הני כאן...
כשהעבר מכה ומסרב ללכת. כאשר צפים זכרונות נעימים וגם כאלו שלא כאשר אני מדחיקה את הלא נעימים כאילו לא היו כאשר אני רוצה לחזור 5 שנים אחורה כאשר אני יודעת שאני מונעת מבעד עצמי אופציות לדברים חדשים כאשר אני יודעת שזה לא בריא לי כאשר אני יודעת שמספיק להכחיש בפני אחרים כאשר אני משקרת לעצמי שהכל בסדר כאשר אני יודעת ששום דבר לא ישתנה בעתיד הקרוב כאשר אני דוחה אנשים שמנסים לפתח איתי קשר כאשר אני פוסלת אנשים מראש כאשר אני שוקעת במחשבות טורדניים בזמן ובמקום הכי לא נכונים כאשר כל שיר מזכיר לי כאשר כל סרט מזכיר לי כאשר כל בדיחה מפגרת מזכירה לי כאשר הוא בעזה ואני חיוורת כמה ימים כאשר כל ידיעה לגבי היחידה שבה משרת מקפיצה אותי כאילו זה הבן שלי כאשר הוא חולה גם אני נהיית חולה [בלי לדעת שהוא חולה אפילו] כאשר באלי למות כשאני שומעת שהוא רוצה לעבוד בחו"ל מטעם השב"כ כאשר אני אומרת לעצמי אובד אנד אובר אגאין שדי,הגיע הזמן לשכוח ונמאס לי נמאס לי להיות במצב הזה בלי לדעת מה הוא חושב. פשוט נמאס לי [והנה אני שוב עובדת על עצמי. לא נמאס לי. כנראה שזה טוב לי, למרות שאני מרגישה שזה רע לי.]
כשהעבר מכה ומסרב ללכת. כאשר צפים זכרונות נעימים וגם כאלו שלא כאשר אני מדחיקה את הלא נעימים כאילו לא היו כאשר אני רוצה לחזור 5 שנים אחורה כאשר אני יודעת שאני מונעת מבעד עצמי אופציות לדברים חדשים כאשר אני יודעת שזה לא בריא לי כאשר אני יודעת שמספיק להכחיש בפני אחרים כאשר אני משקרת לעצמי שהכל בסדר כאשר אני יודעת ששום דבר לא ישתנה בעתיד הקרוב כאשר אני דוחה אנשים שמנסים לפתח איתי קשר כאשר אני פוסלת אנשים מראש כאשר אני שוקעת במחשבות טורדניים בזמן ובמקום הכי לא נכונים כאשר כל שיר מזכיר לי כאשר כל סרט מזכיר לי כאשר כל בדיחה מפגרת מזכירה לי כאשר הוא בעזה ואני חיוורת כמה ימים כאשר כל ידיעה לגבי היחידה שבה משרת מקפיצה אותי כאילו זה הבן שלי כאשר הוא חולה גם אני נהיית חולה [בלי לדעת שהוא חולה אפילו] כאשר באלי למות כשאני שומעת שהוא רוצה לעבוד בחו"ל מטעם השב"כ כאשר אני אומרת לעצמי אובד אנד אובר אגאין שדי,הגיע הזמן לשכוח ונמאס לי נמאס לי להיות במצב הזה בלי לדעת מה הוא חושב. פשוט נמאס לי [והנה אני שוב עובדת על עצמי. לא נמאס לי. כנראה שזה טוב לי, למרות שאני מרגישה שזה רע לי.]