Corpus Magnus
New member
הסיוטים התחילו....
4 שבועות לפני המבחני פסיכומטרי שעשיתי, חלמתי תמיד שאני מקבל נקודה פחות ממה שצריך, וזה הטריד אותי. אחרי שקיבלתי את הציון המספק שמחתי נורא... אתמול בלילה היה לי חלום מזעזע, הוא היה אמיתי כל כך : ישבתי בחדר הראיונות בב"ש, מול שני מראיינים, הרצפה היתה שטיח תעשייתי כחול כזה של ספריות, היה חלון אחד והקירות היו לבנים - אפורים. ישבנו על כיסאות עץ, ואיך שנכנסתי הם התחילו לשאול אותי שאלות, בהתחלה עניתי לעניין, וזה עצבן אותם, אז הם התחילו לשאול שאלות יותר מסובכות, ולעיתים אפילו שלא קשורות לעניין, בשלב מסויים התחלתי לגמגם, והם המשיכו לשאול יותר מהר ויותר מהר עד שלא היה ניתן להבין מה כל אחד אומר, הם נכנסו אחד לדבריו של השני ודיברו כאילו רק הם קיימים בעולם, ובשלב הזה הרגשתי שמישהו חונק אותי, ניסיתי לענות אבל מילים לא יצאו לי מהפה, והם התחילו לצעוק עלי שאני אענה כבר, ושאני מעכב אותם, אבל ככל שניסיתי הרגשתי שאני נחנק יותר ויותר עד שהראייה התחילה להתעמעמם ואז התעוררתי. אני לא חולה נפש, באמת שלא, אבל נחנתי בקללה הזו של סיוטים ברמת ריאליות גבוהה מאד. אני זוכר כמעט הכל. פשוט לא יאמן.
4 שבועות לפני המבחני פסיכומטרי שעשיתי, חלמתי תמיד שאני מקבל נקודה פחות ממה שצריך, וזה הטריד אותי. אחרי שקיבלתי את הציון המספק שמחתי נורא... אתמול בלילה היה לי חלום מזעזע, הוא היה אמיתי כל כך : ישבתי בחדר הראיונות בב"ש, מול שני מראיינים, הרצפה היתה שטיח תעשייתי כחול כזה של ספריות, היה חלון אחד והקירות היו לבנים - אפורים. ישבנו על כיסאות עץ, ואיך שנכנסתי הם התחילו לשאול אותי שאלות, בהתחלה עניתי לעניין, וזה עצבן אותם, אז הם התחילו לשאול שאלות יותר מסובכות, ולעיתים אפילו שלא קשורות לעניין, בשלב מסויים התחלתי לגמגם, והם המשיכו לשאול יותר מהר ויותר מהר עד שלא היה ניתן להבין מה כל אחד אומר, הם נכנסו אחד לדבריו של השני ודיברו כאילו רק הם קיימים בעולם, ובשלב הזה הרגשתי שמישהו חונק אותי, ניסיתי לענות אבל מילים לא יצאו לי מהפה, והם התחילו לצעוק עלי שאני אענה כבר, ושאני מעכב אותם, אבל ככל שניסיתי הרגשתי שאני נחנק יותר ויותר עד שהראייה התחילה להתעמעמם ואז התעוררתי. אני לא חולה נפש, באמת שלא, אבל נחנתי בקללה הזו של סיוטים ברמת ריאליות גבוהה מאד. אני זוכר כמעט הכל. פשוט לא יאמן.
