הסבר על הבאת ילד שני לעולם...

[magal101]

הסבר על הבאת ילד שני לעולם...

יש לנו כבר ילד אחד- הוא כרגע בן חצי שנה. אנחנו מביאים עוד ילד, כך שכשילד הבא יוולד, הילד הראשון יהיה בן שנה ושלושה חודשים. השאלה אם זה בכלל מומלץ להביא עוד ילד בכזה מרווח (האם הילד הראשון עלול לחוש נטישה מכיוון שעכשיו הטיפול יתחלק גם עם האח השני שלו-מה צריך לעשות שזה לא יקרה- אם אין לנו כבר ברירה?

 

[עוד שרון]

יש דעות רבות ושונות לגבי המרווח

האידיאלי בין ילדים. אנחנו חיכינו הרבה זמן בין שני הילדים (6 שנים) . הילד הראשון עלול לחוש ש"לקחו " לו את ההורים, שיש מישהו שתופס לו את המקום וכל מני רגשות מעורבים לגבי התינוק החדש. כיוון שהוא קטן מאוד צפו לשינויים בהתנהגות שלו ואכן- תידרשו להרבה כוחות לטפל בו באהבה ומבמסירות כדי שלא ירגיש שהוא "בצד".

 

[נסיכת אהבה]

כמו ששרון כתבה...

יש המון דיעות בנושא. אני אישית, חושבת שהמרווח שלכם הוא טוב, כי בשלב הזה הילד כבר מתחיל להבין יותר טוב וכשקרובים בגיל גם קרובים אח"כ בשלב מאוחר יותר בד"כ.

 

[E y e s]

לגבי "חלוקת הטיפול" בין 2 ילדים

אמנם, אולי הבאת ילדים במרווח קצר עלול להראות בלתי אידיאלי, ואכן יש בכך סיבה- הילד הגדול צעיר עדיין ועלול לחוש נטישה. אך הדבר, כמובן, תלוי בהורים ובאופי הטיפול שלהם בילדם. ההבדל ביני לבין אחי הוא שנה ו8 חודשים. ההורים שלי לא נתקלו בבעיה כלשהי של הרגשת קיפוח או נטישה מצד אחי הגדול. כל עוד ההורים עדיין שמים לב לאח הגדול, ומלמדים אותו להתייחס גם לאח/ות הקטנה, אני לא צופה בעיה. מה גם שהרבה משפחות בנויות כך, שהמרווח בין גילאי הילדים אינו גדול.

 

[blck angel1]

זה תלוי.

לי ולאחותי יש תווח של 10 שנים, שזה רע. ועדיף לדעתי רק דעתי תווח של 5 שנים . זה מה שאני אעשה,לא יודעת מה איתכם.

 

[Gizmo16]

לפי דעתי..../images/Emo28.gif

לפי מה שאני רואה בד"כ כשיש מרווח קטן, של שנה או שנתיים, האחים בסוף מסתדרים יותר טוב, הם נורא קרובים ונורא לומדים אחד מהשני וכמו חברים... ודרך טובה לגרום לאח הגדול לא לקנא באח הקטן- לתת לו להרגיש שהוא חלק מהטיפול באח הקטן- לתת לו לשחק עם האח הקטן הרבה, וכדומה. אצלי ואצל אחותי יש מרווח של שלוש שנים וכשנולדתי אמא שלי קנתה לה בובה ממש גדולה (לא בובת תינוק- בובה כזאת בגודל של ילדה בת 3 בערך

) ונתנה לה "להאכיל" אותה עם בקבוק, ולשיר לה שירים, וככה אחותי הרגישה שהיא מגדלת את הבובה ואמא שלי מגדלת אותי וזה נתן לה תחושה של שיתוף במשפחה במקום להרגיש מקופחת... אז אומנם אני לא מתה על אמא שלי, ולא על אחותי, אבל הרעיון הזה ספציפית נשמע לי ממש טוב

 

[אלת הירח]

הכרתי כל מיני אנשים שפער השנים

בינם לבין אחיהם היה קטן, וברוב המקרים דווקא עושה רושם שזה הסתדר טוב. לא יודעת איך זה היה בכמה שנים הראשונות, אבל בגיל הגן ובית הספר הם היו חברים מאד טובים (מה שלא סותר את זה שהם גם רבו, ואפילו די הרבה. אבל גם אני כל הזמן רבתי והשלמתי עם החברים שלי בגיל הזה).