מנסה לענות...
לפני הכל, מאחלת לך שההיריון יימשך כמה שיותר ושהבנות יוולדו במועד, בלידה קלה וטובה ובמשקלים טובים.
אני יכולה לכתוב על הניסיון האישי שלנו, עם תאומים שתודה לאל נולדו בשבוע 38+5, במשקלים יפים מאד (2700, 3400) ובלידה טבעית וטובה. ובכל זאת, ולמרות נסיון של הנקת ארבעה ילדים לפניהם, לקח לי זמן להתאפס על ההנקה שלהם. בדיעבד, כבר כתבתי כאן לא אחת, אני מצטערת שלא היתה איתי את כרית המאמאסיטה לתאומים עוד בבית החולים, אני חושבת שזה היה חוסך הרבה תסכול שלי ושלהם. ככה יצא שבהתחלה לא הצלחתי להניק יחד וכל פעם הנקתי אחד אחר מה שלא משאיר הרבה זמן לשינה אן לדברים אחרים... מה שכן, לא שאבתי בכלל. הם ינקו וינקו וינקו וינקו... לקראת גיל שלושה שבועות ומשש לפני הברית שלהם הגיעה לביתנו המאמאסיטה וממש הצילה אותנו. ככה יכולתי להניח את שניהם להנקה משותפת וגם להיות עם ידיים פנויות לדבר בטלפון / לשתות / לאכול או לשחק משהו עם אחד הילדים האחרים. ההתחלה היתה מאד מאד אינטנסיבית. לקראת גיל שלושה חודשים לערך, הם צמצמו את משך ההנקה ובמקום הנקה ארוכה של שלושת רבעי שעה לערך זה הפך להיות משהו של 5-10 דקות.
בסופו של דבר הם ינקו עד כמעט גיל שלוש ... אבל ללא ספק זו היתה השקעה גדולה שאני לרגע לא מצטרת עליה. היו לילות מאתגרים, היו ימים מתישים (מוציאים שיניים, חולים וכו' - וההנקה היא כמובן המרגיע הלאומי...). כשהם היו ממש קנים נעזרתי במנשא אחד ולפעמים אפילו בשניים אבל כל התקופה של ההתחלה זכורה לי כחוויה מאד מאד קשה ואינטנסיבית ואני בטוחה שאם יש סביבך נשפחה או אנשים שאת יכולה להעזר בהם באופן שיהיה לך נוח, זה יוכל מד מאד להקל עליך (גם אם בסופו של דבר לא תניקי בכל מקרה עזרה כזו שווה זהב !)
כמה דברים שמאד עזרו לי להתמיד בהנקה:
1. חברה שאמה לי ש90% מההנקה זה בראש והזכירה לי דאם הגוף שלי יכל לשאת אותם בתוכו מין הסתם הוא גם יכול לספק להם את החלב שהם זקוקים לו.
2. הוצאת קיטור וקושי כאו בפורום וקבלת תמיכה וייעוץ בכל רגע שנזקקתי לזה.
3. התחושה שלפחות דרך ההנקה אני מצליחה להיות מאד קשורה ומחוברת אליהם, למרות העובדה שהם שניים וקשה מאד לקיים סימיוזה כמו שמתקיימת בין אמא לתינוק יחיד...
שיהיה המון המון בהצלחה !
(הכרית שלי מסתובבת איפה שהוא אצל מישהי שפעם ביקשה ממני פה בפורום אם היא קרואת ולא זקוקה לה יותר אשמח שתעביר אותה אלייך ! )