הנורא והנפלא
כבר מזמן קראתי על הפורום הזה ורק היום הצצתי בו לראשונה. טוב, אגש למה שאני רוצה לספר.לפני כשלוש שנים, לאחר שני טיפולי IVF, הריתי. שלישיה - איזה כיף. שבוע 8 מת עובר ראשון, שבוע 10 מת עובר שני. חשבתי שהרע נגמר, ההריון נמשך תקין וכל הבדיקות טובות. בסוף שבוע 41 ילדתי, וכעבור 10 ימים בתי נפטרה. חודש וחצי שכבה במקרר בית החולים, ורק אז מישהו לקח וקבר אותה בבית עלמין רחוק ממקום מגורינו - וגם זה נודע לנו במקרה. מספר פעמים עלינו לקבר ולהדליק נר, וכשעלינו שוב ליום הולדת שנתיים שלה - הקבר נעלם. הרגו לנו את הבת פעם שניה. בתחילה חשבתי להלחם ולברר ואולי אפילו לצאת לתקשורת - אבל לא ממש יש לי כח לזה. אז נותרנו בלי קבר לבקר בו. אבל ... לא הכל רע. לאחר פטירת בכורתנו האהובה, חזרנו שוב לטיפולים. עוד שני מחזורי IVF ובדיוק ביום מלאת שנה וחצי לפטירת אחותה נולדה בתנו השניה והמקסימה. האהבה שביננו (שרק גוברת מיום ליום), תמיכת בני המשפחה וצוות בית החולים כל אלה חזקו אותנו ובזכותם אנחנו היום מאושרים וכבר מזמן חזרנו לטיפולים ומחפשים את ההריון הבא. לעולם לא נשכח את בכורתנו ואהבתנו אליה ממשיכה לגדול, אבל החיים ממשיכים ואפשר (ובהחלט גם רצוי) להמשיך להיות מאושרים. אגב, גם ההריון השני התחיל כשלישיה, אבל כבר בשבוע 7 מתו שניים מהעוברים. בהצלחה לכל חברות וחברי הפורום!
כבר מזמן קראתי על הפורום הזה ורק היום הצצתי בו לראשונה. טוב, אגש למה שאני רוצה לספר.לפני כשלוש שנים, לאחר שני טיפולי IVF, הריתי. שלישיה - איזה כיף. שבוע 8 מת עובר ראשון, שבוע 10 מת עובר שני. חשבתי שהרע נגמר, ההריון נמשך תקין וכל הבדיקות טובות. בסוף שבוע 41 ילדתי, וכעבור 10 ימים בתי נפטרה. חודש וחצי שכבה במקרר בית החולים, ורק אז מישהו לקח וקבר אותה בבית עלמין רחוק ממקום מגורינו - וגם זה נודע לנו במקרה. מספר פעמים עלינו לקבר ולהדליק נר, וכשעלינו שוב ליום הולדת שנתיים שלה - הקבר נעלם. הרגו לנו את הבת פעם שניה. בתחילה חשבתי להלחם ולברר ואולי אפילו לצאת לתקשורת - אבל לא ממש יש לי כח לזה. אז נותרנו בלי קבר לבקר בו. אבל ... לא הכל רע. לאחר פטירת בכורתנו האהובה, חזרנו שוב לטיפולים. עוד שני מחזורי IVF ובדיוק ביום מלאת שנה וחצי לפטירת אחותה נולדה בתנו השניה והמקסימה. האהבה שביננו (שרק גוברת מיום ליום), תמיכת בני המשפחה וצוות בית החולים כל אלה חזקו אותנו ובזכותם אנחנו היום מאושרים וכבר מזמן חזרנו לטיפולים ומחפשים את ההריון הבא. לעולם לא נשכח את בכורתנו ואהבתנו אליה ממשיכה לגדול, אבל החיים ממשיכים ואפשר (ובהחלט גם רצוי) להמשיך להיות מאושרים. אגב, גם ההריון השני התחיל כשלישיה, אבל כבר בשבוע 7 מתו שניים מהעוברים. בהצלחה לכל חברות וחברי הפורום!