הנושא הלך לחפש חבר שלו- אדוןשוקואחר

ליזביי

New member
הנושא הלך לחפש חבר שלו- אדוןשוקואחר

ננסה אחרת: ובכן, בוא ושמעו; כי אשמח לקבל עצות. אנסה להציג את הדברים לעצם הדבר. אציג את עצמי: אסף. בן 20. לא אוהב את הביטוי 'חובב' אבל עם ההמשך: 'מוסיקה קלאסית', אין לי בעיות. איני יודע לנגן או מה; ובכל-זאת, בהמשך יוברר נסיוני המוסקילי או ננסה שוב: ילקוטי המוסקלי. (אחרי שתכירו את ילקוטי יהיה לכם קל יותר להבין את השאלה בסוף ההודעה. לפחות, כך אני מקווה) כאשר הייתי בן 17, הייתי כשנה אחת בהרצות של בלצן וזורמון. קורס אחד נקרא: תוכן וצורה. הוא היותר רציני מבין השנים. הצגה של דברים בסיסיים- בקיצור נמרץ וללא העמקה רבה. השני נקרא: אופרות ושאר ירקות. עיקרו: רכילות וסיפורי-סבתא. למען-האמת, אין לי מחמאות גדולות מידי עבור הזוג. לא כי אני מפקפק בידיעתם אלא בעיקר היות והם לא נלחמים על רצונם. לשם הדוגמא, דברנו במשך כמה שבועות על 'פוגה', לאחר אי-אילו שיעורים- לחלק מהקהל פשוט נמאס- אז הם קטעו את הכל והמשיכו הלאה. מצד שני- כדי להתפרנס הם חייבים להתחבב על קהלם, כך שאולי לא בהם האשם. ואף-על-פי-כן; אני מוכן להתפשר ולטעון כי כבסיס- אולי ההרצאות האלו בסדר. אחר-כך; הלכתי לאיזו מורה לפסנתר, מבוגרת ורצינית. היא לימדה אותי לקרוא תווים, ופה-ושם נתחנו גם איזו סונטה. בעיקר היה חביב עליה הדיון סביב יצירות תוכניתיות כגון ברליוז והמונומאניות שלו. אמנם, אני יודע לקרוא תווים, אבל מאד איטי. מכיוון שמעולם לא נגנתי- אפילו אני מזהה את התו כ'דו'- דבר לא מוליך לדבר- כי האוזן שלי לא תמיד מצליחה לשמוע את הצליל; את ה'דו'. ביתר שאת, יובן העניין דרך הדוגמא הבאה: מורתי ואני ערכנו כעין תרגיל- נאמר שמענו סימפוניה, אני הייתי צריך לעקוב אחרי היצירה דרך הפרטיטורה- ולהצביע עם היד- כשאר נשאלתי- על המקום התואם בתווים. בדר"כ, הצלחתי לעמוד על המקום המדויק בפרטיטורה- אך זה לא היה משום ששמעתי וזהיתי את כל הצלילים- אלא מכוח כל-מיני שיטות אחרות כגון: לפי הפעמות, או לפי הצליל הנמוך- נניח- בפוגה. מקץ איזה זמן, החלטתי כי אפילו שהמורה לפסנתר מצוינת- עדיף כי אמשיך לבד. כמו-כן, גם עזבתי את הבית, ולמעשה חיי השתנו לא מעט בשנה האחרונה. שלשום, הייתי ב'מוסיקה קאמרית', אחרי שכבר חצי שנה לא שמעתי מוסיקה. (כלומר, שום כלום) את מבנה הסונטה שהיה שם- הצלחתי לזהות בהתחלה- אבל הייתי עייף והריכוז הלך ממני בשלב ה'פיתוח'. באשר לפוגה, אשר נוגנה שם, הצלחתי לעקוב אחריה בקושי רב- גם לא שמעו את כל הכלים- נדמה לי שהאולם לא היטיב עם 'רבעית כרמל'. -- הדבר שמפריע לי הכי- הוא כי אני לא כמו יחיעם ויץ. האם יש כאן מישהו המכיר את מכתביו? הוא כונן ממש שפה מוסקלית-אינטימית. הוא יכל להקשיב בערב, בלונדון מול האח, ליצירות אהובות- ולהכיל את כולה. הוא הפיק מכל זה- הרבה יותר ממני. אולי אביא לדוגמא מכתב שלו- אם תרצו. המוסיקה כמו קראה לו:משכיני אחריך, נרוצהה. והם הגיעו יחדיו עד חדרי המלך. (סליחה שהסרתי את שיר השירים) האם למישהו פה יש עצות? כיצד אוכל להרגיש יותר במוסיקה קלאסית? וחוץ-מזה, האם יש לכם איזה עצה כיצד אוכל להעמיק את ידיעותי הדלות בתחום?
 

Petrus

New member
איפה ההערכה העצמית, חבר?

קודם כל, נראה שאתה יודע הרבה יותר ממה שכנראה אתה חושב על עצמך, וגם יותר מהמאזין הקלאסי הממוצע. לגבי זה שאתה לא שומע את הצליל דו, התנחם בכך שרוב האנשים לא שומעים אותו, ורק אלו בעלי שמיעה אבסולוטית מצליחים לזהות את שם הצליל בלי לשמוע כלום לפני כן (וגם להם אגב יש את הבעיות שלהם). כדי לעקוב אחרי פרטיטורות יש הרבה שיטות, ולמעשה, גם כשאני מקשיב ליצירה עם פרטיטורה, בד"כ פחות מעניין אותי מה מנגנת הויולה או מה מנגנן קלרינט שני, אלא יותר לראות מבחינת מרקם מי מנגן מה ומתי ומה התמונה הכללית. אם כן, לעקוב אחרי הויזואליות של התווים (עלייה/ירידה) ולספור פעמות ותיבות זו גם שיטה (ולמעשה, אם אתה מצליח לספור כל הזמן פעמות ותיבות, אז זה מעולה וזה משהו שתמיד ידאג שאתה נמצא במקום הנכון). וגם לעקוב אחרי קול ספציפי שקל יותר לשמוע, כמו הבס, זו בהחלט שיטה. אם אתה מסוגל לשבת בקונצרט ולזהות בשמיעה ראשונה צורת סונטה, אז כל הכבוד. ממש לא כל אחד (שהוא לא מאזין מיומן) מסוגל לעשות זאת. בכל אופן, כדי להתקדם ולהעמיק ידיעותיך, אני ממליץ קודם כל (וזה הולך להשמע אולי טיפה מוזר) את החוברות של הדיסקים. בכל הוצאה סטנדרטית אפשר למצוא המון מידע על היצירות ועל המלחין ב-liner notes, ואת רוב הידע שלי רכשתי משם. בנוסף, לא חסרים חומרי קריאה בכל נושא אפשרי, גם באינטרנט וגם בספריות. למשל, אם אתה מתעניין בפוגות (וגם בקאנונים) יש את האתר המעולה המכונה Canons & Fugues of J. S. Bach, בו תוכל למצוא שפע כלים לניתוח והבנה של פוגות וקאנונים, וכן גם ניתוחים ממש לקאנונים ופוגות של באך. אם יש לך עוד בקשות ספציפיות, אני מבטיח לנסות לעזור למצוא חומר בנושא.
 

osnat121

New member
יחיעם וויץ

באיזה מהם מדובר? המת או החי? אנא פרט בענין המכתבים . האם יצאו בספר?
 

ליזביי

New member
תודה על השאלה

נתכוונתי ליחיעם ויץ המת; אשר נולד ב1919 ונהרג ב'ליל-הגשרים' ב1946. מכתביו נערכו ע"י ס.יזהר ז"ל ויצאו בדפוס:"מכתבי יחיעם ויץ", הוצאת עם-עובד. יזהר- בן דודו וחבר קרוב- חיבר שתי הקדמות לספר; הראשונה נכתבה מיד עם מות יחיעם והשניה נכתבה לאחר עשרים שנה. לדעתי, ההקדמות מצטיינות בחריפות ובהירות פולמוסית, בייחוד ההקדמה שלאחר עשרים שנה. כעת אני נמצא בספרית הר-הצופים, לקחתי את הספר לידי. אני מבטיח להרחיב את העיון בספר זה בעתיד לבוא. נדמה לי שהספר השפיע עלי רבות; ולא רק מהמודד המוסיקלי. גדולה מזו: איני יכול לעמוד בצפיות של עצמי, ברגע זה. אולי אכתוב משהו קצר- על שפתו המוסיקלית, אך חוששני כי העייפות מכהה אותי. עלי לבוא במועד אחר ציטוט מתוך מכתב של יחיעם אל יזהר 31.139 [...] רציתי רק שתחוּש עד כּמה אני עומד תמֵה לעתים, תמה וּמזדעזע אפילוּ בפני רחשוּשים אלה, בּפני שקיעות אלה, תמה, עד שגם כּעת כּמעט ועוֹלוֹת דמעוֹת בּעיני, משוּם שאי-שם, מאחוֹרי מסך הוָיתי, אני לוחש לי שוּב אוֹתוֹ הדבר, לוֹחש וצוֹבט ורוֹחש את כּל אוֹתם הדברים, ונמשך אל אוֹתה החשכה הענוּגה, אל אוֹתוֹ רצוֹן לשבת לארץ בּאֵפר, ולקרוֹא בּספר תפילה, ולהתנוֹעע כּאחד קדמוֹן וגדוֹל ושתקן, כּחכם הוֹדי, לאוֹתוֹ הכּאב, האח הנצחי לתחוּשת יוֹפי, לאוֹתוֹ העצב בּוֹ נגמר הכּל, בּוֹ נגמרת שׂמחה, בּוֹ נגמרת מוּסיקה וּבוֹ נגמרת שתיית יין, וּבוֹ הבּיטוּי העדין בּיוֹתר, ה נ כ ס ף בּיוֹתר, אל אוֹתה אהבה בּלי סוֹף, לאוֹתוֹ הרצוֹן להיוֹת עוּבָּר תמים בּאפילת רחם, ולהיוֹת כּך לעוֹלם, נצחי וּבלתי חוֹלף... איני יוֹדע בּדיוק את אשר אני כּותב כּאן, כּשם שאיני יוֹדע למה אני כּאילוּ שוֹמע אוֹתוֹ בּאך, אוֹתם הקטעים 'המוֹנוֹטוֹניים' (אתה יוֹדע למַה אני מתכּוון: לאוֹתן 'העליוֹת והירידוֹת' החוֹזרוֹת בּשינוּי טוֹן מינוֹרי-בּאכי כזה) וּמתאַווה לשבת בּאפילה דוקא ולאחוֹז ראשי בּידי וּלהתנוֹעע, להתנוֹעע בּחָזקה עד איבּוּד חוּשים ולשיר אוֹתוֹ ולבכּוֹת ולקרוֹא: אל אלוֹהים, אל אלוֹהים! וכמוֹך אף אני -- לא בּוֹגד בּ'זה' שֶׁבִּי; להפך -- כּל חלקה טובה שֶׁבִּי, [...] נעשׂית לפסגה נכספת, ועם עבוֹר כל 'התקפה' נשארים בּך הדים משתתקים וּמכאיבים כִּפְלַיִם. אלא שכּל-כּך מעט יש לך וכל-כּך מעטה הנחמה וכל-כּך מעט העוֹשר הנפשי -- עד שדוֹמה עליך כּי אתה [...] סוף ציטוט. בעזרת המוסיקה יחיעם מבקש להגדיר את כל אותם הדברים שהם כל כך קטנים ודקיקים, שנמוגגים להם. ("אותה ההסתלקות, אותו ה נ מ ו ג ו ה ו ל ך, אותה דמות הנעלמת לפינה לבלי שוב, אותו צליל הנמוג ונגמר, אותו הרטט המסתלק עם תנועת-גוף קלה") ליחיעם היתה שפה אישית-פנימית אשר נבעה מתוך מעיינות המוסיקה. לא מצאתי את המכתב שרציתי לצטט- כי אני עייף מאד. במקום המכתב אולי אתן דוגמא אחרת: יזהר, כפי שכבר אמרתי, היה חבר קרוב של יחיעם והוא נעם לו מאד. כששאלו את ס.יזהר בראיון: "ואתה לא מסוגל לראות יופי גם בעמוד חשמל?" הוא השיב: "אני מסוגל. זה יכול להיות מעניין. אבל הוא לא פורט על 'הדו הנמוך' שלי." דומה כי שפתו של יחיעם נטמעה בתוך יזהר פנימה. אם בא לך- הציצי במכתבים של יחיעם וראי בעצמך. יש ליחיעם מכתב מוצלח בנדון, בו הוא מתאר כיצד הוא מנסה ללהב את האש עם זרדים, אגב שמיעת מוסיקה.. והנה פתאום הוא הטון הקודר, הבאכי, אותו ה'זה' שבו צף ועולה, הטון היחיעמי. -- אם לא הבנת כלום- אני מתנצל- העינים שלי עייפות. (כמו שהילדים אומרים) ---
 

osnat121

New member
יחיעם וויץ

תודה לך על הצטוט וההסבר. הבנתי הכל. אחפש את הספר.
 

ליזביי

New member
תודה רבה

איך אומרים? בסופי השבילים מוצאים אנשים טובים...לא? לצערי, לבדוק את הקישור כעת- איני יכול. אך יש גם פתרונות ידועים לעייפות.
 
למעלה