איןאריותכאלה
New member
הסוף - פוסט בלי עידוד למרעישה
הסוף - מרעישה היקרה. קודם כל אני מתנצלת שלקח לי כל כל הרבה זמן להגיב. כשכתבת (נדמה לי לשושילידה) בסוף מרץ על מטר השאלות קיוויתי שאולי את מבשלת הפתעה ומדמיינת את עצמך ניצבת מול המטר הזה. הבטן כואבת לי. את במחשבותיי כל הזמן. אני משתדלת לארגן אותן, לארוג אותן זו בזו כדי שיהיו לי מילים במקלדת, כדי שאוכל להגיד לך. לפחות משהו. לפחות שתדעי שאני פה. רק מה. מה אפשר להגיד. אחרי כל כך הרבה שנים.
שאני מצטערת כל כך שזה הסוף של המסע שלך. שייחלתי בכל מאודי לסוף אחר. אני מגלגלת את המילה הזו בראשי כבר הרבה זמן. "הסוף". לא סתם סוף. לא נקודת ציון בדרך. סוף שהוא מוחלט. שאין אחריו דבר. סוף מרוץ הילודה. סוף שתיארת בהמון מספרים. ואני מוסיפה עוד מספר אחד: אפס.
אפס ילדים נוספים. אפס שאלות על הבטן התופחת. עכשיו - כשהחלטת שזה ההריון האחרון והגעת אל קצה מסע הילודה שלך - גם אפס תקווה. בהיעדר נסיונות אין גם תקווה. יש רק מוחלטות של סוף חד וברור ומלא. בלי אפילו 0.002% מסכנים של סטטיסטיקה שאולי אולי אולי. אולי.
לא. פשוט לא. אני כותבת פשוט אבל הסוף הזה הוא המון דברים רק לא פשוט. ראיה לכך היא שלל המספרים האחרים. שנים ארוכות של נסיונות. שוב. ועוד פעם. אחרון ודי. כשקו הגבול הולך ונמתח ומתרחק כמו קו האופק.
עוד אפסים: אפס פעמים שבדקת את בתך לממצא. בגלל אפס אחר - אפס דילמה אמיתית לגבי ההחלטה בהתקבל התוצאות. בהרבה פוסטים הסברת ופירטת שאין מצב שאת מציבה אותה ואת עתידה בשום סוג של סיכון כי משמעות הסיכון הזה לא ידועה.
הסוף. עד כאן. לא עוד.
הסוף - מרעישה היקרה. קודם כל אני מתנצלת שלקח לי כל כל הרבה זמן להגיב. כשכתבת (נדמה לי לשושילידה) בסוף מרץ על מטר השאלות קיוויתי שאולי את מבשלת הפתעה ומדמיינת את עצמך ניצבת מול המטר הזה. הבטן כואבת לי. את במחשבותיי כל הזמן. אני משתדלת לארגן אותן, לארוג אותן זו בזו כדי שיהיו לי מילים במקלדת, כדי שאוכל להגיד לך. לפחות משהו. לפחות שתדעי שאני פה. רק מה. מה אפשר להגיד. אחרי כל כך הרבה שנים.
שאני מצטערת כל כך שזה הסוף של המסע שלך. שייחלתי בכל מאודי לסוף אחר. אני מגלגלת את המילה הזו בראשי כבר הרבה זמן. "הסוף". לא סתם סוף. לא נקודת ציון בדרך. סוף שהוא מוחלט. שאין אחריו דבר. סוף מרוץ הילודה. סוף שתיארת בהמון מספרים. ואני מוסיפה עוד מספר אחד: אפס.
אפס ילדים נוספים. אפס שאלות על הבטן התופחת. עכשיו - כשהחלטת שזה ההריון האחרון והגעת אל קצה מסע הילודה שלך - גם אפס תקווה. בהיעדר נסיונות אין גם תקווה. יש רק מוחלטות של סוף חד וברור ומלא. בלי אפילו 0.002% מסכנים של סטטיסטיקה שאולי אולי אולי. אולי.
לא. פשוט לא. אני כותבת פשוט אבל הסוף הזה הוא המון דברים רק לא פשוט. ראיה לכך היא שלל המספרים האחרים. שנים ארוכות של נסיונות. שוב. ועוד פעם. אחרון ודי. כשקו הגבול הולך ונמתח ומתרחק כמו קו האופק.
עוד אפסים: אפס פעמים שבדקת את בתך לממצא. בגלל אפס אחר - אפס דילמה אמיתית לגבי ההחלטה בהתקבל התוצאות. בהרבה פוסטים הסברת ופירטת שאין מצב שאת מציבה אותה ואת עתידה בשום סוג של סיכון כי משמעות הסיכון הזה לא ידועה.
הסוף. עד כאן. לא עוד.