ExtremeDimension
New member
הניתוח שלי.
קמתי ביום רביעי בבוקר..עם מועקה בלב. פתאום הבנתי שבעוד כמה שעות האוכל כבר לא יוכל לתפוס את המקום שהוא תופס בחיים שלי.
התחלתי לבכות. בכיתי את המועקה..התקלחתי..התלבשתי ונסעתי עם אמא שלי לבית החולים.
הגעתי בערך ב11 וחצי. חיכיתי..וחיכיתי וחיכיתי..
פתאום האחות קוראת בשם שלי..השעה 7 בערב ואני צריכה סוף סוף ללבוש את החלוק ולשכב על המיטה.
הדרך הזאת,שבה אני מסתכלת על תקרת בית החולים גרמה לי להרגיש כאילו אני בסרט.
הגעתי לחדר ההמתנה,כל המשפחה סביבי..ואני בוכה מלחץ ואושר
הכניסו אותי פנימה. האח והמרדים מקבלים את פני,קר לי נורא את ביקשתי שמיכה. המרדים ניסה למצוא לי וריד במשך ארבעים וחמש דקות..בסוף החליט להעזר במכונת אולטרסאונד שתאתר את הוריד העקשן שלי. זה צלח בסופו של דבר..
נכנסתי לחדר ניתוח,תוך שניה נרדמתי וזה הרגיש כאילו תוך שניה יצאתי.
התאוששתי בפתאומיות..כאילו מישהו העיר אותי מחלום..בשניה שקלטתי שיצאתי מניתוח כמובן שהתחלתי לבכות כשהאחות שאלה אותי למה אני בוכה אמרתי לה שאני מתרגשת.
המשפחה באה..ביקשתי מופריום כי קצת כאב..אחרי כמה דקות העבירו אותי למחלקה.
הלילה עבר בסדר..ישנה על הגב..כל כמה זמן באים לבדוק לי סימנים.
למחרת היה היום החלש יותר שלי,הרגשה כללית של חולשה..עשיתי צילום שגרם לי להקיא פעמיים אחריו. אבל לא נורא,גם זה עבר.
ביום שישי התחלתי לשתות..שתיתי קצת מיץ תפוחים דיאט וקצת מים בטעמים. בשבת בצהריים שוחררתי הביתה. אמא הכינה לי מרק צח,ג'לי ומזגה מים בטעמים..
ומאז כל יום שעובר הוא יותר טוב. מתחזקת לאט לאט..מנסה לקלוט לאן נכנסתי..ולאן החיים שלי הולכים מכאן.
בעיקר שמחה.
קמתי ביום רביעי בבוקר..עם מועקה בלב. פתאום הבנתי שבעוד כמה שעות האוכל כבר לא יוכל לתפוס את המקום שהוא תופס בחיים שלי.
התחלתי לבכות. בכיתי את המועקה..התקלחתי..התלבשתי ונסעתי עם אמא שלי לבית החולים.
הגעתי בערך ב11 וחצי. חיכיתי..וחיכיתי וחיכיתי..
פתאום האחות קוראת בשם שלי..השעה 7 בערב ואני צריכה סוף סוף ללבוש את החלוק ולשכב על המיטה.
הדרך הזאת,שבה אני מסתכלת על תקרת בית החולים גרמה לי להרגיש כאילו אני בסרט.
הגעתי לחדר ההמתנה,כל המשפחה סביבי..ואני בוכה מלחץ ואושר
הכניסו אותי פנימה. האח והמרדים מקבלים את פני,קר לי נורא את ביקשתי שמיכה. המרדים ניסה למצוא לי וריד במשך ארבעים וחמש דקות..בסוף החליט להעזר במכונת אולטרסאונד שתאתר את הוריד העקשן שלי. זה צלח בסופו של דבר..
נכנסתי לחדר ניתוח,תוך שניה נרדמתי וזה הרגיש כאילו תוך שניה יצאתי.
התאוששתי בפתאומיות..כאילו מישהו העיר אותי מחלום..בשניה שקלטתי שיצאתי מניתוח כמובן שהתחלתי לבכות
כשהאחות שאלה אותי למה אני בוכה אמרתי לה שאני מתרגשת. המשפחה באה..ביקשתי מופריום כי קצת כאב..אחרי כמה דקות העבירו אותי למחלקה.
הלילה עבר בסדר..ישנה על הגב..כל כמה זמן באים לבדוק לי סימנים.
למחרת היה היום החלש יותר שלי,הרגשה כללית של חולשה..עשיתי צילום שגרם לי להקיא פעמיים אחריו. אבל לא נורא,גם זה עבר.
ביום שישי התחלתי לשתות..שתיתי קצת מיץ תפוחים דיאט וקצת מים בטעמים. בשבת בצהריים שוחררתי הביתה. אמא הכינה לי מרק צח,ג'לי ומזגה מים בטעמים..
ומאז כל יום שעובר הוא יותר טוב. מתחזקת לאט לאט..מנסה לקלוט לאן נכנסתי..ולאן החיים שלי הולכים מכאן.
בעיקר שמחה.