הסוף - אלון פרטיג
שלום ... קצת על עצמי קוראים לי אלון פרטיג ופעם למדתי קצת כתיבה יוצרת וכתיבת תסריט אני כותב כל מיני סוגי סיפורים ושירים בבקשה תגידו לי מה אתם חושבים
זה האחרון... הסוף ! כן הוא שוב ישב עם מיקטרת וצפה בטלוזיה ...! הוא השתעל נורא ... לידו 3 בקבוקי יין גמורים ... ושולחן מבולגן מאוד עם הרבה ג'אנק פוד ומעפרה ועפר סגריות... שיניו צהובות נורא והבטן שלו עגלגלה ... מלטף את זקנו הארוך המוזנח ומזמן הוא לא זוכר איך זה להיות מגולח ... מרגיש כאבים בבטן בצד ימין .. אבל מזה לעומת הדלקת שפיתח בשרירים !! מאכיל את 2 כלבי הזאב (ג'וני ורוקי ) מכל הלב... הם לו החברים היחידים שנשארו בעולם ... את כל השאר סביר להניח שהוא לא יראה אף פעם... הוא לא יודע אם עליו אנשים מדברים ... או זוכרים... אבל מתאר לעצמו שקצת מרכלים ... במקום החדש אותו אף אחד כבר לא מכיר ... כי הוא מזמן עזב את העיר !!! בבית ישן שהוא בנה מלבנים בקצה העולם ... במקום מרוחק מבני אדם !!! והדבר היחיד שמזכיר לו שיש עוד בני אדם .. זה הרעש של הרכבת שעוברת פעם במלא זמן.... פעם בשבוע הוא יוצא עם הכלבים לשדות לקטוף ענבים... וחוזר לביתו הבנוי מלבנים מהרהר בזיכרונות מכל החיים וניזכר בהמון המון דברים... (אהבה ראשונה אהבה שנייה עבודות וחברים) הכל רשום הכל ניכתב בדיו ישן על גביי נייר ...(הספר גמור הספר של חיו ) מקווה מישהו יקרא את ספרו ויתעניין בחיו ... יפנים את חכמתו לגביי הנשים .. ויקח טיפים לגביי החיים ... יקרא קצת סיפורי מאצ'ו של גברים ... ויגיד זה היה בחור אחד המעניינים !!! עכשיו הספר כבר גמור ... חצי דמעה חצי חיוך עולה על פניו ! יודע שמיצה את כל חיו ! כאט מה נותר מה נישאר ... רק לחכות לסוף המר ...!
שלום ... קצת על עצמי קוראים לי אלון פרטיג ופעם למדתי קצת כתיבה יוצרת וכתיבת תסריט אני כותב כל מיני סוגי סיפורים ושירים בבקשה תגידו לי מה אתם חושבים
זה האחרון... הסוף ! כן הוא שוב ישב עם מיקטרת וצפה בטלוזיה ...! הוא השתעל נורא ... לידו 3 בקבוקי יין גמורים ... ושולחן מבולגן מאוד עם הרבה ג'אנק פוד ומעפרה ועפר סגריות... שיניו צהובות נורא והבטן שלו עגלגלה ... מלטף את זקנו הארוך המוזנח ומזמן הוא לא זוכר איך זה להיות מגולח ... מרגיש כאבים בבטן בצד ימין .. אבל מזה לעומת הדלקת שפיתח בשרירים !! מאכיל את 2 כלבי הזאב (ג'וני ורוקי ) מכל הלב... הם לו החברים היחידים שנשארו בעולם ... את כל השאר סביר להניח שהוא לא יראה אף פעם... הוא לא יודע אם עליו אנשים מדברים ... או זוכרים... אבל מתאר לעצמו שקצת מרכלים ... במקום החדש אותו אף אחד כבר לא מכיר ... כי הוא מזמן עזב את העיר !!! בבית ישן שהוא בנה מלבנים בקצה העולם ... במקום מרוחק מבני אדם !!! והדבר היחיד שמזכיר לו שיש עוד בני אדם .. זה הרעש של הרכבת שעוברת פעם במלא זמן.... פעם בשבוע הוא יוצא עם הכלבים לשדות לקטוף ענבים... וחוזר לביתו הבנוי מלבנים מהרהר בזיכרונות מכל החיים וניזכר בהמון המון דברים... (אהבה ראשונה אהבה שנייה עבודות וחברים) הכל רשום הכל ניכתב בדיו ישן על גביי נייר ...(הספר גמור הספר של חיו ) מקווה מישהו יקרא את ספרו ויתעניין בחיו ... יפנים את חכמתו לגביי הנשים .. ויקח טיפים לגביי החיים ... יקרא קצת סיפורי מאצ'ו של גברים ... ויגיד זה היה בחור אחד המעניינים !!! עכשיו הספר כבר גמור ... חצי דמעה חצי חיוך עולה על פניו ! יודע שמיצה את כל חיו ! כאט מה נותר מה נישאר ... רק לחכות לסוף המר ...!