הנכים עקב השואה
אנו רגילים לדבר על אלה שהיו ואינם. כך גם לגבי מלחמותינו: מזכירים את ההרוגים ואין מזכירים את הפצועים. נדמה לי שכל מי שהיה "שם", בשואה, נפגע בנפשו, בדרך זו או אחרת. היו שהתאבדו. היו שאושפזו בבתי חולים לחולי נפש. ואחרים פגועים בנפשם והשואה רובצת עליהם כמשא כבד. אני כותב זאת כאשר אני קורא עתה את ספרה של חנה עזר-אוליצקי: "רקמת חיים - ראיונות עם ניצולים שהיו ילדים בזמן השואה". זהו ספר שיש לקרוא אותו לאט: לקרוא סיפור או שניים ולהניח את הספר בצד. כל אחד וסיפורו והסיפורים מכבידים עליהם עד היום. מי הביא אותם למנזר? מי מסר אותם למשפחה הפולנית? מי נטש אותם ברחוחב? כיצד הם נראים? אולי ניתן לגלות תמונה או רמז אחר? אין הם יודעים בדיוק מי הם, היכן או כיצד חוסלה משפחתם והדבר אוכל אותם ואינו עוזב. הנה קטע [עמ' 110]: "לבדי...חזרתי משם[הוא חיפש את הוריו באושוויץ] ואז, במישך חודשים, מאור ראשון עד אור אחרון ישבתי על עץ גבוה בצומת דרכים שבהן הגיעו הפליטים והסתכלתי - אולי אראה את הורי חוזרים.. כאשר זרם הפליטים פחת, ירדתי מהעץ. וזהו. ידעתי שהם לא יחזרו..." סיפור של ילד.
אנו רגילים לדבר על אלה שהיו ואינם. כך גם לגבי מלחמותינו: מזכירים את ההרוגים ואין מזכירים את הפצועים. נדמה לי שכל מי שהיה "שם", בשואה, נפגע בנפשו, בדרך זו או אחרת. היו שהתאבדו. היו שאושפזו בבתי חולים לחולי נפש. ואחרים פגועים בנפשם והשואה רובצת עליהם כמשא כבד. אני כותב זאת כאשר אני קורא עתה את ספרה של חנה עזר-אוליצקי: "רקמת חיים - ראיונות עם ניצולים שהיו ילדים בזמן השואה". זהו ספר שיש לקרוא אותו לאט: לקרוא סיפור או שניים ולהניח את הספר בצד. כל אחד וסיפורו והסיפורים מכבידים עליהם עד היום. מי הביא אותם למנזר? מי מסר אותם למשפחה הפולנית? מי נטש אותם ברחוחב? כיצד הם נראים? אולי ניתן לגלות תמונה או רמז אחר? אין הם יודעים בדיוק מי הם, היכן או כיצד חוסלה משפחתם והדבר אוכל אותם ואינו עוזב. הנה קטע [עמ' 110]: "לבדי...חזרתי משם[הוא חיפש את הוריו באושוויץ] ואז, במישך חודשים, מאור ראשון עד אור אחרון ישבתי על עץ גבוה בצומת דרכים שבהן הגיעו הפליטים והסתכלתי - אולי אראה את הורי חוזרים.. כאשר זרם הפליטים פחת, ירדתי מהעץ. וזהו. ידעתי שהם לא יחזרו..." סיפור של ילד.