פרק ג': קרב המאה
"בוקר טוב ושלום לכם אסירים נכבדים!" קראה נערה חייכנית שהוצגה על מסך ענק, "ברוך הבא לקרב המאה!". דבריה תורגמו בזמן אמת לאנגלית, "אני מקווה שישנתם טוב, כי אנחנו תיכף מתחילים. החוקים פשוטים- להרוג את כל מי שנמצא יחד אתכם במבוך עד שרק אחד מכם ישרוד! יש לכם מגבלת זמן של תשעים דקות, אם יישאר יותר מאחד בסוף הצמידים שיש לכם על הידיים יחשמלו למוות את כל מי שנשאר. כולכם קיבלתם חרבות קאטאנה בתור נשק, אם אף פעם לא יצא לכם להשתמש בחרב- טוב, אז זה הזמן ללמוד! אז בואו נתחיל ובהצלחה לכולם, ביי ביי!" היא נופפה לשלום לפני שדמותה על המסך התחלפה בשעון ספירה לאחור שמנה תשעים דקות בדיוק ולידו מונה עם הכותרת "מספר החיים שנותרו" באנגלית שערכו היה מאה.
מאה הכלובים שהיו מפוזרים ברחבי אולם ענקי עם קירות מבוך ומכשולים בגבהים וגדלים שונים נפתחו כולם באותו הזמן, והאסירים שהתאוששו והתעוררו מזריקות ההרדמה קמו על רגליהם, לקחו את החרבות שהונחו על רצפת הכלוב לידם ויצאו למבוך להילחם על חייהם.
קבוצה של אנשים בחלוקי מעבדה לבנים צפתה על גבי מסכים בחדר הבקרה בקרבות שהתנהלו בתוך המבוך.
"מה אתה אומר קוג'ירו?" שאל אחד מהם את השני, "מי לדעתך ינצח?".
"קשה לי מאוד לדעת, אני לא מבין בלחימה" קוג'ירו ענה בעודו נאבק לשמור על פנים חתומות למרות כל הדם והאיברים הקטועים שהוא ראה במסכים.
"אני הייתי מהמר על מספר עשרים ושלוש, קירה טושיהיבו".
"הבוגד?".
"כן. רואים עליו שהוא הכי מיומן בחרב בכל המבוך, ואין סיכוי שיפני כמוהו יפסיד לאסירים הזרים בקרב חרבות".
"צודק" ענה קוג'ירו למרות שהוא חשב שזאת הייתה הצהרה שחצנית ומטומטמת, "אבל אתה באמת רוצה שדווקא טושיהיבו ינצח? אחרי בגידה כל כך גדולה במולדת-".
"אנחנו לא אלה שמחליטים קוג'ירו. ובוגד או לא, זה לא משנה. אחרי שנגמור איתו הוא יהיה הכי נאמן שיש".
אל תסמוך על זה, אמר קוג'ירו בליבו, כולו מלא תקווה שהתוכנית שלו תצליח.
הקרבות המשיכו, והחלחלה של קוג'ירו רק גדלה. חיתוך בבטן פה, דקירה בעין שם... קוג'ירו ייחל בכל ליבו שזה ייגמר כבר. ככל שמספר השבויים ירד קירה צבר עוד ועוד הריגות מבלי להראות סימני עייפות משמעותיים. קוג'ירו התרשם שטושיהיבו אכן עמד לנצח וקיווה שהוא יוכל לתקשר איתו כמו שצריך למרות הטבע האכזרי שהוא הפגין במבוך.
"טוב" אמר ראש צוות המחקר כשהוא ראה שנותרו רק עשר דקות בשעון, "הגיע הזמן לשלב הסופי" הוא לחץ על כפתור שגרם לקירות המבוך לרדת לתוך הרצפה ולהיסגר בתוכה, משאיר רק מרחב גדול ופתוח.
"מי נשאר חוץ מטושיהיבו?" שאל ראש הצוות.
"מספר ארבעים וארבע" ענה אחראי המחשבים שצפה בסטטיסטיקות של האסירים.
"ארבעים וארבע? פלא שהוא הצליח לשרוד דקה מספר חסר מזל שכזה. מה רשום עליו?".
"מרגל סובייטי בשם קרלוס".
"מרגל סובייטי? באמת? אבל הוא לא נראה סלבי" דמותו של קרלוס שהוצגה על המסך הייתה בכלל בעלת עור כהה ושיער שחור.
"כמה הריגות יש לו בהשוואה לטושיהיבו?".
"בוא נראה" אחראי המחשבים בדק, "לטושיהיבו יש חמש עשרה ולקרלוס יש... שלוש?!".
רגע ארוך של דומיה שרר בחדר הבקרה. רק שלוש הריגות? אותה המחשבה עברה על כולם, איך לעזאזל הוא הצליח להגיע לקרב הסופי עם מספר הריגות נמוך כל כך? הם תהו.
אחד מהם פרץ בצחוק. "אין לקרלוס הזה סיכוי! טושיהיבו יחתוך אותו לשתיים על המקום".
"תראו הנה זה מתחיל!" איש צוות הצביע על המסך.
קרלוס התייצב מול טושיהיבו. הם עמדו בשקט במרחק כמה מטרים אחד מהשני עם חרבות מורמות והביטו זה בזה במבט דרוך, כמו של חיה המתכוננת לזינוק על טרף. קירה היה כולו מוכתם בדם, אך אפילו טיפה מהדם הזה לא הייתה שלו. קרלוס לעומת זאת היה נקי כמעט לגמרי מדם, אך הוא נשם בכבדות והיה לו רעד קל שהתחיל בכתפיים ונגמר בחוד של חרבו.
"זה ייגמר בדקה אחת" הימר צופה אחד.
"מכה אחת" אמר צופה שני.
"חסל אותו כבר טושיהיבו!" צעק צופה שלישי.
קרלוס הנמיך את חרבו ועבר להחזיק אותה לצד גופו, הצד החד של הלהב מצביע כלפי מעלה וקצה החוד כמעט נוגע ברצפה. טושיהיבו נשאר קר ומרוכז מבלי לשנות עמידה. קרלוס חרק שיניים וההתחיל להסתער קדימה עם החרב- ובאמצע הריצה הוא עצר והשליך אותה על טושיהיבו שמיד קפץ הצידה והדף את הנשק שהושלך לכיוונו עם חרבו שלו. קרלוס ניצל את הזמן הזה בשביל להוריד את הנדן המתכתי שהיה קשור לגבו ולהתקרב להכות איתו את טושיהיבו אך גם המכה הזו נהדפה ברגע האחרון. לשבריר שנייה קרלוס וטושיהיבו עמדו עם פנים במרחק כמעט צמוד, החרב של טושיהיבו חוסמת את הנדן של קרלוס ומוכנה לחתוך את קרלוס בתנועה הבאה. בשבריר השנייה הבא לעומת זאת, קרלוס ניצל את הטווח הקצר בשביל לנגוח לטושיהיבו בפרצוף.
עיניהם המלוכסנות של הצופים התרחבו למראה המתרחש מולם.
הנדן של קרלוס השתחרר מהחסימה של החרב, וקרלוס השתמש בו מיד בשביל לתת לטושיהיבו עוד מכה בפנים. טושיהיבו שמט את חרבו ונפל עם גבו לרצפה, וקרלוס מיהר להתיישב לו על החזה ולהמשיך להכות אותו עם הנדן בפנים בלי הפסקה, מכה אחר מכה. לבסוף אחרי שנגמר לקרלוס כל האוויר הוא עצר להתנשף וראה שהפנים של טושיהיבו רוסקו לגמרי וכוסו בדם. הוא קם והביט בשעון וראה שהספירה לאחור קפאה ושמספר האסירים שנותרו בחיים ירד לאחד.
"ניצחתי!" קרלוס צעק ביפנית לא מושלמת אך מובנת, "ניצחתי במשחק החולני שלכם, אז בואו תגמרו איתי כבר!".
"כרצונך" אמר ראש הצוות לאחר רגע של התעשתות ולחץ על הכפתור הכתום בשלט שלו.
הצמיד של קרלוס העביר זרם חשמלי חזק בכל גופו. הוא צרח מכאבים במשך דקה ארוכה עד שהוא התמוטט.
"השלב ראשון הושלם" הכריז ראש הצוות, "קחו אותו לניתוח" הוא פקד וכולם ניגשו מיד לשלב הבא בניסוי.
קוג'ירו כבר לא היה בטוח מה מפחיד אותו יותר- האכזריות וההנאה שהפגינו שותפיו לצוות מהצפייה במחוזה המבעית הזה או האלימות הפראית אותה הפגין קרלוס, האסיר שבידיו מופקדת כעת התקווה האחרונה שלו.
 
