הסבר להודעה: אני לא מבינה גברים
אני לא רוצה לחטט לעצמי בפצע כה כואב, אבל זה שאני הייתי בקשר עם מישהו שיצאתי איתו בעבר במשך 3 שנים שהיה בחו"ל הנבלה כביכול החזיק אותי על "אש קטנה" עכשיו שהוא בארץ רק 3 חודשים כבר אחרי חודשיים לקח לי להבין את הדפוק שיש לי איתו עסק. תקלוט שהנבלה הישלה אותי שהוא מאוהב בי, ורק שהנחתי את כל הקלפים על השולחן אמר שעניין הנשיקה וההתקרבות הייתה כי הוא :נמשך אליי" ולא מתוך רגשות אהבה מתפרצים. הוא גם היה פשוט מגעיל אליי והיולו יציאות נוראיות וחסרות טאקט. הייתי בהלם!! איך לאוהים! איך כחברת נפש מדהימההפכתי לחסרת ערך? איך אפילו 3 שנים יכולות לשנות אדם מקסים לדוחה, ואגואיסט, וחסר רגשות, ותת רמה?אני לא אפרט מעבר, ויש הרבה מקרים מגעילים, אבל אומר שהכרחתי את עצמי להעיף אותו מחיי. פחות משבועיים מאז שהעפתי אותו מחיי, אבל הזכר שלו כ"כ חי, וקיים. הוא נמצא צלי במסנג'ר, ואני כל פעם מוחקת, ומוסיפה אותו מחדש.. כ"כ מאכזב לדעת שתליתי בבחור הזה כ"כ הרבה ציפיות.. אבל היום אני יודעת שאין אותו, הוא כנראה נעלם איי שם בהודו.. עם השנים... שמע שהייתי בסיני, שלח ד"ש חם דרך אחותי, שלח לי מייל לסיני דאג לי שנסעתי לבד(מה קרה נבלה התעוררת). עברו כמה שבועות מאז השיחה המגעילה, היו לי בביתי כמה ניתוקים(חושדת שחשש לדבר). אני לא יכולה לסלוח לו על דברים שנאמרו, אפילו לא נכנסת לפרטים של למה יצר איתי קשר... אתמול הייתה ביננו שיחה. אמרתי לו שחבל שלא דיבר כבר אז. התנצל שכנראה בגלל חוסר ניסיון שלו במערכת יחסים, הוא פוחד שהכל ייכשל מראש. אני מודעת לזה שהוא ילדותי ועדיין ילד בכלל(בן 28 הבחור).אמרתי לו שהכי הרס אותי שזרק לי: גם אם ארמ=צה קשר רציני זה לא יהיה עם מישהי שאני מכיר, אמר לי זה היה ניסוח מטומטם ביותר למה שהתכוונתי שאני לא ארצה להרוס את מה שיש ביננו.באמת חוסר טאקט. ששאלתי אותו בקשר למה שחש כלפיי אמר לי שבאמת הרגיש הרבה וזה לא עניין של חרמנות, והוא יודע שזה מבלבל וגם אותו זה מבלבל. אמר לי שהוא לא רוצה לנתק איתי את הקשר, וירצה להישאר איתי בקשר גם אם לא ארצה כל הזמן לדבר איתו. אמרתי לו שהיה לי שווה לשמוע לפחות את התשובות לשאלות שכ"כ הציקו לי. שזו לא הייתי אני ההוזה, שזו לא הייתי אני שלא הבינה דברים. אני פשוט חושבת שכ"כ חבל על כאבי הלב, והבכי. אחרי ה-3 שבועות שלא דיברנו חשתי לפתע הקלה כ"כ גדולה.לא יודעת, עשה לי טוב שידעתי את ה"אמת" שלי, שבטחתי בעצמי, שהתמודדתי עם העניין. עכשיו זה כבר יותר עניין שלי אם ארצה להישאר איתו בקשר. חשף עצמו לגמריי.. מתוסבך לגמריי מסכן. אבל.. אני לא לשכת הסעד..
אני לא רוצה לחטט לעצמי בפצע כה כואב, אבל זה שאני הייתי בקשר עם מישהו שיצאתי איתו בעבר במשך 3 שנים שהיה בחו"ל הנבלה כביכול החזיק אותי על "אש קטנה" עכשיו שהוא בארץ רק 3 חודשים כבר אחרי חודשיים לקח לי להבין את הדפוק שיש לי איתו עסק. תקלוט שהנבלה הישלה אותי שהוא מאוהב בי, ורק שהנחתי את כל הקלפים על השולחן אמר שעניין הנשיקה וההתקרבות הייתה כי הוא :נמשך אליי" ולא מתוך רגשות אהבה מתפרצים. הוא גם היה פשוט מגעיל אליי והיולו יציאות נוראיות וחסרות טאקט. הייתי בהלם!! איך לאוהים! איך כחברת נפש מדהימההפכתי לחסרת ערך? איך אפילו 3 שנים יכולות לשנות אדם מקסים לדוחה, ואגואיסט, וחסר רגשות, ותת רמה?אני לא אפרט מעבר, ויש הרבה מקרים מגעילים, אבל אומר שהכרחתי את עצמי להעיף אותו מחיי. פחות משבועיים מאז שהעפתי אותו מחיי, אבל הזכר שלו כ"כ חי, וקיים. הוא נמצא צלי במסנג'ר, ואני כל פעם מוחקת, ומוסיפה אותו מחדש.. כ"כ מאכזב לדעת שתליתי בבחור הזה כ"כ הרבה ציפיות.. אבל היום אני יודעת שאין אותו, הוא כנראה נעלם איי שם בהודו.. עם השנים... שמע שהייתי בסיני, שלח ד"ש חם דרך אחותי, שלח לי מייל לסיני דאג לי שנסעתי לבד(מה קרה נבלה התעוררת). עברו כמה שבועות מאז השיחה המגעילה, היו לי בביתי כמה ניתוקים(חושדת שחשש לדבר). אני לא יכולה לסלוח לו על דברים שנאמרו, אפילו לא נכנסת לפרטים של למה יצר איתי קשר... אתמול הייתה ביננו שיחה. אמרתי לו שחבל שלא דיבר כבר אז. התנצל שכנראה בגלל חוסר ניסיון שלו במערכת יחסים, הוא פוחד שהכל ייכשל מראש. אני מודעת לזה שהוא ילדותי ועדיין ילד בכלל(בן 28 הבחור).אמרתי לו שהכי הרס אותי שזרק לי: גם אם ארמ=צה קשר רציני זה לא יהיה עם מישהי שאני מכיר, אמר לי זה היה ניסוח מטומטם ביותר למה שהתכוונתי שאני לא ארצה להרוס את מה שיש ביננו.באמת חוסר טאקט. ששאלתי אותו בקשר למה שחש כלפיי אמר לי שבאמת הרגיש הרבה וזה לא עניין של חרמנות, והוא יודע שזה מבלבל וגם אותו זה מבלבל. אמר לי שהוא לא רוצה לנתק איתי את הקשר, וירצה להישאר איתי בקשר גם אם לא ארצה כל הזמן לדבר איתו. אמרתי לו שהיה לי שווה לשמוע לפחות את התשובות לשאלות שכ"כ הציקו לי. שזו לא הייתי אני ההוזה, שזו לא הייתי אני שלא הבינה דברים. אני פשוט חושבת שכ"כ חבל על כאבי הלב, והבכי. אחרי ה-3 שבועות שלא דיברנו חשתי לפתע הקלה כ"כ גדולה.לא יודעת, עשה לי טוב שידעתי את ה"אמת" שלי, שבטחתי בעצמי, שהתמודדתי עם העניין. עכשיו זה כבר יותר עניין שלי אם ארצה להישאר איתו בקשר. חשף עצמו לגמריי.. מתוסבך לגמריי מסכן. אבל.. אני לא לשכת הסעד..
