הנושא הלך לחפש חבר שלו- אדוןשוקואחר
ננסה אחרת: ובכן, בוא ושמעו; כי אשמח לקבל עצות. אנסה להציג את הדברים לעצם הדבר. אציג את עצמי: אסף. בן 20. לא אוהב את הביטוי 'חובב' אבל עם ההמשך: 'מוסיקה קלאסית', אין לי בעיות. איני יודע לנגן או מה; ובכל-זאת, בהמשך יוברר נסיוני המוסקילי או ננסה שוב: ילקוטי המוסקלי. (אחרי שתכירו את ילקוטי יהיה לכם קל יותר להבין את השאלה בסוף ההודעה. לפחות, כך אני מקווה) כאשר הייתי בן 17, הייתי כשנה אחת בהרצות של בלצן וזורמון. קורס אחד נקרא: תוכן וצורה. הוא היותר רציני מבין השנים. הצגה של דברים בסיסיים- בקיצור נמרץ וללא העמקה רבה. השני נקרא: אופרות ושאר ירקות. עיקרו: רכילות וסיפורי-סבתא. למען-האמת, אין לי מחמאות גדולות מידי עבור הזוג. לא כי אני מפקפק בידיעתם אלא בעיקר היות והם לא נלחמים על רצונם. לשם הדוגמא, דברנו במשך כמה שבועות על 'פוגה', לאחר אי-אילו שיעורים- לחלק מהקהל פשוט נמאס- אז הם קטעו את הכל והמשיכו הלאה. מצד שני- כדי להתפרנס הם חייבים להתחבב על קהלם, כך שאולי לא בהם האשם. ואף-על-פי-כן; אני מוכן להתפשר ולטעון כי כבסיס- אולי ההרצאות האלו בסדר. אחר-כך; הלכתי לאיזו מורה לפסנתר, מבוגרת ורצינית. היא לימדה אותי לקרוא תווים, ופה-ושם נתחנו גם איזו סונטה. בעיקר היה חביב עליה הדיון סביב יצירות תוכניתיות כגון ברליוז והמונומאניות שלו. אמנם, אני יודע לקרוא תווים, אבל מאד איטי. מכיוון שמעולם לא נגנתי- אפילו אני מזהה את התו כ'דו'- דבר לא מוליך לדבר- כי האוזן שלי לא תמיד מצליחה לשמוע את הצליל; את ה'דו'. ביתר שאת, יובן העניין דרך הדוגמא הבאה: מורתי ואני ערכנו כעין תרגיל- נאמר שמענו סימפוניה, אני הייתי צריך לעקוב אחרי היצירה דרך הפרטיטורה- ולהצביע עם היד- כשאר נשאלתי- על המקום התואם בתווים. בדר"כ, הצלחתי לעמוד על המקום המדויק בפרטיטורה- אך זה לא היה משום ששמעתי וזהיתי את כל הצלילים- אלא מכוח כל-מיני שיטות אחרות כגון: לפי הפעמות, או לפי הצליל הנמוך- נניח- בפוגה. מקץ איזה זמן, החלטתי כי אפילו שהמורה לפסנתר מצוינת- עדיף כי אמשיך לבד. כמו-כן, גם עזבתי את הבית, ולמעשה חיי השתנו לא מעט בשנה האחרונה. שלשום, הייתי ב'מוסיקה קאמרית', אחרי שכבר חצי שנה לא שמעתי מוסיקה. (כלומר, שום כלום) את מבנה הסונטה שהיה שם- הצלחתי לזהות בהתחלה- אבל הייתי עייף והריכוז הלך ממני בשלב ה'פיתוח'. באשר לפוגה, אשר נוגנה שם, הצלחתי לעקוב אחריה בקושי רב- גם לא שמעו את כל הכלים- נדמה לי שהאולם לא היטיב עם 'רבעית כרמל'. -- הדבר שמפריע לי הכי- הוא כי אני לא כמו יחיעם ויץ. האם יש כאן מישהו המכיר את מכתביו? הוא כונן ממש שפה מוסקלית-אינטימית. הוא יכל להקשיב בערב, בלונדון מול האח, ליצירות אהובות- ולהכיל את כולה. הוא הפיק מכל זה- הרבה יותר ממני. אולי אביא לדוגמא מכתב שלו- אם תרצו. המוסיקה כמו קראה לו:משכיני אחריך, נרוצהה. והם הגיעו יחדיו עד חדרי המלך. (סליחה שהסרתי את שיר השירים) האם למישהו פה יש עצות? כיצד אוכל להרגיש יותר במוסיקה קלאסית? וחוץ-מזה, האם יש לכם איזה עצה כיצד אוכל להעמיק את ידיעותי הדלות בתחום?
ננסה אחרת: ובכן, בוא ושמעו; כי אשמח לקבל עצות. אנסה להציג את הדברים לעצם הדבר. אציג את עצמי: אסף. בן 20. לא אוהב את הביטוי 'חובב' אבל עם ההמשך: 'מוסיקה קלאסית', אין לי בעיות. איני יודע לנגן או מה; ובכל-זאת, בהמשך יוברר נסיוני המוסקילי או ננסה שוב: ילקוטי המוסקלי. (אחרי שתכירו את ילקוטי יהיה לכם קל יותר להבין את השאלה בסוף ההודעה. לפחות, כך אני מקווה) כאשר הייתי בן 17, הייתי כשנה אחת בהרצות של בלצן וזורמון. קורס אחד נקרא: תוכן וצורה. הוא היותר רציני מבין השנים. הצגה של דברים בסיסיים- בקיצור נמרץ וללא העמקה רבה. השני נקרא: אופרות ושאר ירקות. עיקרו: רכילות וסיפורי-סבתא. למען-האמת, אין לי מחמאות גדולות מידי עבור הזוג. לא כי אני מפקפק בידיעתם אלא בעיקר היות והם לא נלחמים על רצונם. לשם הדוגמא, דברנו במשך כמה שבועות על 'פוגה', לאחר אי-אילו שיעורים- לחלק מהקהל פשוט נמאס- אז הם קטעו את הכל והמשיכו הלאה. מצד שני- כדי להתפרנס הם חייבים להתחבב על קהלם, כך שאולי לא בהם האשם. ואף-על-פי-כן; אני מוכן להתפשר ולטעון כי כבסיס- אולי ההרצאות האלו בסדר. אחר-כך; הלכתי לאיזו מורה לפסנתר, מבוגרת ורצינית. היא לימדה אותי לקרוא תווים, ופה-ושם נתחנו גם איזו סונטה. בעיקר היה חביב עליה הדיון סביב יצירות תוכניתיות כגון ברליוז והמונומאניות שלו. אמנם, אני יודע לקרוא תווים, אבל מאד איטי. מכיוון שמעולם לא נגנתי- אפילו אני מזהה את התו כ'דו'- דבר לא מוליך לדבר- כי האוזן שלי לא תמיד מצליחה לשמוע את הצליל; את ה'דו'. ביתר שאת, יובן העניין דרך הדוגמא הבאה: מורתי ואני ערכנו כעין תרגיל- נאמר שמענו סימפוניה, אני הייתי צריך לעקוב אחרי היצירה דרך הפרטיטורה- ולהצביע עם היד- כשאר נשאלתי- על המקום התואם בתווים. בדר"כ, הצלחתי לעמוד על המקום המדויק בפרטיטורה- אך זה לא היה משום ששמעתי וזהיתי את כל הצלילים- אלא מכוח כל-מיני שיטות אחרות כגון: לפי הפעמות, או לפי הצליל הנמוך- נניח- בפוגה. מקץ איזה זמן, החלטתי כי אפילו שהמורה לפסנתר מצוינת- עדיף כי אמשיך לבד. כמו-כן, גם עזבתי את הבית, ולמעשה חיי השתנו לא מעט בשנה האחרונה. שלשום, הייתי ב'מוסיקה קאמרית', אחרי שכבר חצי שנה לא שמעתי מוסיקה. (כלומר, שום כלום) את מבנה הסונטה שהיה שם- הצלחתי לזהות בהתחלה- אבל הייתי עייף והריכוז הלך ממני בשלב ה'פיתוח'. באשר לפוגה, אשר נוגנה שם, הצלחתי לעקוב אחריה בקושי רב- גם לא שמעו את כל הכלים- נדמה לי שהאולם לא היטיב עם 'רבעית כרמל'. -- הדבר שמפריע לי הכי- הוא כי אני לא כמו יחיעם ויץ. האם יש כאן מישהו המכיר את מכתביו? הוא כונן ממש שפה מוסקלית-אינטימית. הוא יכל להקשיב בערב, בלונדון מול האח, ליצירות אהובות- ולהכיל את כולה. הוא הפיק מכל זה- הרבה יותר ממני. אולי אביא לדוגמא מכתב שלו- אם תרצו. המוסיקה כמו קראה לו:משכיני אחריך, נרוצהה. והם הגיעו יחדיו עד חדרי המלך. (סליחה שהסרתי את שיר השירים) האם למישהו פה יש עצות? כיצד אוכל להרגיש יותר במוסיקה קלאסית? וחוץ-מזה, האם יש לכם איזה עצה כיצד אוכל להעמיק את ידיעותי הדלות בתחום?