תשובה
תראי, זה מסלול לא פשוט, כאמור - תואר ראשון, קבלה לתואר שני, תואר שני והתמחות. אני מכיר כמה נשים שעשו אותו כקריירה שניה ובהצלחה (תוך כדי גידול ילדים, אבל אני לא יודע אם הן עבדו בזמן הלימודים). התואר השני הוא בד"כ יומיים-שלושה בשבוע (ועוד לימודים בבית, כמובן) כך שאפשר להתגמש עם עבודה אולי, אבל בראשון זה מסובך יותר.
לגבי ההתמחות, זה לא פשוט למצוא אחת כי יש היצע נמוך של תקנים. עד שאת תגיעי לשלב הזה כבר תהיה הרפורמה בבריאות הנפש וכל שיטת החלוקה של התקנים להתמחות אמורה להשתנות וזה אמור להיות מהיר, שקוף וקל יותר, אבל מי יודע איך זה יהיה? נכון להיום אפשר לחכות שנה ואפילו שנתיים בין התואר השני להתמחות.
ההתמחות עצמה זו עבודה בחצי משרה (שלושה ימים בשבוע, 7 שעות ביום. על הנייר.. בפועל לפעמים נשארים יותר ויש גם לא מעט עבודה שעושים בבית). השכר נושק למינימום (2500-3000 לחודש, זה משתנה) והוא קבוע לאורך ההתמחות. ההתמחות אורכת ארבע שנים - שלוש במרפאה ושנה במקום אשפוזי ולפעמים את מסיימת חלק אחד וצריכה למצוא מקום לחלק השני ויש עוד עיכוב. בסוף ההתמחות עוברים בחינת התמחות וזהו.
מה שכן, אחרי שנתיים בהתמחות מותר להתחיל לעבוד בקליניקה פרטית (תחת הדרכה כמובן).