הנטייה לשלילי

[מחפשת אחר האמת85]

הנטייה לשלילי

מה שהולך להאמר מטה, נכתב מתוך התבוננות אובייקטיבית בסביבה ולא מתוך גישה פסימית כלפי החיים.

תוך כדי התבוננות בעצמי ובאחרים שמתי לב שלאדם יש נטייה ליפול לדברים השליליים של החיים, כלומר, כוחו של הרוע קטלני וחזק פי כמה וכמה מכוחו של הטוב. לדוגמה, מספיק מילה שלילית אחת בשביל לדרדר את מצבו של חולה סופני לפסימיות גמורה ולגרום לו לאבד תקווה..

או שמספיק מעידה קטנה בשביל לשבור את האדם ולהוציא ממנו את כל החשק לעשייה ולחיפוש אחר פיתרון. מאיפה מגיעה כל הפסימיות הזאת? ובכלל תסתכלו על כל האנשים סביבכם, כל אותם הפרצופים החמוצים שפועלים מתוך ההרגלים הישנים כמו רובוטים חסרי חיים שמתוכנתים לקום בבוקר, לנסוע באוטובוס לעבודה, לעבוד 8 שעות ביום, לסיים עבודה, לחזור הבייתה (למשפחה - למי שיש), לצפות מעט בטלויזיה, לאכול וללכת לישון, להתעורר יום למחרת, לנסוע באוטובוס, להתחיל יום עבודה נוסף והגלגל מסתובב סביב עצמו שוב. שגרה מגעילה ומעצבנת, נראה כאילו האנשים מאבדים מעצמם והכל כזה אוטומטי וחוזר על עצמו שלא שמים לב איך החיים נמרחים ואז מגיעה הזיקנה...

לא פלא שהפסיכולוגים זוכים ללקוחות קבועים וממורמרים שלא מוצאים חיים ורק יודעים להתלונן עד כמה החיים שלהם איבדו משמעות וחוסר המוטיבציה מביא בסופו של דבר לדיכאון שיכול להגמר באסון. אפילו שישנם סיטואציות יוצאי דופן בהם קורים דברים חדשים שמעוררים מעט את הנפש וגורמים לעליה במצב רוח, התלהבות והשראה, אך במהרה, המצב חוזר לקדמותו והמזג האפל שוב פעם משתלט על התודעה

למה תמיד הצד השלילי, הפסימי של החיים הוא הדומיננטי? ובכלל, איך זה שמרבית האנשים אינם מוצאים את עצמם מבחינת הקריירה ומונעים ע"י הלחץ החברתי בלי להפעיל שיקול דעת משל עצמם (אינסטינקט העדר)? הרי אם מסתכלים ועורכים השוואה בין החיובי לשלילי בחיי היום יום - הרוע תמיד תופס את החלק המירבי, כלומר תמיד תיהיה הנטייה להתפס ולהמשך לצדדים הפחות יפים של השגרה ולהתעלם מהצדדים היפים של החיים... וכל המרירירות, הרוע, הסבל האנושי, הייאוש והתסכול - מהי מטרת קיומם בעולמנו?? הם אכן תופסים חלק נכבד בחיים ואני מניחה שאצל הטיפוס הלוחם הם מהווים טריגר להשתחרר מכל העוול , אך מה לגבי האנשים הממוצעים? למה הם נבלעים בתוך כל המערבולת הזאת? ואיפה נכנס הרציונאל כאן בכל הסיפור?

 

[sagima]

איש חכם פעם אמר:

"Fear is the path to the dark side. Fear leads to anger. Anger leads to hate. Hate... leads to suffering. I sense much fear in you" (Yoda)​

 

[עופר לובזנס]

לאידע לגבי אינסטינקט העדר אבל ההשערה האישית

שלי לגבי רגשות שליליים מול חיוביים(וכן, זה בדוק- יחס ההשפעה הוא בערך 5:1) היא שמבחינה אבולוציונית יותר "כדאי" לשים לב לסכנה שמאיימת עליך ולהגיב מאשר ליהנות בצורה רצינית מאירוע חיובי.

 

[prefect]

life sucks and then you die

המשפט הזה הרבה יותר קורע כשרואים אותו פתאום אחרי הוכחה ארוכה במסמך רשמי למדי.. ולא, אין לי כוח לענות ברצינות

 

[Nimst]

כמו שעופר אמר

יש בזה יתרון מבחינה אבולוציונית. בנוגע לאושר - מסתבר שיש לנו נקודה די קבועה של אושר, והיא משתנה רק באופן זמני כשקורה לנו משהו (טוב או רע). כמעט כל דבר שקורה לנו (למעט יוצאי דופן בודדים) משפיע על האושר שלנו באופן זמני (קצת יותר או קצת פחות, תלוי מה קרה) ואז חוזר לנקודה הקבועה. אפילו כשזוכים בפרס נובל או הופכים משותקים

 

[חתולופובית]

היתרון והחסרון של הפסימיות

על הנייר, לפסימיות יש יתרון, כי אדם פסימי אמור להיות מוכן לכל תסריט אפשרי (כולל הגרוע ביותר), כי הוא כבר חשב עליו. הבעיה בפסימיות היא שלעיתים אדם הוא פסימי כל כך, שהוא לא יודע איך להתמודד עם התסריט שהוא חזה, והוא חזה את התסריט הגרוע ביותר, וזה עלול להפוך לנבואה שמגשימה את עצמה: אדם פסימי מועד, רואה במשקפיו השחורים לאיזה אסון יכולה להוביל המעידה הזאת, נבהל, מאבד את הכוחות הדרושים לתיקון המעידה - כי קשה לפעול באופן רציונלי כשאתה מבוהל, ואז אכן המעידה הזאת מובילה למעידה יותר גדולה וחוזר חלילה עד שאכן האדם הפסימי מגיע לאותו אסון שחזה בהתחלה. אם הוא לא היה כל-כך פסימי, הוא היה מצליח לתקן את המעידה הראשונה. אבל למרות זאת, אותו פסימי יחשוב שתפיסת עולמו יותר טובה מהאופטימיות, כי הוא לא אמור להתפס עם המכנסיים למטה

 

[RichardSmith]

../images/Emo45.gif לכן צריך להיות ריאלי.

 

[הגן האנוכית]

הרבה מפגרים מחייכים דרך קבע

נראה לי... אבל גם אנשים מאד מודעים (רבנים טובים כאלה... למשל.. או ה....מוארים האלה....)