לבד. אבל הרי הם היו...ולא יהיו עוד. ומהי בעצם הדרך הנכונה לזכור דבר יחיד אני יודעת לא היו להם שמות, השם שלהם היה המספר ק.צטניק . כל זמן שם נע על גלגלי זמן אחר, אין הזמן שם כפי שהוא כאן. אבל את הזמן הזה אי אפשר למחוק כי הזמן הוא הזיכרון

 

[L i T a L 1]

בשמת כמו תמיד, אני כל כך

מתחברת למה שאת כותבת!