הנשמה היא נצחית והגוף הוא זמני

[רות ליר]

הנשמה היא נצחית והגוף הוא זמני

לפני שלוש שנים עברתי תאונת דרכים בה נהרג בני בן ה-10. איבדתי הכרה למשך שבועיים. כשמתתי פגשתי אדם עם שיער עד הכתפיים וזקן שקרא בספר או במחברת ואמר לי באנגלית "שלושת הילדים שלך צריכים אותך". כשיצאתי מהחדר אמרתי לעצמי "הרי אני עורכת דין ובכלל לא דיברתי." חיפשתי את האיש וכשמצאתי אותו אמרתי לו "כמו ששלושת ילדי צריכים אותי, הוא צריך אותי". אותו איש שוב קרא בספר ושוב אמר לי "שלושת הילדים שלך צריכים אותך". אני הבנתי שזה סוף פסוק וידעתי שתהיה לי דרך מאד קשה חזרה. לי היו ארבעה ילדים ונותרו לי שלושה ואני פה. אני עכשיו כותבת ספר על מוות קליני, על נצחיות הנשמה וזמניותו של הגוף. אני כותבת את הסיפור שלי ואני רוצה להכניס לספר סיפורים של עוד אנשים שעברו פגישות וארועים במוות קליני. אני היום יודעת שזו לא פעם ראשונה שאנו חיים בגוף הפיזי. הנשמה היא נצחית ועוברת שלבים בכל גילגול. כנראה סוג של תיקון. דבר איתי.

 

[אליה ל]

../images/Emo24.gif אכן, הגוף הפיזי שלנו

אפשר להמשיל אותו למעין חליפת חלל שמתבלה מעת לעת וכשהיא מתבלה פושטת אותה הנשמה ולובשת לה אחרת. אכן שלושת ילדיך הנותרים היו ועדיין זקוקים לאמם וטוב שחזרת אליהם. המון המון בהצלחה בספרך ומאחלת לך הרבה רוגע ושלווה בחייך.

 

[רות ליר]

תודה

 

[רות ליר]

תודה

איך את יודעת שהנשמה בוחרת לעצמה גוף ועוברת גוף? מה הידע שלך על זה?

 

[אליה ל]

מחומרים מתוקשרים

 

[דוד גילאור1 המקורי]

ברוכה הבאה...רות

שאלה מוזרה בעליל..."מה הידע שלך" מאותו מקור ממנו נשאב סיפורך שלך משתתף בצערך ושתדעי שמחות

 

[גיטה המקורית]

שלום לך רות

מקווה שלצערך הגדול יהיה תגמול בחידוש הקשר בעתיד עם הנשמה שנפרדה ממך זמנית. אישית לא חוויתי ארוע כזה אך הייתי שותפה לו מכאן, מכדור הארץ. לפני שנים אחדות נורה חייל מג"ב, צעיר בן 18 , בכדור ישיר בליבו. הוא היה בקומה, כמעט מת. אחרי כשבוע או שבועיים נמשכתי (או נשלחתי) למקום שבו נשמתו שהתה כל אותה עת. ראיתי אותו שמח ומרוצה בקו גבול כלשהו בין החיים לבין המוות. פיזית זה נראה כמו גבול האטמוספירה של כדור הארץ. הסתכלתי ביחד איתו על הכדור הירוק והיפה שלנו והבנתי מדוע הוא רוצה להישאר שם. לא ידוע לי מה דיברתי איתו אך כעבור זמן קצר קראתי בעיתון שקרה נס והוא התעורר וחזר לתפקד.

 

[רות ליר]

תשובה לגיטה

את מדברת על שמעון אוחנה, נכון? הוא היה איתי בבית לוינשטיין ואחר כך הופיע איתי בתוכנית של דודו טופז וסיפר שפגש את סבא וסבתא שלו כשמת שאמרו לו שזה לא הזמן שלו והוא צריך לחזור. האם זה הוא או יש עוד מישהו? רציתי לדעת גם איך בדיוק נפגשת איתו. ספרי לי מה עשית, מה חוית, איך חוית ומה ראית. האם זה היה בחלום או בדרך אחרת. תודה, רות.

 

[גיטה המקורית]

אינני יודעת את שמו, חושבת שהיה ירושלמי

לא בטוחה שזה אותו אדם. בכל מקרה, מאוד מעניין מה שכתבת. אם זה היה אותו אדם, ייתכן שאני הופעתי אצלו בדמות הסבתא שלו, הרי בעולם שמעבר אנחנו יכולים להופיע בכל דמות שנרצה, ואפשר שבאמת הייתי סבתא שלו באחד גלגולים שלו בעבר. נפגשתי איתו שלא ביזמתי, כי "זימנו" אותי אליו כהרף עין, בלי שעברתי דרך כלשהי (במהירות "קוונטום"). שליחויות כאלו מגיעות אלי בכל המצבים, בערות ובשינה וגם בין לבין. מה שראיתי היה מה שהחייל ראה, כמו שהאסטרונאוטים רואים כשהם מסתכלים על כדור הארץ. מה חוויתי? זו לא היתה "חוויה" אלא מטלה של הצלת נשמה. מהצד שלי זו פעילות נשמתית חסרת ריגושים כי הצד הנפשי לא משתתף בה, לכן אני זוכרת פרטים מעשיים, ורק את אלה שאני אמורה לזכור.