הנפש
שלום יקרים,
שמעתי את פרופ. ירמיהו יובל כשהתארח אצל דוב אלבום בפרשת השבוע,
והוא אדם שהגיע לגיל זקנה, שמתמודד עם מחלות קשות: סרטן ופרקינסון.
סיפר שמנעוריו עלו בו השאלות הקשות על החיים ועל העולם.
חיפש להם תשובות. בתחום הפילוסופיה ובתולדותיה.
חקר את חשיבתו של קאנט ושל שפינוזה, תרגם את ספריהם הגדולים.
ועכשיו, בגילו, במצב בריאותו, בקרבתו אל המוות, הוא מדבר את מחשבותיו ואומר באומץ לב ומתוך ענווה שהוא, בסופו של יום, בסופם של החיים,
נשאר עם השאלות הקשות.
ואני שואל את עצמי –
מה מחזיק אותו?
איך חיים ומתמודדים באומץ לב שכזה, בענווה שכזאת?
ומה עושה אותו (הלא מאמין) כל כך דומה
למאמינים הגדולים
שהולכים עם חייהם באומץ ובענווה ?
ופתאום נראה לי בהיר:
הנפש!
&nb
שלום יקרים,
שמעתי את פרופ. ירמיהו יובל כשהתארח אצל דוב אלבום בפרשת השבוע,
והוא אדם שהגיע לגיל זקנה, שמתמודד עם מחלות קשות: סרטן ופרקינסון.
סיפר שמנעוריו עלו בו השאלות הקשות על החיים ועל העולם.
חיפש להם תשובות. בתחום הפילוסופיה ובתולדותיה.
חקר את חשיבתו של קאנט ושל שפינוזה, תרגם את ספריהם הגדולים.
ועכשיו, בגילו, במצב בריאותו, בקרבתו אל המוות, הוא מדבר את מחשבותיו ואומר באומץ לב ומתוך ענווה שהוא, בסופו של יום, בסופם של החיים,
נשאר עם השאלות הקשות.
ואני שואל את עצמי –
מה מחזיק אותו?
איך חיים ומתמודדים באומץ לב שכזה, בענווה שכזאת?
ומה עושה אותו (הלא מאמין) כל כך דומה
למאמינים הגדולים
שהולכים עם חייהם באומץ ובענווה ?
ופתאום נראה לי בהיר:
הנפש!
&nb
