זמן מחצית חיים
New member
הנה סיפור אמיתי, לא יודעה עם מתאים
זה קרה כשהיתי בן 4 ואחרי המקרה הזה היו לי סיוטים למשך חודשים. כשהיתי בן 4 חיינו עדיין אוקרינה-חרסון. באותם הזמנים היה דפיצית גדול על כל דבר, כל יום ראשון כולם היו נוסעים לכל מני כפרים נידחים למצא סחורה מחו"ל, או לגנוב פירות מחורשות או ליערות לאסוף פיטריות. בכל מקרה, חבר של אבא שלי סיפר לנו שהוא מכיר יער שיש בו פטריות ענקיות. אז ביום ראשון נסענו מוקדם בבוקר כל המשפחה. נסענו שעות בשדות וכל הזמן נהיו פחות ופחות עצים ויותר אדמה חשופה. והעצים נהיוא מלבניים וקטנים. כבר איבדנו את דרכינו הרבה זמן. בסוף הגענו לאיזה יער נסענו בו הרבה זמן. פתאום ראינו פיטריות גדולות. יצאנו מהמכונית עמדנו סביבם חשבנו הרבה, ובסוף לא קטפנו אותם. התחלנו לנסועה האלה למצוא את הדרך. פתאום ראינו משהוא על הדרך. עצרנו יצאנו מהמכונית. לא האמנתי למראה עיני. זה היה משהוא כמו חתול אבל הראש שלו היה מעובת לגמרי היו לו כמו שלוש עינים אבל לא כאילו יש לו סתם שלוש עיניים בראש אחד אלה כאילו שני ראשים של חתולים שהתאחו לאחד. אימא שלי נכנסה להסטריה וקפצה לאוטו, כולנו קפצנו לאוטו. התחלנו לצפור כדי שהדבר הזה יזוז אבל הוא לא זז, זה גם הגיוני כי כפי שאני זוכר את זה לא היו לו אוזניים. בסוף נזכרתי שיש לי מצלמה צילמתי את זה כמה פעמים בסוף הוא ראה את הפלש ונבהל. הוא קם היו לו 4 גפיים שאליהם הוא הלך ועוד 2 שהשתלשלו מצדי גופו ולא נראו פעילות. זה הלך מהדרך והמשכנו לנסועה בלילה יצאנו לאיזה כביש שהגיעה לעיירה עצרנו בתחנת-דלק היתה שם מפה . עקבנו אחרי המסלול שלנו על המפה. ויצא שהיער ההוא נמצא בארך 50 קילומטר מצ´רנוביל. ואמרו לנו שיש שם איזה נהר תת-קרקעי שזורם לשם ישר מ צ´רנוביל. ישנו בלילה במכונית. ובוקר נסענו הביתה. כשהגענו הלכנו לפתח את סרט הצילום אבל אי אפשר היה לפתח אותו כי אמרו לנו שהוא נחשף לאור (קרינה) חזק. רק אל דבר אחד הינו שמחים. שלו קטפנו את הפיטריות ההן. אחרי זה היוא לי סיוטים במשך חודשים, אחרי שנה עלינו לארץ והם נפסקו.
זה קרה כשהיתי בן 4 ואחרי המקרה הזה היו לי סיוטים למשך חודשים. כשהיתי בן 4 חיינו עדיין אוקרינה-חרסון. באותם הזמנים היה דפיצית גדול על כל דבר, כל יום ראשון כולם היו נוסעים לכל מני כפרים נידחים למצא סחורה מחו"ל, או לגנוב פירות מחורשות או ליערות לאסוף פיטריות. בכל מקרה, חבר של אבא שלי סיפר לנו שהוא מכיר יער שיש בו פטריות ענקיות. אז ביום ראשון נסענו מוקדם בבוקר כל המשפחה. נסענו שעות בשדות וכל הזמן נהיו פחות ופחות עצים ויותר אדמה חשופה. והעצים נהיוא מלבניים וקטנים. כבר איבדנו את דרכינו הרבה זמן. בסוף הגענו לאיזה יער נסענו בו הרבה זמן. פתאום ראינו פיטריות גדולות. יצאנו מהמכונית עמדנו סביבם חשבנו הרבה, ובסוף לא קטפנו אותם. התחלנו לנסועה האלה למצוא את הדרך. פתאום ראינו משהוא על הדרך. עצרנו יצאנו מהמכונית. לא האמנתי למראה עיני. זה היה משהוא כמו חתול אבל הראש שלו היה מעובת לגמרי היו לו כמו שלוש עינים אבל לא כאילו יש לו סתם שלוש עיניים בראש אחד אלה כאילו שני ראשים של חתולים שהתאחו לאחד. אימא שלי נכנסה להסטריה וקפצה לאוטו, כולנו קפצנו לאוטו. התחלנו לצפור כדי שהדבר הזה יזוז אבל הוא לא זז, זה גם הגיוני כי כפי שאני זוכר את זה לא היו לו אוזניים. בסוף נזכרתי שיש לי מצלמה צילמתי את זה כמה פעמים בסוף הוא ראה את הפלש ונבהל. הוא קם היו לו 4 גפיים שאליהם הוא הלך ועוד 2 שהשתלשלו מצדי גופו ולא נראו פעילות. זה הלך מהדרך והמשכנו לנסועה בלילה יצאנו לאיזה כביש שהגיעה לעיירה עצרנו בתחנת-דלק היתה שם מפה . עקבנו אחרי המסלול שלנו על המפה. ויצא שהיער ההוא נמצא בארך 50 קילומטר מצ´רנוביל. ואמרו לנו שיש שם איזה נהר תת-קרקעי שזורם לשם ישר מ צ´רנוביל. ישנו בלילה במכונית. ובוקר נסענו הביתה. כשהגענו הלכנו לפתח את סרט הצילום אבל אי אפשר היה לפתח אותו כי אמרו לנו שהוא נחשף לאור (קרינה) חזק. רק אל דבר אחד הינו שמחים. שלו קטפנו את הפיטריות ההן. אחרי זה היוא לי סיוטים במשך חודשים, אחרי שנה עלינו לארץ והם נפסקו.
