הנצחת עדויות שואה

שתי הערות של אפיקורס:

1 עד היום פורסם ונרשם חומר רב ועצום. קראתי ואני ממשיך לקרוא חומר זה ויש לי הרגשה - סליחה על ההתבטאות - שהדברים חוזרים על עצמם. גם אם לכל "סיפור" יש נופך משלו. 2 עד היום לא קראתי אף ספר או חומר של הרוצחים: האם פרסם רוצח כל שהוא - ומדובר במאות אלפים לפחות - זכרונות? האם ניתן בדרך כל שהיא לגרום לפרסומים כאלה? 3 מי יקרא את כל החומר הזה? הנוער, - לא ולא. לגבי דידם ספר אחד או שניים [בקושי] יספיקו. היתר יהיה "משעמם". כפי שמשעמם לקרוא - כפי שהתבטא צעיר גרמני - על השמדת האינדיאנים בארצות הברית [או האינקה בדרומה]. ההסיטוריונים? כן. אך האם אין להם די חומר? אני מתנצל על הערות אלו.
 

deebeebee

New member
לשואה פן אישי

ולא רק לאומי או בינלאומי, וצאצאי השורדים בהחלט רוצים לדעת מה עבר על סבא וסבתא. יד ושם לא יכול להיות ארכיון עדות לשואה ללא הסיפור האישי וכמי שעוסקת בתעוד האישי אני יכולה לספר לך "אפיקורוס" שקיימת התעניינות גדולה מאד בסיפור האישי.
 
למען האמת גרשון

הסיבה שאני משתתפת בפורום היא תחושה של חובה אישית להעלות לאינטרנט כמה שיותר חומרים שקשורים לשואה למען הדורות הבאים, אפילו אם יהיה זה ילד ישראלי שגר באוסטרליה בעוד 100 שנה ויחפש חומר ויקרא - זה חשוב לי. לי יש תחושה קשה שאנחנו לא משאירים אחרינו כלום, לא איכפת לנו מהדורות הבאים, ואנשים לא מרגישים שזה חשוב, או שלא בא להם להתאמץ, מה שלא יעלו לאינטרנט: סיפורים, תמונות, מסמכים וכו' יעלם ויתפוגג כאילו לא היה. למען האמת, אם לא העשייה של לבקש מאנשים להשאיר את עדותם באינטרנט - אין צורך בעשייה שלי כלל. למאמר ב- ynet כתבתי תגובה - לפרויקט הענק של הנצחת השואה יש תנאים - אם לא מתחייבים להעלות הכל לאינטרנט, ואני כתבתי בתגובה שניתן להעלות לכאן כל חומר שקשור לשואה מבלי להיות תלוי בשום מוסד, עם קישור לפורום שלנו....... צונזרתי.
 
בהמשך למה שכתבתי

נראה לי שכוחם של צילומים גדול וממחיש אולי יותר מסיפורים, בלי לגרוע בחשיבותם של האחרונים. כוונתי גם לצילומים על אורח החיים של יהודי אירופה לפני ההשמדה, כגון אלה שמעלה כאן מפעם בפעם ידידינו 7575 [או מספר אחר]. אשר להערה בנוגע לפאן האישי, - סיפורים בתוך המשפחה אינם נושא שהתייחסתי אליו.
 
למעלה