בסדר, נכנעתי
שתיים בלילה ואני לא רוצה ללמוד בשתיים בלילה. מצד שני, אני לא יכולה ללכת לישון בלי לסיים לעבור על הנושאים שהבטחתי לעצמי להספיק לעבור עליהם, אחרת אני אצטרך לגהץ את האוזניים שלי מחר. אז במקום זה אני מבקרת את הפרק הראשון של הסיפור שלך. הו, ההגיון.
קודם כל: אקדים ואומר שזו פתיחה נפלאה לספר. באמת. להתחיל באקשן גורם לי לרצות להמשיך לקרוא. יש משהו קצת קלישאתי בכל התמונה של עיר הרוסה וחייל מצוייד בטכנולוגיה עתידנית וכו', אבל זה קלישאתי בקטע טוב. ואתה כותב את זה כך שממש אפשר לדמיין את זה כמו סרט - דבר נדיר ונהדר.
ועכשיו, אכסח לך את הצורה:
1. פסיקים! מכיר את החבר'ה האלה?
א. פסיק בסוף ציטוט. לדוגמא: "לא יודע מה אתה רוצה" הוא סוף סוף ענה במילים, צריך להיות: "לא יודע מה אתה רוצה", הוא סוף סוף ענה במילים.
ב. פסיק כשאתה מכניס שם של מישהו באמצע משפט. *פתח פלשבק לכיתה י'* קוראים לזה תמורה, או משהו, בלשון, נכון? *סגור פלשבק*. הנה, ככה: "הגעת בשלום, קרלוס?" ולא: "הגעת בשלום קרלוס?"
2. אם כבר תוהים אם קרלוס הגיע בשלום וזה. למה הם כל הזמן מזכירים את השמות אחד של השני? "כן קוג'ירו?" "הגעת בשלום קרלוס?" "למה אני כל הזמן חוזר על השם שלך, קוג'ירו?" "לא יודע, קרלוס, אבל נראה לי שזה קצת מתחיל לעצבן את הקוראים, אולי נפסיק?"
3. הצקות:
"לא הייתה אפילו גופה אחת שאחזה בנשק כלשהו" אבל "העיר לא נהרסה בלי קרב זה בטוח"? הכיצד? זה היה אמור להיות "שלא אחזה בנשק", ששכחת, כן? (גם לפני "זה בטוח" חסר פסיק).
"כעת הוא אפילו לא היה מסוגל פיזית לחוש את הריח ולהיגעל ממנו" - ברור שהוא לא היה מסוגל לחוש את הריח פיזית. איך עוד חשים ריח, תלפטית?
"איש בשר ודם" - אני יודעת שאתה מתכוון "לא סייבורג או רובוט", אבל זה ניסוח קצת עקום, כמו להגיד "חתול עם זנב". תנסה, אני לא יודעת, "אדם"? אדם זה לא רובוט ואדם זה לא סייבורג.
"אדון גיימר"? care to explain?
"השם זה קרלוס" - התכוונת "השם הוא קרלוס", נכון? ו"אני בכלל סייבורג" צריך להיות "אני סייבורג". יותר קול ככה. בעיניי.
4. "למה אתה שותק?".
"הייתה כנראה הפרעה במכשיר הקשר. שאלתי מה אתה חושב שקרה לפי הראיות שבשטח?"
טוב, החלק הזה היה, כאילו, מעולה. ממש שרבבת לפה תחושת אמיתיות. אה. אני לא אמורה להחמיא. אני אמורה לכסח. כן. איפה הייתי?
5. דברים לא הגיוניים:
"האיש עמד לירות פעם נוספת, אך קרלוס הספיק להעיף עם כף הרגל שלו חול לתוך עיניו. " - אוקיי, תדמיין את זה. זה פשוט בלתי אפשרי. כדי לעשות את זה קרלוס היה צריך לעמוד אולי מטר מהאיש. אבל הוא לא ראה אותו בכלל, למרות שהוא חייל מיומן והוא הסתכל מסביב כל הזמן - ובכלל איך שתיארת את כל הסיטואציה גרם לי לחשוב על צלף שמתחבא על איזה גג. מה שאומר שהאינטראקציה היחידה בינהם יכולה להיעשות אם קרלוס יזהה מאיפה מגיע הירי, יטפס לשם ויפתיע את הצלף. בעצם זה הדבר הכי טוב שאתה יכול לעשות כשצלף יורה עלייך, כי כאילו, אה, זה מה שתמיד עושים בסרטים?
"האיש הביט בו בעיניים פעורות" - אם הוא הרגע זרק לו חול לעיניים, גם זה לא בדיוק הגיוני.
6. הדבר הכי חשוב ומהותי - קרלוס: זה כאילו יש שני קרלוסים. קרלוס של החלק הראשון, חייל קשוח שעבר המון, מקצועי, מדחיק רגשות וטראומות, וציני משהו. אהבתי את הקרלוס הזה.
ואז יש את הקרלוס השני - קרלוס הפוסי: נחמד ועדין לאדם שיורה עליו. ולא רק שהוא נחמד - הוא עושה דברים מטומטמים ולא-חייליים, כמו לזרוק את האקדח שלו, או להגיד לו את השם האמיתי שלו. אז כן, זה ניצול מעיר שהושמדה בלה-בלה. אבל הוא מתנהג כאילו מדובר בילד בן שלוש. זה לא ילד, זה גבר בוגר שניסה להרוג אותו. וכן, יש אנשים שיהיו נחמדים ועדינים וטיפשיים אליו בסיטואציה כזאת, אבל לא הקרלוס מחצי הפרק הראשון. זה פשוט לא מסתדר לי עם הדמות שלו.
אז מה שאני מציעה זה ככה: בכל החלק הראשון אל תיגע. החל מסצינת הירי - תשנה את איך שהם מגיעים להיות קרובים אחד לשני (או שתעמיד את האיש ליד קרלוס מלכתחילה, או שסביר יותר - תביא את קרלוס אליו). ותעשה את קרלוס קצת יותר קשוח, באמש'ך.
זהו לבינתיים. זה היה די טוב בסך-הכל. אני מתכוונת בהחלט לקרוא את ההמשך, מתישהו.
