הסבר פסוק

zviya8

New member
הסבר פסוק

מישהו יכול להסביר לי את הפסוק בצורה פשוטה? וַיֹּאמֶר לֶמֶךְ לְנָשָׁיו, עָדָה וְצִלָּה שְׁמַעַן קוֹלִי--נְשֵׁי לֶמֶךְ, הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי: כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי, וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי. כד כִּי שִׁבְעָתַיִם, יֻקַּם-קָיִן; וְלֶמֶךְ, שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה. בראשית ד, כג-כד
 

mgb

New member
הסבר פסוק

בס"ד שלום ושבוע טוב! למך פונה לשתי נשיו ומנסה לפייס אותן על שהרג את קין ואת תובל-קין. הוא מבקש שלא תמנענה להמשיך לחיות איתו חיי איש ואישה רגילים. טענתו היתה שלא הרג אותם במזיד(=בכוונה) אלא פצע אותם ללא כוונה. הוא תוהה על חומרת תגובתן שהרי קין שרצח את הבל ועוד במזיד, שהרי התכוון לכך, התקבלה ה"חזרה תשובה" שלו שהמשך דורותיו יהיו עד 7 דורות. ואם כן ודאי שמגיע לו פי 7 מקין(7X7) היות שהרג בשוגג. אגב, על פי פירוש רש"י טיעון זה לא התקבל על הקב"ה.
 

squishi

New member
חולקת.. - פירוש אחר לפסוק...

דרך אחרת לפירוש הפסוק, אותה לימדו אותי.. הפסוק הזה מראה את ההידרדרות המוסרית של האנושות. למך בפסוק זה דווקא מתפאר בפני נשיו על הרצח שבוצע על ידו וזה עוד רצח שנעשה רק בגלל "פצע" או "חבורה" כך מובעת ההדרדרות...
 

יוסי ר1

Active member
למך יוקם

לsquishi שלום. נראים לי דברי mgb מדברייך, למרות שהפירוש שלך מעניין. אולם לשיטתך היה צריך למך לסיים פנייתו במילה "ייקום" ולא "יקם", כלומר אין הוא מציין כי הוא נקם את עלבונו, אלא מזהיר את מי שייקום את מעשי למך...
 
הנה עוד כמה סיפורים על למך ונשיו

מתוך מדרש תנחומא: למך בן בנו (של קין) היה שביעי לדורות וסומא, היה יוצא לצוד והיה בנו אוחזו בידו. כשהיה אותו תינוק רואה חיה היה אומר לו. אמר לו: כמין חיה אני רואה. מתח את הקשת כנגדו והרג את קין. ראה אותו תינוק מרחוק הרוג וקרן במצחו. אמר לו ללמך: הרי דמות אדם הרוג וקרן במצחו. אמר לו למך: וי לי זקני הוא. טפח שתי ידיו בחרטה ונגע בראש התינוק והרגו בשוגג, שנאמר "כי איש הרגתי לפצעי וילד לחבורתי" [בראשית ד כח] ועוד: כיון שבאו לבית אמר להם למך לנשיו: עלו למטה. אמרו לו: הרגת את קין זקננו ותובל קין בננו … לא נשמע לך, מה אנו מולידות למארה. אמר להן: נלך לבית דין. הלכו אצל אדם הראשון. … אמר להן: לכו השמעו לבעליכן. אמרו לו: אסיא אסי חגרתך, אתה פרשת ממטתך מאה ושלשים שנה ואתה מלמד אותנו? מה כתיב "ויחי אדם שלושים ומאת שנה וגו' " (בראשיתה ג) מתוך בראשית רבה: "ויקח לו למך שתי נשים, שם האחת עדה ושם השנית צלה" [בראשית ד יט] אמר רב עזריה בשם רב יהודה ברבי סימון: כך היו אנשי דור המבול עושין היה אחד מהן לוקח לו שתים, אחת לפריה ורביה ואחת לתשמיש. זאת שהיתה לפריה ורביה יושבת כאלו אלמנה בחייה וזאת שהיתה לתשמיש היה משקה כוס של עקרים שלא תלד והיתה יושבת אצלו מקושטת כזונה. ועוד: ויאמר למך לנשיו…[בראשית ד כג] רבי יוסי ברבי חנינא אמר: תבען לתשמיש אמרו לו למחר המבול בא… אמר להן: נלך אצל אדם… אמר להן (אדם): עשו אתם שלכם והקב"ה עושה את שלו. אמרו לו: אסיא אסי חגרתך, כלום פרשת מחוה הרי מאה ושלושים שנה!… אכן סיפורים משעשעים, כלם פנטסיה ודמיון, כי לכל אלה אין אפילו רמז בכתוב. ופשוטו של הכתוב שלמך שר שיר שבו הוא מתפאר על גבורתו וחשיבותו. מה ראה הסופר לכלול זאת בספר בראשית? איני יודע. אבל אין יתרון לפרשנות שאין לה על מה לסמוך.
 

יוסי ר1

Active member
דרכו של מדרש

לאדרם ד חולם שלום. נאה ציטטת. הערה למשפט האחרון שהוספת: פרשנות מדרשית נסמכת בדיוק על כתוב המשאיר אותנו עם מידע חסר, אך עם מקום לדימיון. אילו היתה נכתבת סיבת ההריגה שהרג למך, לא היה למדרש מה להוסיף. בד"כ הדרשן מכוון למקום אליו הוא מעוניין להגיע, מוסר השכל כלשהו, אולם מוסר שתמיד יש לו ביסוס בהבנת הכתוב. אחרת הדרשה היא דרשת שוטים. לא בטוח שאכן בדיוק כך הרג למך, אבל תיאור מעין זה שהביא המדרש, או התדיינותו למך עם נשיו הוא תיאור אפשרי בהחלט. גם נותן לנו להבין מה קרה שם, וגם מלמד אותנו את הלקחים שרצה הדרשן להדגישינו.
 
למעלה