הנסיך הקטן

[Ronen B]

הנסיך הקטן

את הספר קראתי כילד, היום אני בן 24 ואני שב וקורה בו שוב ושוב ובכל פעם אני מוצא בו עניין חדש ומבין אותו מכיוון אחר. מה סוד הספר הזה שמכונה "ספר ילדים" אולם נוכחתי לדעת כי אינו כזה? האם ידועים לכם ספרים נוספים מסוגו? תקראו ותהנו גם אתם.

 

[sagiberg]

../images/Emo47.gif הנסיך הקטן

לא סתם הפך לחלק מספרי ה"קלאסיקה". אני חושבת שסוד קסמו בפשטותו וביכולת לדון בסוגיות עמוקות כגון ידידות, מרות, שתלטנות...ושאר היבטים אנושיים, באופן שמותיר אצל הקורא צורך לחשוב שוב ושוב. אתר בנושא: ספרים נוספים בסגנון ? מה עם העץ הנדיב ?

 

[ענתש]

נראה לי שיש לי מה לתרום בנושא העץ

הנדיב... אם את משווה אותו לנסיך הקטן אז אני חושבת שאולי לא הבנת את הסופר כל כך. ממליצה לך לרוץ ולקרוא את ספרי השירים של של סילברסטיין (יצאו בתירגום לעברית, אבל במקור יותר טוב: אור בעלית הגג, בקצה מדרכת הרחוב, ליפול למעלה) ואז לקרוא שוב את העץ הנדיב ולהבין באמת איזה ספר נהדר הוא. לדעתי גדולתו של של היא בזה שהוא באמת ילד בנפשו, הוא לא מתיפייף בכלל והעץ הנדיב רחוק מלהיות הספר הדביק והמאוס שעשו ממנו (עם הלקחים הנשגבים על כמה שילדים לוקחים מהוריהם ולא מחזירים) - במיוחד זיעזע אותי לקרוא כמה וכמה ספרי ז'אנר שיצאו אחר כך - חסרי קשר ופשר וכל כוחם בזה שיש שורה אחת בדף, ציור ולקח ניו-אייג'י מטופש זועק החוצה מכל הדפים (למשל - תהיה מאושר עם מי שאתה, או: חברות זה נורא חשוב...). היופי של של זה שהוא כותב את זה בתמימות אמיתית - הוא שובב והוא זדוני והוא אנוכי לגמרי בדיוק כמו ילד והשירים שלו ממש זועקים את זה. כששל כותב "והעץ היה מאושר" הוא מתכוון בדיוק, אבל בדיוק לזה ! "תראו כמה אני נהדר ונפלא, לקחתי מהעץ ועכשיו הוא מאושר" כי ככה ילדים חושבים ורואים את העולם - מנקודת מבטם האגוצנטרית המופלאה (יש המון משותף, לדעתי, בין עלילת הסיפור הזה ופיטר פן הנפלא של ג'יימס מתיו ברי). אין פה לקח, בטח שלא כמו בנסיך הקטן. אין פה גם משל אירוני או ביקורת נוקבת על ידידות או הורות - יש פה פשוט סיפור הומוריסטי ונפלא על ילד קטן וכמה טוב הוא עושה לעץ שהוא חבר שלו. אחד הספרים שאני הכי אוהבת, מהסיבות שמניתי.

 

[עינת ג]

מצטעת, לא שותפה להתלהבות ממנו...

ענת, אני יודעת שאני בין הבודדים, אבל משהו ב"עץ הנדיב" לא מדבר אלי. אני רואה בו נתינה שמזכירה לי "תגיש את הלחי השניה"... הנדיבות שלו היא סוג של התבטלות עצמית. ההתנהגות של המזדקן היא אנוכית (לא רק בילדותו או בזקנתו) - לא שאני מחפשת הפיאנד, אבל איזו דמות שטוחה זו! קשה לי לראותו תמים כל כך בכתיבתו - הוא כן מנסה שנראה בכך אלגוריה. וכן, גם לדעתי אין להשוות בינו לבין הנסיך הקטן. בעומק.

 

[עינת ג]

ספר ילדים?

האם כשקראת את הנסיך הקטן בהיותך ילד נהנית? יש לי הרגשה שסיווגו כ"ספר ילדים" באמת בעייתי. ייתכן שהעובדה שהוא מוגש לקורא ככזה (כתב גדול, מנוקד, עם איורים רבים, פנייה לילדים "המבוגרים לא מבינים...") בלבל אותנו לגבי נמעניו האמיתיים. אני חוששת שחסר בו חוט עלילה מספיק כדי שילדים יישארו במתח קריאה מינימלי. מעטים הילדים ש"יוכלו לו". כבוגרים בד"כ יש לנו יכולת "להתגבר" על החוסר הזה בזכות הפילוסופיה ונקודות המבט המקוריות שלו למה שסביבנו. אני אהבתי במיוחד את השיכור השותה כדי לשכוח את חרפת השתייה.

 

[עינת ג]

ספר ילדים?

האם כשקראת את הנסיך הקטן בהיותך ילד נהנית? יש לי הרגשה שסיווגו כ"ספר ילדים" באמת בעייתי. ייתכן שהעובדה שהוא מוגש לקורא ככזה (כתב גדול, מנוקד, עם איורים רבים, פנייה לילדים "המבוגרים לא מבינים...") בלבל אותנו לגבי נמעניו האמיתיים. אני חוששת שחסר בו חוט עלילה מספיק כדי שילדים יישארו במתח קריאה מינימלי. מעטים הילדים ש"יוכלו לו". כבוגרים בד"כ יש לנו יכולת "להתגבר" על החוסר הזה בזכות הפילוסופיה ונקודות המבט המקוריות שלו למה שסביבנו. אני אהבתי במיוחד את השיכור השותה כדי לשכוח את חרפת השתייה.