הסבה בגיל 40 - ורלוונטיות לשוק העבודה.
שלום,
אני בן 40 ועובד במחשבים כל חיי.
כבר הרבה שנים אני מרגיש שזה פחות מספק אותי למרות התפקידים וההתקדמות שעשיתי.
בעבר לקחתי פה ושם קורסים להעשרה חשבתי שזה יספק אותי אבל לאחר כמה שנים של מחשבות, החלטתי סופית - שנה הבאה אני רוצה לעשות צעד ראשון וללמוד משהו שבאמת בהמשך תוך כמה שנים אוכל לעסוק בו.
עשיתי כמה וכמה וכמה וכמה מבחני אישיות ולימודים כאלו אונליין בארץ ואפילו כמה בחו"ל.
קראתי וחקרתי והתעניינתי וראיתי שאני מאד קרוב לתחום טיפולי על שלל האפשרויות שלו. פסיכולוגיה זה באמת שכבר לפני 5 שנים חשבתי עליו כמשהו שהייתי צריך לנסות ללמוד במקום מחשבים אז זה יסתדר לי בראש.
גם לפני 5 שנים ובטח היום, מרגיש לי שלעשות תואר בפסיכולוגיה כעת כדי מתישהו לעסוק בזה זה רחוק במיוחד.
התגלגלתי לכל מיני תוכניות פסיכותרפיה שמאד משכו אותי גם מבחינת העבודה עצמה, כלומר במחשבה לעסוק בזה - מאד מדבר אליי.
וגם בתחומי הלימוד הספציפיים.
מאחר ואני מאד זהיר וספציפי ובאופן מאד הגיוני חרד לכל סמסטר שעובר (מפאת גילי) התעמקתי יותר ויותר במחשבה לגבי באמת האם אפשר יהיה למצוא תעסוקה.
בעתיד אני נחוש לא לשבת במשרד ליד מחשב או לדבר על טכנולוגיה, כל השבוע (כמו שאני עושה עד היום).
התעניינתי והבנתי שלמגזר ציבורי גם עם לימודי תעודה של פסיכותרפיה, יהיה לי קשה להגיע וזה קצת גרם לי לשאלות.
אני לא חושב שאני אדם שמסוגל לעסוק בשיווק עצמי וקידום עצמי כדי להגיע למצב שיש לי לקוחות באופן פרטי.
ברור שאי אפשר לדעת מה יהיה עוד כמה שנים ותמיד צריך לצאת מאיזור הנוחות במידה מסוימת, אבל עדיין משהו בזה עוצר אותי.
יש משהו במחשבה הזו שאני צריך לגרום לכך שאני גורם ללקוח להגיע ל X מפגשים כאלו ואחרים ועל בסיס זה אני מתפרנס, קצת עוצר אותי.
קשה לי להסביר מעבר לזה.
המשכתי לחקור ולהסתובב בתוך האיזורים והתחומים האלו והגעתי לעבודה סוציאלית.
אני יודע שהתעסוקה הזו היא סופר קשה ורגשית, ולא בהכרח מתגמלת כספית (בטח לא כמו במחשבים איפה שאני כעת),
אבל מה שקסם לי במחשבה הזו, מעבר לתחושת הסיפוק ועניין, והמגע עם האנשים וכל הכרוך בעבודה עצמה,
מה שקסם לי שראיתי שבמסלולי הלימוד לעו"ס וגם בהסבה , מהשנה הראשונה עוסקים בעבודה מעשית לצד ליווי - שזה אגב לדעתי דבר הכרחי וראוי כמעט לכל מקצוע באשר הוא!
זה משהו שמאד מושך אותי אולי מרגיע אותי, שלא בצדק אולי. אבל זו האמת.
אני מסתכל על מכלול הסיבות לבחירת לימודים:
כן סוג של מקור פרנסה (אפילו אם זה לא כמו בהיייטק)
כן אפשרות ללמוד נגיד מקסימום 3-4 שנים ולאחרי לעסוק בתחום בפועל
כן עבודה עם אנשים אולי אפילו לומר לקהילה, משהו שהוא עזרה לאנשים, משהו חם, רך, לא בהכרח טכנולוגי. משהו קצת יותר הומני ולנשמה.
ומצליח לחשוב רק על עבודה סוציאלית.
היו כאלו שהציעו לי ללמוד אימון - זה אצלי נוגע בצורה חזקה בנושא הזה שאני צריך לקדם את עצמי ולשווק את עצמי, כדי בפועל להשיג עבודה - וזה אפילו עוד יותר קשה לי לחשוב על זה מאשר פסיכותרפיסט. לא יודע להסביר למה.
מה גם שאני שם את הגיל שליד בצד ואפילו לא שואל על זה. כי אני מעריך מקווה שלא בשגגה (האמנם?), שבתחומים האלו שאני מדבר עליהם (באופן כללי כאלו שלא מעניקים משכורת גבוהה), לגיל יש פחות משמעות.
מה דעתכם בעניין?
האם יש עוד תחומי עניין ועבודה כאלו ואחרים שבמסלול הלימודים שלהם באמת יש כבר סוג של השתלבות בעבודה,
שיכול לעניין אותי?
אני מודע לזה שעו"ס היא עבודה קשה. קשה מאד. בשלב הזה של הצעד הראשון ללימודים, אני כן מאמין שאוכל למצוא את הנישה שיותר תתאים לי
שאני מרגיש איתה יותר נח (למשל, לעבוד עם מוגבלים או קשישים אני חושב שאני פחות יכול לתרום ופחות ארגיש נח, נגיד מאשר לעבוד עם משפחות במצוקה מסוגים מסויימים או נוער וכד')
מה אתם אומרים?
תודה!
שלום,
אני בן 40 ועובד במחשבים כל חיי.
כבר הרבה שנים אני מרגיש שזה פחות מספק אותי למרות התפקידים וההתקדמות שעשיתי.
בעבר לקחתי פה ושם קורסים להעשרה חשבתי שזה יספק אותי אבל לאחר כמה שנים של מחשבות, החלטתי סופית - שנה הבאה אני רוצה לעשות צעד ראשון וללמוד משהו שבאמת בהמשך תוך כמה שנים אוכל לעסוק בו.
עשיתי כמה וכמה וכמה וכמה מבחני אישיות ולימודים כאלו אונליין בארץ ואפילו כמה בחו"ל.
קראתי וחקרתי והתעניינתי וראיתי שאני מאד קרוב לתחום טיפולי על שלל האפשרויות שלו. פסיכולוגיה זה באמת שכבר לפני 5 שנים חשבתי עליו כמשהו שהייתי צריך לנסות ללמוד במקום מחשבים אז זה יסתדר לי בראש.
גם לפני 5 שנים ובטח היום, מרגיש לי שלעשות תואר בפסיכולוגיה כעת כדי מתישהו לעסוק בזה זה רחוק במיוחד.
התגלגלתי לכל מיני תוכניות פסיכותרפיה שמאד משכו אותי גם מבחינת העבודה עצמה, כלומר במחשבה לעסוק בזה - מאד מדבר אליי.
וגם בתחומי הלימוד הספציפיים.
מאחר ואני מאד זהיר וספציפי ובאופן מאד הגיוני חרד לכל סמסטר שעובר (מפאת גילי) התעמקתי יותר ויותר במחשבה לגבי באמת האם אפשר יהיה למצוא תעסוקה.
בעתיד אני נחוש לא לשבת במשרד ליד מחשב או לדבר על טכנולוגיה, כל השבוע (כמו שאני עושה עד היום).
התעניינתי והבנתי שלמגזר ציבורי גם עם לימודי תעודה של פסיכותרפיה, יהיה לי קשה להגיע וזה קצת גרם לי לשאלות.
אני לא חושב שאני אדם שמסוגל לעסוק בשיווק עצמי וקידום עצמי כדי להגיע למצב שיש לי לקוחות באופן פרטי.
ברור שאי אפשר לדעת מה יהיה עוד כמה שנים ותמיד צריך לצאת מאיזור הנוחות במידה מסוימת, אבל עדיין משהו בזה עוצר אותי.
יש משהו במחשבה הזו שאני צריך לגרום לכך שאני גורם ללקוח להגיע ל X מפגשים כאלו ואחרים ועל בסיס זה אני מתפרנס, קצת עוצר אותי.
קשה לי להסביר מעבר לזה.
המשכתי לחקור ולהסתובב בתוך האיזורים והתחומים האלו והגעתי לעבודה סוציאלית.
אני יודע שהתעסוקה הזו היא סופר קשה ורגשית, ולא בהכרח מתגמלת כספית (בטח לא כמו במחשבים איפה שאני כעת),
אבל מה שקסם לי במחשבה הזו, מעבר לתחושת הסיפוק ועניין, והמגע עם האנשים וכל הכרוך בעבודה עצמה,
מה שקסם לי שראיתי שבמסלולי הלימוד לעו"ס וגם בהסבה , מהשנה הראשונה עוסקים בעבודה מעשית לצד ליווי - שזה אגב לדעתי דבר הכרחי וראוי כמעט לכל מקצוע באשר הוא!
זה משהו שמאד מושך אותי אולי מרגיע אותי, שלא בצדק אולי. אבל זו האמת.
אני מסתכל על מכלול הסיבות לבחירת לימודים:
כן סוג של מקור פרנסה (אפילו אם זה לא כמו בהיייטק)
כן אפשרות ללמוד נגיד מקסימום 3-4 שנים ולאחרי לעסוק בתחום בפועל
כן עבודה עם אנשים אולי אפילו לומר לקהילה, משהו שהוא עזרה לאנשים, משהו חם, רך, לא בהכרח טכנולוגי. משהו קצת יותר הומני ולנשמה.
ומצליח לחשוב רק על עבודה סוציאלית.
היו כאלו שהציעו לי ללמוד אימון - זה אצלי נוגע בצורה חזקה בנושא הזה שאני צריך לקדם את עצמי ולשווק את עצמי, כדי בפועל להשיג עבודה - וזה אפילו עוד יותר קשה לי לחשוב על זה מאשר פסיכותרפיסט. לא יודע להסביר למה.
מה גם שאני שם את הגיל שליד בצד ואפילו לא שואל על זה. כי אני מעריך מקווה שלא בשגגה (האמנם?), שבתחומים האלו שאני מדבר עליהם (באופן כללי כאלו שלא מעניקים משכורת גבוהה), לגיל יש פחות משמעות.
מה דעתכם בעניין?
האם יש עוד תחומי עניין ועבודה כאלו ואחרים שבמסלול הלימודים שלהם באמת יש כבר סוג של השתלבות בעבודה,
שיכול לעניין אותי?
אני מודע לזה שעו"ס היא עבודה קשה. קשה מאד. בשלב הזה של הצעד הראשון ללימודים, אני כן מאמין שאוכל למצוא את הנישה שיותר תתאים לי
שאני מרגיש איתה יותר נח (למשל, לעבוד עם מוגבלים או קשישים אני חושב שאני פחות יכול לתרום ופחות ארגיש נח, נגיד מאשר לעבוד עם משפחות במצוקה מסוגים מסויימים או נוער וכד')
מה אתם אומרים?
תודה!
