הנחת המבוקש

roi k

New member
הנחת המבוקש

שלום,
אשמח אם תוכלו להביע את דעתכם על חוסר הבנתי את הנושא...
לעיתים אני שומע ביקורות על תיאוריות פילוסופיות מסויימות "כי בתיאורייה זאת קיימת הנחת המבוקש".
עפ"י וויקיפדיה ההגדרה היא "טיעון מעגלי (לטינית: circulus in probando), הנקרא גם "הנחת המבוקש", הוא טיעון המניח מראש את מה שהוא בא להוכיח. ההנחה משמשת כדי להוכיח את עצמה, טקטיקה שבצורתה הפשוטה אינה משכנעת במיוחד, אך עשויה ללבוש אדרות מתוחכמות יותר."
להבנתי בתוך כל תיאוריה קיימת הנחה מסויימת, הנחה שנותנת חשיבות למשהו או מבטלת חשיבות מסויימת (כגון נתינת ערך להיסטוריה) ונדמה כי בסך כל התיאוריות יהיה מי שהנחתו נוגדת להנחה של אחר.
כמובן שללא הנחה זאת אותה תיאוריה לא הייתה מצליחה "להתרומם" ולכן אני סבור כי בכל תיאוריה קיימת הנחת המבוקש במידה כזאת או אחרת.

מה דעתכם?
 
אפשר להניח את המבוקש.

לפעמים אפילו מוכרחים. אבל בתנאי שבסופו של דבר יתברר שהמבוקש מונח בצדק, ולא שהמסקנא נובעת מההנחה.
כך במחקר. אתה מוכרח להניח איזה שהיא הנחה ע"מ להתחיל במחקר.

למה הדבר דומה? למשטרה שעוצרת חשודים. הרי זה ממש להניח את המבוקש או יותר נכון להניח את המבוקשים (במעצר ובחדרי חקירה...) אלא מאי? בסופו של דבר, המסקנא אם להגיש כתב אישום, תצטרך להתבסס על הוכחות חזקות. ולא כמו בסיפור הזה: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4584425,00.html
 

kaner91

New member
לא ניראה

שהבנת מה זה הנחת המבוקש.
טיעון הוא סדרה של הנחות ומסקנה אחת.
טיעון תקף אמ"מ המסקנה נובעת מההנחות. כלומר: אם ההנחות אמתיות גם המסקנה תהיה כזו.

באופן עקרוני ניתן להגיד, ובצדק, שמטענה מסויימת נובעת אותה טענה עצמה, ולכן אין שום בעיה אם הנחת המבוקש מבחינה לוגית. אלא שאמירה כזו מתעלמת מתפקידו של הטיעון.
אנחנו משתמשים בטיעונים כדי להציג את מה שלא היה מפורש באחת ההנחות, כמו שטיח מגולגל שאתה פורש אותו כדי לראות את מידותיו.
לכן נהוג לסווג את הנחת המבוקש ככשל בארגומנטציה. כלומר: ניסיון לבסס את הטענה שלך ע"י כך שאתה מכניס אותה לאחת ההנחות ויוצר רושם מוטעה שהטענה שלך נובעת מחיבורן של הנחות אחרות (אשר בן שיחך מקבל)
 

roi k

New member
אפשר לקבל דוגמה לטיעון שנובע מהנחה ולא נכשל ב"הנחת המבוקש"?

 

kaner91

New member
טיעון

לא נובע משום דבר.
אתה רוצה דוגמה לטענה שנובעת מהנחות? או מהנחה אחת? לא הבנתי אותך.
 

iricky

New member
מהנחה אחת

נובעת לעולם רק מסקנה אחת, שהיא ההנחה עצמה. וזה בהכרח הנחת המבוקש. על מנת להסיק מסקנה שהיא מעבר להנחת המבוקש צריכים לשתי הנחות לפחות, שהמסקנה היא צירוף כלשהו שלהן, ולכן אינה זהה לאף אחת מהן.
 

kaner91

New member
אממ

אולי משהו בסגנון של "הדשא של השכן ירוק יותר" לכן "קיים דשא".
סתם מהרהר בכתב...
 

iricky

New member
צריך להבחין

בין הנחה אחת לבין מה שנראה כהנחה אחת אבל בעצם כולל יותר. ההנחה שקיים דשה כבר גלומה בהנחה שהוא ירוק יותר, כי מה שלא קיים לא יכול להיות ירוק יותר.
אבל יותר מזה. זה כולל גם את ההנחה שיש שכן.
 

kaner91

New member
אוקי

זה מחייב אותנו לכך שהטענות יהיו אטומיות. אבל אנחנו בדרך כלל לא משתמשים בכאלה.
בקיצור, מסכים איתך.
אגב, כשאמרתי שקיים דשא התכוונתי לדשא הנידון, כלומר, הדשא של השכן. "הדשא של השכן" זה שם אחד, לא שניים.
 

iricky

New member
אתה יכול להתחכם עד מחרתיים

אבל הדשא של השכן מחייב שני דברים. שיש דשא ושיש שכן.
 

kaner91

New member
ואם השכן מת

אין כבר דשא?
השם שנתתי לאובייקט (במקרה הזה דרך תיאור חלקי שלו) לא משנה כ"כ. זה היה יכול להיות גם XYZ.
 

iricky

New member
אם השכן מת

אז אותו הדשא הוא כבר לא שלו ולכן הדשא של השכן הוא דבר שלא קיים.
הדשא של השכן איננו סתם שם כמו xyz או כמה משה, שאלו רק צירופי אותיות, אלא עניין הרבה יותר מורכב כי יש לו משמעות, יש לו תוכן ספציפי. צירופי אותיות הם חומר סתמי, חסר צורה. הדשא של השכן הוא חומר בעל צורה (צורה במובן האריסטוטלי).
 

kaner91

New member
לא

שניהם שמות, הראשון הצבעה ע"י תיאור והשני ע"י שיום, יש והתיאור אינו מדוייק אך הוא עדיין מורה על אותו דבר.
&nbsp
ישעיהו וגרטה נמצאים בחו"ל ומשוחחים ביניהם על כך שהדשא של השכן לא באמת יותר ירוק משלהם, על אף הפתגם הידוע. פתאום מתקשר ריקי ידידים הטוב ונוזף: "תפסיקו לדבר על דברים שלא קיימים! אינכם יודעים שהשכן שלכם מת שבוע שעבר? למעשה גם כשהיה בחיים הדשא מעולם לא היה שלו כי כל הבית רשום על שם אשתו!"
&nbsp
&nbsp

&nbsp
 

u r i el

New member
נראה לי

שבדוגמא הספיציפית הזו של שימוש בפתגם אין מקום להתייחס אליו מילולית אלא יש להתייחס להוראתו, ממש כשם שבפתגם "השלג דאשתקד" אין מקום לדון האם היה או לא היה אשתקד שלג. לפיכך הוראתו של הפתגם "הדשא של השכן ירוק יותר" היא הצבעה על התופעה שהאדם איננו שבע רצון מחלקו וחומד את חלקם של אחרים ובמובן זה לא משנה אם האחרים חיים או מתים או לא קיימים כלל.
 

iricky

New member
צודק...אבל

אז גם אין צורך בדשא דווקא, שזו היתה מסקנתו הראשונה של קנר. כך או כך, אין לניתוחו עמידה. אם יש בהכרח דשא מוכרח להיות גם שכן, ואם אין בהכרח שכן אז גם אי אפשר להסיק שיש דשא.
 

kaner91

New member
כאן זה לא משנה

נניח וזה לא היה פתגם.
לתיאור יש הוראה מסויימת, התיאור יכול להיות כושל או לא מדוייק, אבל זה לא משנה.
כמובן שלמילים המבטאות את הטענה "הדשא של השכן ירוק יותר" צריכה להיות משמעות. אבל הם לא צריכים להתקיים.
אם אתה מכנה מישהו מהחדר כושר השכונתי "הזה שדומה להרקולס" זה לא מחייב אותך לקיומו של הרקולס (אלא רק לקיומו של אותו בחור)
&nbsp
 

u r i el

New member
אתה

כתבת שאם "הדשא של השכן ירוק יותר" לכן "קיים דשא", ואני אומר שאם השימוש במלים אלה הוא בהוראת פתגם הרי לא צריך לא דשא ולא שכן מאחר שמשמעות המילים איננה מילולית אלא שטבע האדם לחמוד מה שאין לו.
 

iricky

New member
הדוגמה הקלאסית

המבוקש - סוקרטס הוא בנאדם.

הנחה א - כל היוונים הם בני אדם
הנחה ב - סוקרטס הוא יווני
מסקנה - סוקרטס הוא בנאדם.
 
הדוגמה הפופולרית והרווחת ביותר לכשל ארגומנטי/מחקרי זה היא..

עשיית סקרים/תבחינים סוציולוגיים שפשו בדור האחרון, שמעמידים בצל רב מאוד את מהימנותן של כל המחקרים הללו (אגב, לא רק סוציולוגיים, אך בקטיגוריה זו התופעה רחבה ומפוקפקת יותר).
והא משל ואידך זיל..
נושא המחקר/סקר: מעמדן של הנשים בפזורה הבדואית בנגב בשנת 2014.
מנגנון עשיית המחקר/סקר הוא אותו מנגנון אמין ובעל המיתודה הסטטיסטית המדעית המקובלת (מדגם מייצג, קבוצת מיקוד, פיילוט וכו')
לצורך המחקר נערך תסקיר או/ו שאלון או/ו פרמטרים קבועים (ואם המחקר "טוב" אז כל אלו יחדיו) למול קבוצת ביקורת דומה הידועה לנו (תסקיר זהה שנערך לנשות היישוב עומר).
שלושה תבחינים/שאלות/קריטריונים לדוגמה במסגרת התסקיר/מחקר:
1. השכלה
2. קריירה
3. מני את מספר הפעמים בהן המרית את פי בעלך או אביך או אחיך הגדול בשנה האחרונה?
וכו'
ממצאי התסקיר לאחר בחינה מדוקדקת:
לעניין ההשכלה נמצא כי 65% מהנסקרות/נבחנות למדו שמונה שנות לימוד. 5% בעלות הסכלה תיכונית. 2% בעלות השכלה על תיכונית. והיתר אנאלפתיות. מבין הנסקרות 99% אחוזים מהאנלפתיות הן בנות 60-85 ומאה אחוזים מבנות ההשכלה העל תיכונית הן בנות גיל 18-28. לעניין הקריירה נמצא כי 50% מהנסקרות/נבחנות לא עבדו כלל בחייהן. 13% לא עבדו בשנה האחרונה והיתר, עובדות. מבין קבוצת הגיל 15-24 90% עובדות. לשאלה השלישית ענו 70% כי הן המרו בין 1-2 פעמים בלבד את פי בעליהן וכו' בשנה האחרונה. היתר, למעלה מ-2 אך לא יותר מחמש פעמים בשנה האחרונה.
מסקנת החוקרים/סוקרים ממחקר מדומיין זה שיקבל כותרת בכל עיתוני הערב היא: הדור הצעיר של החברה הבדואית עובר שינויים מרחיקי לכת דפוסי העבר. ואם להיות עיתונאיים: "ניצני פמיניזם בפזורה הבדואית בנגב". ואם זה ידיעות אחרונות זה יהיה בסגנון: "מהגמל לקבריולט: תכירו את האישה הבדואית החדשה".
מחקר מדומיין זה, שעל אף שהניח טענה מראש ונעשה בכלים ובמיתודה תקינים, עדיין לא הניח את המבוקש (שכן, כל מחקר מתחיל מנקודה זו, וזוהי בעצם שאלתך). רק מסקנתו, תולדת אבחון שלל הטענות שנבחנו, שגתה בשגיאת "הנחת המבוקש", שכן היא הניחה כי טענותיה הוכחו בתסקיר והמסקנה היוצאת על סמך ההנחות/ טענות הללו היא אמפירית.
העובדה (ונניח שזו עובדה) ש-99% מהאנאלפתיות הן מבוגרות, אינה קשורה במישרים למהפך תודעתי שעברו נשות הבדואים. אלא לעובדה הפשוטה שבתקופת צעירותן לא היה בנמצא כלל בתי ספר או שהנורמה הייתה כזו ואפשר, לא רק אפשר, אלא מבחינה הסתברותית זה כמעט ודאי, שאם היו חיות בדורנו היו מתפלגות אותו דבר כש שממצאים אלו הורו. הלאה.. העובדה שקבוצת הגיל הצעירה "קרייריסטית" יותר, אינה אומרת כי יש שינוי תודעתי וכו'. אלא ייתכן שיוקר המחייה ודרישות ההישרדות בחברה בימינו גדולים יותר שעבודת הבעל אינה מאפשרת קיומן. המריית הפה בגיל הצעיר יותר אינה אומרת שחל שינוי מהפכני, אלא שבשל תהליכים פסיכולוגיים טבעיים "גילאי המרדנות" והעובדה המדעית שרק בגיל 24 מגיע המוח לבשלותו הקוגנטיבית בעיקר באיזורי "תכנון עתיד" שמאפשר לרוב האוכלוסיה האנושית התמתנות מסויימת וכו' וכו'.
המבוקש היה אכן מעמד האישה הבדואית וכו', גם התסקיר נבחן על פי מבוקש זה - ודבר זה הוא לגיטימי. המסקנה משלל המחקר הייתה שלל הטענות מתוך המבוקש שהוביל לכשל טיעוני/מחקרי.
וזוהי דוגמה המעידה על הכלל (מחקר אמיתי שהתפרסם לאחרונה: "הימנעות מאכילת ארוחת בוקר בגיל הילדות מעלה את הסיכוי לחלות במחלות לב בגיל מבוגר" - לבד תבין כיצד נערך מחקר זה, מה נשאל בו, וכיצד הגיעו למסקנות שגויות מתוכו וכו' וכו').
 
למעלה