הנה
אני מתחילה כמו שהבטחתי בסיפור הראשון. שנקרא משחת נעליים נגד חרקים. משחת נעליים נגד חרקים הערבים הבדווים במרוקו גרו בכפרים נידחים. בהם היהודים מצאו את פרנסתם כסוחרים ורוכלים. ערבים אלה הנקראים בלשון המקום "אל ערובייא" כינוי לאדם פרימיטיבי שאינו מהישוב. היו גרים באוהלים או בסוכות בנויות מקני במבוק מרוחות מבחוץ ומבפנים בטיט חימר. באוהלים וסוכות אלה היו שורצים כל מיני חרקים, שערבים לא יכלו להתפטר מהם. רוכל יהודי אחד מעירנו ושמו יהודה רופא, היה ליצן וממציא תחבולות לעת מצוא. מהסחורות שסחר בהן. נשאר לו מלאי די גדול של קופסאות משחת נעליים בצבעים שונים. בעיר ידעו לאיזה שימוש מיועדת משחה זו, אבל בכפרי הערבים הנידחים לא שמעו עליה. היהודי לקח את כל הקופסאות שנשארו לו, שם אותן בשק והתחיל להסתובב במאהלי הבדווים וצועק "דווא דל-ברגות" (תרופה נגד חרקים) בדווים רבים קנו המשחה והיהודיהולך ממאהל אחד לשני ומוכר. בבואו חזרה לאחד המאהלים, התנפלה עליו בדווית אחת וצעקה אתה יהודי רמאי, התרופה שאתה מוכר אינה מועילה ללא כלום. עונה לה היהודי קודם כל תפסיקי לצעוק ולהתנפל עליי חינם (מפחם שיתווספו עליה עוד ערבים שגם הם רומו) תגידי קודם כל איך השתמשת במשחה. אמרה לו מרחתי אותה על עמודי הסוכה, מרחתי בכל מקום אפשרי וזה לא עזר. אמר לה טיפשה שכמותך,לא כך צריך לעשות. כשתראי חרק כלשהו, תתפסי אותו ותמרחי המשחה על עיניו והוא ימות. חרקים אחרים יבואו לאכול אותו ואז גם הם ימותו. "אז לא הסברת לי מקודם". היא התלוננה והוא השיב הסברתי טוב, רק במהומה של השוק את לא שמעת אותי טוב. השיבה לו "לאחר שהסברת לי טוב, תן לי עוד שתי קופסאות". וכך היהודי חיסל את כל המלאי שלו. ברח מהכפרים, לפני שייתפס בקלקלתו, וחזר העירה לביתו, לאחר שהצליח למכור את סחורתו. החרקים לא נפגעו במאומה ומשחת הנעליים הייתה רק תרופה מדומה. אני מקווה שנהנתם
אני מתחילה כמו שהבטחתי בסיפור הראשון. שנקרא משחת נעליים נגד חרקים. משחת נעליים נגד חרקים הערבים הבדווים במרוקו גרו בכפרים נידחים. בהם היהודים מצאו את פרנסתם כסוחרים ורוכלים. ערבים אלה הנקראים בלשון המקום "אל ערובייא" כינוי לאדם פרימיטיבי שאינו מהישוב. היו גרים באוהלים או בסוכות בנויות מקני במבוק מרוחות מבחוץ ומבפנים בטיט חימר. באוהלים וסוכות אלה היו שורצים כל מיני חרקים, שערבים לא יכלו להתפטר מהם. רוכל יהודי אחד מעירנו ושמו יהודה רופא, היה ליצן וממציא תחבולות לעת מצוא. מהסחורות שסחר בהן. נשאר לו מלאי די גדול של קופסאות משחת נעליים בצבעים שונים. בעיר ידעו לאיזה שימוש מיועדת משחה זו, אבל בכפרי הערבים הנידחים לא שמעו עליה. היהודי לקח את כל הקופסאות שנשארו לו, שם אותן בשק והתחיל להסתובב במאהלי הבדווים וצועק "דווא דל-ברגות" (תרופה נגד חרקים) בדווים רבים קנו המשחה והיהודיהולך ממאהל אחד לשני ומוכר. בבואו חזרה לאחד המאהלים, התנפלה עליו בדווית אחת וצעקה אתה יהודי רמאי, התרופה שאתה מוכר אינה מועילה ללא כלום. עונה לה היהודי קודם כל תפסיקי לצעוק ולהתנפל עליי חינם (מפחם שיתווספו עליה עוד ערבים שגם הם רומו) תגידי קודם כל איך השתמשת במשחה. אמרה לו מרחתי אותה על עמודי הסוכה, מרחתי בכל מקום אפשרי וזה לא עזר. אמר לה טיפשה שכמותך,לא כך צריך לעשות. כשתראי חרק כלשהו, תתפסי אותו ותמרחי המשחה על עיניו והוא ימות. חרקים אחרים יבואו לאכול אותו ואז גם הם ימותו. "אז לא הסברת לי מקודם". היא התלוננה והוא השיב הסברתי טוב, רק במהומה של השוק את לא שמעת אותי טוב. השיבה לו "לאחר שהסברת לי טוב, תן לי עוד שתי קופסאות". וכך היהודי חיסל את כל המלאי שלו. ברח מהכפרים, לפני שייתפס בקלקלתו, וחזר העירה לביתו, לאחר שהצליח למכור את סחורתו. החרקים לא נפגעו במאומה ומשחת הנעליים הייתה רק תרופה מדומה. אני מקווה שנהנתם