הנס הרפואי עומד לפוג...<img src="http://timg.co.il/f/Emo7.gif">

[schlomitsmile]

הנס הרפואי עומד לפוג...

אבא שלי עבר את ה-80,
כבר 3 שנים נלחם בלוקמיה.
אתמול אמרה הרופאה לאמי, שהוא נס רפואי.
בנאדם בגילו עם מחלה אגרסיבית כ"כ,
שמצליח לשרוד 3 שנים.
הכינה אותה לכך שגם ניסים נגמרים בסופו של דבר...

ואני כבר חושבת איך אעזור לילדיי (בני 19, 15, 11, 7 )
להתמודד עם הבשורה הקשה כשתגיע...

מישהו מכם עבר התמודדות דומה?
איך זה היה לכם?

 

[עינת דולב הדס]

פרידות פרידות הן קשות והן חלק מהחיים ואני קוראת אותך וקודם כל מתחשק לי לחבק אותך כי זה מאוד קשה ואחכ אני חושבת מחשבות שאנחנו בעצם לא כל כך מלמדים את הילדים שלנו להפרד.
אולי גם אנחנו בעצמנו מעולם לא באמת למדנו איך להפרד.
אני יודעת על עצמי שאני איומה בפרידות, תמיד מושכת את הקץ או מתעלמת מהרעיון של הפרידה ותמיד מוצאת את עצמי אומרת משפטים כמו "זה לא הסוף" או "בטוח עוד נדבר/נפגש" גם כשאין סיכוי שזה יקרה.
אני זוכרת שכשהגדול שלי נולד זה היה עניין, תמיד כולם אמרו לא להעלם לילד ותמיד לומר לו כשהולכים גם אם זה יגרור בכי או מחאה אחרת מצידו שמי שישאר איתו יתמודד עם המחאה.
פרידות הן דבר קשה ולא פשוט. במיוחד כשמדובר המקרה כזה.
ולא משנה כמה זמן אדם חולה וכאילו יש איזה הכנה לזה אף פעם לא באמת אפשר להתמודד עם זה.
אני זוכרת פרידות מסבים וסבתות כתהליך מאוד לא קל. למזלי לא הייתי צריכה לתווך את זה לילדים שלי כי עוד לא היו לי ילדים.
כמו שאני מכירה אותך, עם האופטימיות התמידית והראיה המדהימה שלך את החיים אני בטוחה שתוכלי להתמודד עם התיווך הזה. להכיל את הקושי שלהם גם כשאת תכאבי בעצמך. אני יודעת שתוכלי להסתכל גם על החיים קדימה כשזה יקרה ולדעת שהחיים ממשיכים ואני סומכת עלייך שתצליחי להעביר את זה גם לילדייך. להקשיב להם, לקבל את התגובות שלהם, ללמד אותם להפרד ואולי אפילו ללמוד מהם קצת על פרידות... בכל זאת הם גדולים...
בכל מקרה אני שולחת לך המון אופטימיות וחיבוק ואהבה

 

[schlomitsmile]

תודה יקירתי כל הילדים גדולים בלי קשר לגילם

שנאמר- מפי עוללים יסדת עוז

אצלנו הפיצקי (בן 7) והפשוש(בן 11 )
מכונים "הגמדים" אבל אין ספק שהם גדולים במובן של GREAT

פרידות הן באמת עניין מסובך וכואב, במיוחד כשבו-זמנית צריך
להתמודד עם הכאב האישי ועם זה של כל אחד מהילדים.