הסודות האפלים של גילדת ההורים

[gertrude]

הסודות האפלים של גילדת ההורים

כתבה ממוסף "הארץ" של היום (מאת ורד לוי-ברזילי): בספר חדש וחושפני תוקפת רונה רענן שפריר את המיתוס על אהבת אם בלתי מותנית ומגלה שבמציאות קיימים גם רגשות אחרים, אנושיים יותר, כתסכול, כעס ואף שנאה. המשך http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=546512&contrassID=2&subContrassID=13&sbSubContrassID=0.

 

[magicgirl1983]

קצת מעורר צימרור

אבל אני מניחה שזה נכון...אני מסתכלת על האחיות שלי ורואה אותו הדבר

 

[עינת12]

סוף סוף כתבה שמעיזה

מעט מאד הורים אוהבים ללא תנאי, ואני מדברת על דברים הרבה יותר עמוקים מאשר לצעוק על הילד מדי פעם. אני מדברת על זה שילד מגיל מאד צעיר יודע להבחין אם הוא רצוי או לא רצוי, אם הוריו מטפחים אותו וקשובים אליו, או אם הם מתעלמים מצרכיו. מכירה גם מקרים של תחרות של אחד ההורים עם אחד הילדים או כולם. ולא מדובר כאן על אנשים חולי נפש. בקיצור - אין דבר תלוי יותר בדבר בעולם הזה מאשר אהבת הורים. לא אצל כולם., אבל ממה שאני מכירה - אצל הרוב.

 

[karnity]

הירהור

בהחלט כתבה מצוינת (תודות לגרטי הנפלאה, שמביאה לנו את הדברים...

). זה גורם לי לחשוב על כל אותם אלו שהגיבו בעוצמה רגשית חזקה כשאמרתי להם שאני לא רוצה ילדים. יתכן כי מבחינתם האמירה הזו העלתה לפני השטח את רגשותיהם הכמוסים והאפלים ביותר, אולי כי הם לא מאמינה שמישהו מעז להגיד את זה בקול רם, אולי זה הופך את זה ל"אמיתי" ומערער את תפיסתם לגבי הורותם??? (אייקון מהרהר ..)

 

[MazeE]

כל-כך אמיתי וכן

מרגש ומוזר גם יחד. זוהי בהחלט תעוזה להודות ברגשות שמציפים אותך במצבים כאלו כאשר אף אחד אחר לא מוכן להודות בהם. הכתבה מביאה את כל ההיבטים לגבי הורות- יתרונות וחסרונות, והיא אכן מודה, בפה כמעט מלא, שלעשות ילדים נובע מצורך בהתעגנות ואני מסכימה איתה לחלוטין. כך זה נתפס גם בעיניי. החשש והפחד שלא יהיה לך במה להאחז. נראה כי רב האנשים פשוט נקלעים למצב שאינם יודעים איך לצאת ממנו, וכמובן שקשה להודות בזה , במיוחד בחברה ובמנטליות בה אנו חיים. כל- הכבוד על האומץ. אולי עכשיו יעזו יותר אנשים להודות במציאות הקיימת.

 

[efroch99]

צורך בהתעגנות

ממש לא ברור לי הנושא הזה, ואני אשמח אם תרחיבי. מה זה הצורך להאחז? זה נושא של הגדרה עצמית, מי את? קראתי עכשיו עוד פעם את מה שהיא כותבת על זה ואני לא מצליחה להתחבר לזה בכלל- "סיפור ההורות מתרחש במרחב שבין כמיהה לחופש לבין צורך בביטחון, בעוגן. ילד הוא ביטוי מובהק ביותר לעניין העוגן. אנשים שבחרו, כמוך, במודע שלא להביא ילדים לעולם - בעיני רוב בני האדם עשו דבר מפחיד מאוד. כנראה, אפילו יותר מפחיד מן האופציה ההפוכה, כי אם אני בלי ילדים אז מה יחבר אותי לחיים? מה יעגן אותי במקום? מה ימנע ממני לעוף ברוח? מה יקרקע אותי? עוד שאלה - איך את חושבת לפצות על הצורך הזה בהעדר ילדים?

 

[עינת12]

זה מה שהבנתי:

היא טוענת שלגבי אנשים שהולידו (או רוצים להוליד) האופציה של לא להוליד = להיות תלוש = אם אין ילדים אין מה שיחבר אותך לחיים. כבר ראינו זאת כאן בחלק מהתגובות (מה יש לכן בחיים? בשביל מה אתן חיות? שתי דוגמאות). ההבדל הוא שרענן-שפריר לא באה ממקום של ביקורת (כך לפחות נראה לי). לגבי ההתענגות באמצעות הילד - היא מדברת על תחושה שהיא אישית לא היתה מוכנה להפסיד. לא נראה לי שהיא מביעה כל ביקורת. ומכיוון שיש לה שלושה ילדים היא לא זקוקה לפיצוי על הצורך הזה בהעדר ילדים.

 

[efroch99]

הי עינת

תודה על התשובה. זאת אומרת שמה שרענן-שפריר מגדירה כהתעגנות זה בעצם מה שאחרים קוראים לו מטרת החיים? (אגב, שימי לב שהפניתי ל - MazeE את השאלות שלי, לכן השאלה על הפיצוי בהעדר ילדים.)

 

[עינת12]

באמת לא הייתי בטוחה למי השאלות

מופנות. אחרי כמה קריאות החלטתי שזה חייב להיות לרונה רענן-שפריר....SORRY אין לי מושג אם מה שהיא מגדירה כהתענגות הוא מה שאחרים קוראים לו מטרת חיים. נראה לי שהיא אומרת שבאמצעות ילדיה היא חווה לעתים רגעים מאד מיוחדים שלא ניתנים לחוויה למי שאין לא ילדים. ושהיא אומרת זאת לא ממקום של שיפוט או ביקורת. זה כמובן לא אומר שאנשים ללא ילדים לא יכולים לחוות התענגות. היא מדברת על סוג התענגות מאד מאד ספציפי שהיא חווה באמצעות הילדים ולא ניתן לחוויה באמצעות שום אדם אחר.

 

[efroch99]

את לא מבלבלת

בין התענגות להתעגנות? לגבי שירשור (כיצד משרשרים) - התגובה שלי תמיד מתייחסת למה שכתב זה ששירשרתי אליו. אם הייתי רוצה להגיד סתם משהו כללי בנושא, אבל לאו דווקא להגיב לאחת מהמשתתפים, אז הייתי משרשרת להודעה הראשונה בשירשור.

 

[מאריונת]

כיצד נשרשר בצורה נכונה?

הסבר http://157.tapuz.co.il/tapuzforum/main/articles.asp?id=10&art_id=45

 

[גאטו נגרו]

ואולי כאן נמצאת התשובה לשאלה

למה לא מניחים לנו באי הרצון שלנו להוליד: (ציטוט מתוך הכתבה "ההורות עברה תהליך של האלהה. כשנותנים למשהו תפקיד של אלוהים, סוגדים לו. זה סוג של אלילות. ולכן הורות נהייתה לדת. דת, באשר היא דת, לא יכולה לסבול גיוון, ובטח שלא שאלות שיבחנו את הצדקת קיומה. זה חילול קודש. בדת אין גוני ביניים, הכל שחור-לבן. בדת ההורות, אין מקום לשאלות העלולות להפגיש את ההורים עם עצמם במקומות ש'אינם הולמים' את הכתוב בספרי הקודש של הדת הזאת". אנחנו פשוט "כופרות" ב"דת" ההורות הזו! זה מאד מתחבר להרבה מאד תגובות שאנחנו מקבלות גם בחיים וגם פה בפורום, לא? זה מסביר הרבה מהאנטי של אנשים כלפינו.

 

[עינת12]

היי אפרוך

מה הכוונה בבלבול בין התענגות להתענגות?

 

[עינת12]

היי גאטו

הכופרים, לדעתי, עפ"י דת ההורות כפי שמציגה אותה רונה רענן-שפריר כוללים גם אותה עצמה. אמא שמציגה שאלות נוקבות, מעלה סוגיות ונושאים נוקבים מאד שעפ"י דת ההורות הן אסורות.

 

[efroch99]

עינת

ראשית, למה את לא משרשרת את תשובתך להודעה שלי שכותרתה "את לא מבלבלת"? הרי זה לא קשור להודעה של גאטו. ולשאלה, הכותבת מתייחסת לנושא "התעגנות" - מציאת עוגן, ואילו את כתבת בהודעתך פעמיים את המילה "התענגות" - שקשורה לנושא העונג. אז לאיזה מילה את מתכוונת?

 

[עינת12]

אכן טעיתי

קראתי לא נכון (עוגן/עונג) והגבתי לא נכון. בנוגע לשרשור - אנסה לעשות זאת נכונה.

 

[efroch99]

../images/Emo140.gif

 

[Kalla]

אין כל סתירה בין אהבה

לכעס ותסכול. ההבדל הוא שהאהבה קיימת כל הזמן וכעס ותסכול הם מקומיים וחולפים ובכלל לא באותו קנה מידה של עוצמה. אני חושבת שככה זה עם כל דבר שאוהבים - חיית מחמד, עבודה וכו'. תמיד יש צדדים יותר אפורים, קשים ולפעמים מרגיזים, אך בסך הכל היתרונות גוברים בהרבה על החסרונות, והאהבה הרבה יותר חזקה מכל תחושה שלילית. שנאה? יש כל מיני הורים מעוותים בעולם, אך לדעתי רוב ההורים אינם חשים שנאה כלפי ילדיהם. בכל מקרה, לשם האיזון מצרפת קישור לדיון שנפתח על הכתבה הזו בקרב הורים לילדים בפורום "חינוך לגיל הרך".

 

[Kalla]

ואגב, גם לדעתי לא קיים מיתוס כזה.

הורים היום מדברים חופשי על הכעס וזה ממש לא סוד שילדים מעצבנים לפעמים.

 

[פרפרים234]

אך תמיד אתן מוצאות את הדבר השלילי!