הסייבורג האחרון- מוכן לקטילה!

[jackthesmith1992]

הסייבורג האחרון- מוכן לקטילה!

 

[jackthesmith1992]

פרק א': קרלוס וקוג'ירו

רעש הלהבים של המסוק חתך את השקט של שמי הלילה לפני שהוא נעצר באוויר. קרלוס סיים לארגן את הציוד שלו, ניגש לדלת המסוק וקפץ ממנו לפני שהמסוק עשה פרסה באוויר והחל בטיסה חזרה. קרלוס חיכה מספר שניות לפני שהוא פתח את המצנח, וברגע שהוא עמד לפגוע בקרקע בעוצמה הוא עשה גלגול צנחנים וקם על רגליו המכניות ללא פגע. הוא הסיר את המצנח וחשף את השריון הכהה שעטף את כל פלג גופו העליון ואת ראשו שהיה סגור בתוך קסדת מתכת ללא פתחים פרט לפס ראייה חד-כיווני.קרלוס הביט למרחק בכיוון העיר. עשרה קילומטרים, הוא העריך.
אני לעולם לא אתרגל לזה, הוא חשב לעצמו כשראה את עננות החול שהרוח העיפה, הרוח שהוא לעולם לא יוכל להרגיש שוב... קרלוס החל בדרכו לעיר בריצה קלה ושקטה.
הוא הגיע למרחק קצר מהעיר והחל לתור את השממה מסביבה עד שמצא נקודת תצפית טובה, לחץ באצבע אחת על חיישן ליד פס הראייה שלו וסרק את העיר בהגדלה כמו משקפת.
"קוג'ירו" קרלוס לחץ על חיישן קטן בצד ראשו, "הגעתי"
"יופי. יש סימן לנוכחות של רובוטים במקום?"
"לא, לפחות לא בינתיים"
"זה טוב. מה אתה כן רואה?"
"הריסות וגופות. הרבה מהן" קרלוס המתין דקה ארוכה לתגובה שלא באה, "למה אתה שותק?" הוא שאל.
"אני לא כל כך רגיל לשמוע דברים כאלה בנימה כזאת..."
"כנראה שאני פשוט רגיל לזה כבר. בכל מקרה אני הולך לחפש רמזים מי אחראי לכל זה ולמה"
"בסדר גמור. תדאג לעדכן אותי במה שקורהושמור על עצמך"
"כמובן" קרלוס ניתק.
הוא נכנס למתחם העיר והחל להסתובב בין הבניינים הישנים וההרוסים. רוב הקירות היו חרוכים מרובי לייזר והכבישים היו מלאים בבורות.פרט לאיוושות הרוח וקול צעדיו של קרלוס עצמו שררה בעיר דממה מוחלטת,וריח של מוות וגופות שלט באוויר.
היו זמנים שבהם המראות האלה היו מזכירים לקרלוס את בור הגופות ממנו הוא טיפס וניצל לאחר שאביו הקריב את חייו למענו, אך הזמנים האלה עברו מזמן- כעת הוא אפילו לא היה מסוגל פיזית להרגיש את הריח ולהיגעל ממנו. מה שכן הטריד אותו היה השקט המוחלט, בג'ונגלים של דרם אמריקה שקט שכזה אף פעם לא היה סימן טוב...
נראה שהפיתוחים והההדלפות של גרנרמן לא השיגו את מטרתם בסוף, הוא חשב לעצמו. קרלוס הביט בכמה חצאי שלטים שבעבר היו גדולים ומרשימים ותהה איך לעזאזל הם יכולים לקרוא את הכתב המוזר והמסובך הזה.
כשהוא הגיע לאזור עם הגופות הוא התקרב לבחון אותן. לפי הבגדים וחוסר הציוד רובן היו של אזרחים. חלקן הגדול היו במצב טוב מבחינת שלמות הגופה, אבל היו כמה שנראה שהמשיכו לירות בהן ולרטש אותן אחרי המוות- אבל מה שהכי עניין את קרלוס היה זה שהן עדיין היו טריות יחסית. לאן הם פנו ולמה? הוא תהה.
קרלוס סרק את האיזור אחרי סימנים של עקבות רגליים ורמזים אחרים שמצביעים על כיוון ההתקדמות שלהם. הכל נראה מבולגן ומעורבב, כאילו הם תקפו ללא מטרה מוגדרת... ואז הוא קלט בזווית עינו משהו מתכתי קבור מתחת לשבר קיר גדול. קרלוס התכופף, דחף את ידיו מתחת לאבן ואז הזדקף והעיף אותה בתנועה אחת, חושף את הרובוט שהיה קבור מתחת.
"קוג'ירו" קרלוס התקשר שוב, "מצאתי רובוט מושבת. הוא היה קבור מתחת לחתיכת קיר, כנראה נפלה עליו במהלך הקרב"
"באיזה מצב הוא? אפשר לזהות אותו?"
"מעוך קצת ורואים שהוא חטף כמה פגיעות של רובה לייזר פה ושם אבל בכללי הוא שלם. אני שולח לך עכשיו תמונות וסריקות לניתוח"
"קיבלתי, בוא נראה..." קוג'ירו בדק את התמונות והסריקות במשך כמה דקות,"לא, זה לא עוזר. העיצוב יותר מדי כללי והרכיבים גנריים לגמרי, כנראה שקנו את החלקים מכמה יצרנים ומקומות שונים בעולם לפני שהם הרכיבו אותם ביחד. מצאת רק רובוט אחד?"
"כן, לפחות בינתיים. אם היו עוד רובוטים שנפלו בקרב כנראה שהם התפוצצו או שלקחו את החלקים שלהם למיחזור, היה לנו מזל שהם לא שמו לב שהרובוט הזה נשאר"
"עושה רושם שיש לנו כאן עסק עם טרוריסטים קצת יותר מתוחכמים מהרגיל"
"אם אתה אומר. אני הולך לנסות לגלות לאן הם המשיכו מכאן"
"בסדר גמור קרלוס"
קרלוס יצא מצדה האחר של העיר וראה בחולות סימנים של טנקים מרחפים שנחתו וחנו מקודם שם לפני שהמשיכו כנראה למקום התקיפה הבא. הוא ספר עשרה טנקים גדולים, ולהערכתו כל טנק היה מסוגל להכיל עד ארבעים רובוטים. הוא קיווה שנפלו בקרב על העיר יותר רובוטים ממה שהוא מצא וסרק את החולות על מנת למצוא שאריות מהקרינה שהטנקים המרחפים השאירו אחריהם בעודם נוסעים ליעד הבא.
"קוג'ירו, גיליתי לאיזה כיוון הם פנו. מה יש בכיוון דרום מערב, עיר נוספת?"
"כן, המפה מראה עיר נוספת במרחק של מאתיים וחמישים קילומטר בכיוון שציינת. לפי רמת הקרינה שהסורק שלך מראה הם יצאו לפני שעה בערך, מה שאומר ש-"
"-הם כבר הגיעו לשם והתחילו בטבח נוסף"
"לא בדיוק איך שהייתי מנסח את זה אבל כן..."
"ואיך אני אמור בדיוק להדביק אותם בזמן?"
"זאת באמת בעיה, אין סיכוי שתשיג אותם ברגל... אולי יש כלי רכב בתוך העיר שתוכל להיעזר בו?"
"לא ראיתי ברחובות שם שום כלי רכב במצב שאפשר להשתמש בו, אבל אני אחפש שוב. אין ברירה אחרת"
"אולי אתה יכול למצוא כלי רכב מתחת לאדמה?"
"אתה מתכוון בחניון או מוסך תת-קרקעי?"
"כן, אם הקרב התנהל רק על פני השטח אז יש סיכוי שתמצא שמה משהו כזה"
"בסדר גמור קוג'ירו, תודה על העצה"
קרלוס חזר לתוך העיר והחל לתור את המבנים פעם נוספת, הפעם בריצה. לאחר כמה דקות הוא מצא בניין שלפחות נראה כמו קניון הרוס ונכנס לחניה התת-קרקעית שלו. הוא עבר להליכה רגילה וסרק תוך כדי באינפרא אדום את החניון החשוך- ואז הוא שלף את אקדח הלייזר שלו, הסתובב על המקום וירה באחד מעמודי התמיכה של החניון. חתיכה מהצד של העמוד התפוצצה והאיש שהסתתר מאחוריו נפל על ההצד, אוחז ברובה שלו- אך לפני שהוא הספיק לקום ולכוון שוב קרלוס כבר סגר את המרחק ביניהם ודרך לו על היד, מונע ממנו לזוז.
"תן את זה" קרלוס הוציא לו את הרובה מהידיים ולקח מספר צעדים אחורה, נותן לאיש יכולת לקום אך עם נשק מכוון עליו.
"אל תזוז ותרים ידיים למעלה" אמר קרלוס באנגלית. האיש קם והרים ידיים למעלה בשקט. "מי אתה ומה אתה עושה פה?" שאל קרלוס אך האיש השיב במילים שהוא לא הבין אך נאמרו בבירור בטון מזלזל.
קרלוס לחץ ביד אחת על חיישן בצד הראש וחיישן בתחתית הלסת באותו הזמן. "מבין אותי עכשיו?"
"אני מעדיף למות ולא לדבר איתך"
"לא באתי לפה בשביל להרוג אותך"
"כן בטח, בגלל זה אתה מכוון אליי רובה"
"אתה זה שניסה לתקוף ראשון, ותאמין לי שאם הייתי רוצה להרוג אותך אתה כבר מזמן לא היית עומד פה ומדבר איתי. סמוך עליי, אני לא אויב"
"אתה לא יכול לעבוד עליי. אני לא הולך להגיד לך כלום, תהרוג אותי כבר וזהו!" הוא כמעט צעק את החלק האחרון של המשפט.
"אני רואה שאתה צריך הוכחה. בסדר גמור" קרלוס זרק את הרובה שהוא לקח מהאיש בכיוון אחד ואת אקדח הלייזר שלו לכיוון ההפוך. "הנה, עכשיו ששנינו לא חמושים אתה מוכן להירגע כבר ולהסביר לי מי אחראי למלחמת האזרחים הזאת?"
"זאת אמורה להיות בדיחה?!" הוא צעק, "אמריקה המסריחה הזאת שולחת את צבא הרובוטים הארור הזה שלה לשחוט אותנו ואתם חושבים שאנחנו עושים את זה לעצמנו?!"
"זה לא עוזר לי שאתה צועק. ועל מה אתה מדבר? כולם יודעים שלאמריקה כבר לא אכפת ממה שקורה במזרח התיכון מאז שעידן הנפט נגמר"
"הו באמת? אז מי כן אחראי לזה לדעתך גיימר מטומטם שכמוך?"
"זה בדיוק מה שאני מנסה לגלות, עד עכשיו חשבנו שזאת מלחמת אזרחים שמנהלים מורדים וטרוריסטים מקומיים. ואני לא גיימר עם רובוט בשלט רחוק, אני סייבורג"
&nbsp

 

[jackthesmith1992]

המשך

"סייבורג?!" ההבעה העוינת שלו התמוטטה בבת אחת, "מי משתמש היום בלוחמי סייבורג? חשבתי שכולם משתמשים היום רק ברובוטים בשלט רחוק... מי שלח אותך?"
"אני פה מטעם פיסמייקר. שמעת עלינו פעם?"
"פיסמייקר?! כן שמעתי עליכם פעם... אבל חשבתי שסגרתם את העסק לפני שנים"
"אנחנו באמת הרבה פחות פעילים מאז שהטכנולוגיה של גרנרמן נכנסה לתמונה, אבל אנחנו תמיד נהיה שם לעזור כשצריכים אותנו- כמו במקרה הזה"
"למה אכפת לכם בכלל?"
"כי אנחנו נגד הרג של חפים מפשע, זה למה. אז אתה הולך לעזור לי או לא?"
"מה אני כבר יכול לעשות? מה *אתה* כבר יכול לעשות? אתה לא יכול לנצח את כל צבא הרובוטים לבד"
"לא, אבל אולי אני אוכל לדאוג להשבית איכשהו את מרכז התפעול שלהם. בכל מקרה אני צריך כלי רכב בשביל להשיג אותם ולגלות מי עומד מאחוריהם, אתה יכול לעזור בזה איכשהו?"
"תן לי לחשוב קצת" הוא הרהר במשך דקה, "טוב, אני עדיין לא בטוח אם אפשר לסמוך עלייך אבל לא נראה לי שאני מפסיד הרבה אם אני אתן לך רכב. בוא אחריי"
"תודה. איך קוראים לך?"
"עבדול. ואתה?"
"קרלוס"
עבדול וקרלוס לקחו בחזרה את כלי הנשק שלהם והתחילו ללכת בין ההריסות."תגיד, מה הקטע של החרב על הגב שלך?" עבדול שאל בדרך, "היא בכלל יכולה אפילו לשרוט את השריון של הרובוטים או שהיא סתם ליופי?"
"בוא רק נגיד שזאת לא חרב רגילה"
"אם אתה אומר..."
הם הגיעו למוסך תת-קרקעי שעוד נשארו בו כמה מכוניות ומספר אופנועים. "הנה" עבדול הצביע על אופנוע שחור גדול, "זה האופנוע שלי, קח אותו" הוא נתן לקרלוס את המפתח.
"זה דגם שמונע על ידי דלק נוזלי?"
"כן, למה? יש לך בעיה עם זה?"
"לא, זאת פשוט פעם ראשונה שיוצא לי לראות דבר כזה במציאות"
"תראו מי שמדבר, אדון סייבורג. מצטער אם זה לא מספיק טוב וחדשני בשבילך, זה מה שיש"
"זה בסדר גמור. יש לו מספיק דלק?"
"הוא מתודלק לגמרי, אבל הנה קח עוד מיכל למקרה שתצטרך למלא אותו שוב"
"נדיב מאוד מצדך"
"אם אתה אומר... זהו, מכאן אני יכול רק לאחל לך בהצלחה ולהתפלל בשבילך- ותאמין לי שאתה תצטרך את זה"
"תודה רבה עבדול" קרלוס התניע את האופנוע ויצא מהמוסך. אחרי שהוא יצא לשטח הפתוח שמחוץ לעיר ולא היה צריך יותר לנווט בין מכשולים הוא הוריד יד אחת מההגה והתקשר לקוג'ירו.
"למה אמרת לו שאתה מפיסמייקר?"
"הייתי חייב לגרום לו לסמוך עליי איכשהו, וזה בסך הכל חצי שקר שלא מזיק לאף אחד"
"אם אתה אומר, רק נקווה שזה לא ידלוף... ואתה אומר שזאת *לא* מלחמת אזרחים?!"
"ככה עבדול טוען"
"איך זה הגיוני?"
"לא יודע, אבל כשאני חושב על זה זה באמת מוזר שהם יכולים להרשות לעצמם לקנות או אפילו להשכיר יחידות של רובוטים בשלט רחוק"
"לא חשבתי על זה... אבל מי מרוויח מה מהטבח הזה?"
"אולי זה איזה ניסוי חולני, כמו קרב המאה" מכשיר הקשר דמם במשך דקה. "הלו?"
"היית חייב להזכיר את זה?"
"את קרב המאה? זה פשוט הדבר הראשון שקפץ לי לראש"
"טוב, תיצור איתי קשר שוב כיהיה לך משהו חדש לדווח"
קרב המאה. איך הוא מזכיר את זה בכזאת אגביות? תהה קוג'ירו. עד היום האירוע הזה ממשיך לרדוף אותו בסיוטים הכי גרועים שלו...
&nbsp
"בוקר טוב ושלום לכם אסירים נכבדים!" קראה נערה יפנית חייכנית שהוצגה על מסך ענק, "ברוך הבא לקרב המאה!" היא דיברה ביפנית עם כתוביות באנגלית, "אני מקווה שישנתם טוב, כי אנחנו תיכף מתחילים. החוקים פשוטים- להרוג את כל מי שנמצא יחד אתכם במבוך עד שרק אחד מכם ישרוד! יש לכם מגבלת זמן של תשעים דקות, אם יישאר יותר מאחד בסוף הצמידים שיש לכם על הידיים יחשמלו למוות את כל מי שנשאר. כולכם קיבלתם חרבות קאטאנה בתור נשק, אם אף פעם לא יצא לכם להשתמש בחרב- זה הזמן ללמוד! אז בואו נתחיל ובהצלחה לכולם, ביי ביי!" היא נופפה לשלום לפני שדמותה על המסך התחלפה בשעון ספירה לאחור שמנה תשעים דקות בדיוק ולידו מונה עם הכותרת באנגלית ויפנית "מספר החיים שנותרו" שערכו היה מאה.
מאה הכלובים שהיו מפוזרים ברחבי אולם ענקי עם קירות מבוך ומכשולים בגבהים וגדלים שונים נפתחו כולם באותו הזמן, והאסירים שהתאוששו והתעוררו מזריקות ההרדמה קמו על רגליהם, לקחו את החרבות שהונחו על רצפת הכלוב לידם ויצאו למבוך להילחם על חייהם.
קבוצה של יפנים בחלוקי מעבדה לבנים צפתה על גבי המסכים בחדר הבקרה בקרבות שהתנהלו בתוך המבוך.
"מה אתה אומר קוג'ירו?" שאל אחד מהם את השני, "מי לדעתך ינצח?"
"קשה לי מאוד לדעת, אני לא מבין בלחימה" קוג'ירו ענה בעודו נאבק לשמור על פנים חתומות למרות כל הדם והאיברים הקטועים שהוא ראה במסכים.
"אני הייתי מהמר על מספר עשרים ושלוש, קניצ'ירו מורהסאמה"
"הבוגד?"
"כן. רואים עליו שהוא הכי מיומן בחרב בכל המבוך, ואין סיכוי שיפני כמוהו יפסיד לאסירים הזרים בקרב חרבות"
"צודק" ענה קוג'ירו למרות שהוא חשב שזאת הייתה הצהרה געזנית שחצנית ומטומטמת, "אבל אתה באמת רוצה שדווקא קניצ'ירו ינצח? אחרי בגידה כל כך גדולה במדינה-"
"-אנחנו לא אלה שמחליטים קוג'ירו. ובוגד או לא, זה לא משנה. אחרי שנגמור איתו הוא יהיה הכי נאמן שיש"
אל תסמוך על זה, אמר קוג'ירו בליבו, כולו מלא תקווה שהתוכנית שלו תצליח.
הקרבות המשיכו, והחלחלה של קוג'ירו רק גדלה. חיתוך בבטן פה, דקירה בעין שם... קוג'ירו ייחל בכל ליבו שזה ייגמר כבר. ככל שמספר השבויים ירד קניצ'ירו צבר עוד ועוד הריגות מבלי להראות סימני עייפות משמעותיים. קוג'ירו התרשם שקניצ'ירו אכן עמד לנצח וקיווה שהוא יוכל לתקשר איתו כמו שצריך למרות הטבע האכזרי שהוא הפגין במבוך, ואולי בגלל שגם הוא יפני בוגד יהיה להם יותר קל להבין אחד את השני...
&nbsp

 

[jackthesmith1992]

סוף פרק א'

"טוב" אמר ראש צוות המחקר כשהוא ראה שנותרו רק עשר דקות בשעון, "הגיע הזמן לשלב הסופי" הוא לחץ על כפתור ששלח זוג רובוטים קטנים למצוא את האסירים שנותרו ולהוביל אותם למרכז המבוך לעימות הסופי.
"מי נשאר חוץ מקניצ'ירו?" שאל ראש הצוות.
"מספר ארבעים וארבע" ענה אחראי המחשבים שצפה בסטטיסטיקות של האסירים.
"ארבעים וארבע? פלא שהוא הצליח לשרוד דקה עם המספר הזה. מה רשום עליו?"
"מרגל סובייטי בשם קרלוס"
"מרגל סובייטי? באמת? הוא לא נראה סלבי בכלל" דמותו של קרלוס אשר הוצגה במסכים הייתה בעלת עור כהה ושיער שחור.
"כמה הריגות יש לו בהשוואה לקניצ'ירו?"
"לקניצ'ירו יש חמש עשרהולקרלוס יש... שלוש?!"
רגע ארוך של דומיה שרר בחדר הבקרה. רק שלוש הריגות? אותה המחשבה עברה על כולם, איך הוא הצליח להגיע לקרב הסופי עם מספר הריגות נמוך כל כך? הם תהו.
אחד מהם פרץ בצחוק. "אין לקרלוס הזה סיכוי! קניצ'ירו יחתוך אותו על המקום"
"שום סיכוי!" קראו אנשי צוות נוספים.
"תראו הנה זה מתחיל!" איש צוות הצביע על המסך.
קרלוס התייצב מול קניצ'ירו, פנים אל פנים. הם עמדו בשקט במרחק כמה מטרים אחד מהשני עם חרבות מורמות והביטו זה בזה במבט דרוך, כמו של חיה המתכוננת לזינוק על טרף. קניצ'ירו היה כולו מוכתם בדם, אך אפילו טיפה מהדם הזה לא הייתה שלו. קרלוס לעומת זאת היה נקי כמעט לגמרי מדם, אך הוא נשם בכבדות והיה לו רעד קל שהתחיל בכתפיים ונגמר בחוד של חרבו.
"זה ייגמר בדקה אחת"
"שתי שניות!"
"מכה אחת"
הם התחילו בקריאות "הידד!" ו"בהצלחה!" לקניצ'ירו, "חסל אותו כבר קניצ'ירו!" הם דרשו בצעקה.
קרלוס הוריד את חרבו ועבר להחזיק אותה בתנוחה אחורית, הלהב לצד גופו והחוד כמעט נוגע ברצפה. קניצ'ירו נשאר קר ומרוכז מבלי לשנות עמידה. קרלוס חרק שיניים וההתחיל לרוץ קדימה עם החרב- ובאמצע הדרך הוא עצר והשליך אותה על קניצ'ירו. קניצ'ירו קפץ הצידה והדף את הלהב המושלך עם חרבו שלו- ולפני שמישהו הספיק לקלוט אפילו קרלוס סגר את המרחק ביניהם, תפס את ידיו את קניצ'ירו אשר אחזו בידית החרב ונתן לו נגיחה לפרצוף.
עיניהם המלוכסנות של כל הצופים התרחבו למראה המתרחש מולם. קרלוס שינה את האחיזה והחל לתת לקניצ'ירו הפצוע רצף של ברכיות אחת אחרי השניה, עוד ברכיה ועוד אחת- ולסיום שינה שוב את האחיזה ונפל יחד עם קניצ'ירו עם כל המשקל על כתפו, פורק אותה בצליל קנאק! גדול.
קרלוס קם ונתן חצי מבט בכיוון אחר לפני שהוא ניגש לחרב שהייתה הרצפה והרים אותה. הוא התקרב לקניצ'ירו אשר שכב על הרצפה משותק מכאב והפך אותו על הגב בבעיטה, הניף את חרבו בשתיי ידיים הפוך עם החוד למטה ותקע אותה בליבו של קניצ'ירו. קרלוס הפנה שוב את מבטו למסך- מספר החיים ירד לאחד ושעון הספירה לאחור נעצר.
"אני יודע שאתם צופים" הוא צעק ביפנית לא מושלמת אך מובנת, "לא יודע מה הייתה המטרה של כל זה, אבל אם אתם מתכננים לי משהו אז תבצעו אותו כבר!"
"כרצונך" אמר ראש הצוות בשקט ולחץ על הכפתור הכתום בשלט שלו.
הצמיד של קרלוס העביר זרם חשמלי חזק בכל גופו. הוא צרח מכאבים בעודו מנסה להתאפק דקה ארוכה עד שהוא התמוטט.
"תכינו אותו לניתוח" פקד ראש הצוות וכולם ניגשו מיד למשימה.
קוג'ירו כבר לא היח בטוח מה מפחיד אותו יותר- ההאכזריות וההנאה מכאב שהפגינו שותפיו לצוות או האלימות האינטילגנטית אותה הפגין האסיר הזה קרלוס שבידיו מופקדת התקווה האחרונה שלו...
&nbsp

 

[phoenix2000]

אם כך אני אקטול אותך בחרב הסייבורג שלי

שמע, אולי יכולת התיאור שלך השתפרה מעט אבל זה לא ממש רלוונטי בסיפור שרוב רובו מורכב מדיאלוגים. המווווון דיאלוגים. הדמויות שלך פשוט לא סותמות את הפה. זה נראה פחות כמו סיפור ויותר כמו משהו שקלדנית כתבה בבית משפט (לא שחלילה אני מזלזל בקלדניות. הן עושות עבודת קודש

).
אני לא יודע אם יש איזושהי מוסכמה לגבי כמות הדיאלוגים שצריכה להיות בספר (רוב הסיכויים שאין) אבל אצלך זה פשוט מוגזם. קודם כל, הדיאלוגים שלך ממש לא אמינים. ככה אנשים לא מדברים. אולי רק בסדרות אנימה. אנשים לא נוטים לומר את כל מה שעובר להם בראש. אם תשאל בן אדם ברחוב מה שלומו רוב הסיכויים שהוא ימשוך בכתפיו ויגיד "בסדר". אם אני אשאל את אחת הדמויות שלך מה שלומה אז רוב הסיכויים שהיא תתחיל לפרט לי על טיפול השיניים שהיא עברה לפני שבוע ואיך זה עדיין כואב לה כשהיא אוכלת קורנפלקס בבוקר.
דבר נוסף, אפשר להבין הרבה ממה שעובר על בנאדם רק מעצם הצורה בה הוא אומר "בסדר". אם אומר את זה באנחה כנראה שמשהו מטריד אותו ואם הוא סתם מושך כתפיים אז כנראה שהכל אצלו כרגיל. אצלך אין את הניואנסים האלה כי אתה פשוט מעביר אותם דרך הדיאלוג. הדמויות שלך מפרטות כל דבר קטן ומתעסקות בזוטות ואין שום דבר שמסתתר בין השורות. זה פשוט משעמם.

הנה כמה דוגמאות:

הריסות וגופות. הרבה מהן" קרלוס המתין דקה ארוכה לתגובה שלא באה, "למה אתה שותק?" הוא שאל.
"אני לא כל כך רגיל לשמוע דברים כאלה בנימה כזאת..." -למה שקוג'ירו יגיד דבר כזה? זה מחליש את האופי שלו. יותר הגיוני שהוא ינסה לתת תשובה מתחמקת.
"כנראה שאני פשוט רגיל לזה כבר. בכל מקרה אני הולך לחפש רמזים מי אחראי לכל זה ולמה"- פירוט יתר. למה לא לרשום פשוט "...אני הולך לסרוק את השטח".
"בסדר גמור. תדאג לעדכן אותי במה שקורהושמור על עצמך" - זה ברור שהוא יעדכן אותו אם יהיה משהו. זה חייל ומפקד, לא זוג חברים שמדברים בפייסבוק. אפשר לקצר ל"בסדר גמור. רות סוף". (בשביל מה צריך את ה'שמור על עצמך'? הוא נשמע כמו אמא מודאגת.

ועוד קטע:

"קוג'ירו, גיליתי לאיזה כיוון הם פנו. מה יש בכיוון דרום מערב, עיר נוספת?"-שוב, ארוך ומיותר. אני הייתי רושם "קוג'ירו, הם פנו בכיוון דרום מערב. מה יש שם?"
"כן, המפה מראה עיר נוספת במרחק של מאתיים וחמישים קילומטר בכיוון שציינת. לפי רמת הקרינה שהסורק שלך מראה הם יצאו לפני שעה בערך, מה שאומר ש-"
"-הם כבר הגיעו לשם והתחילו בטבח נוסף"
"לא בדיוק איך שהייתי מנסח את זה אבל כן..."- איך הוא היה מנסח את זה?
"ואיך אני אמור בדיוק להדביק אותם בזמן?"
"זאת באמת בעיה, אין סיכוי שתשיג אותם ברגל... אולי יש כלי רכב בתוך העיר שתוכל להיעזר בו?"-ברור שזה בעיה. לא צריך לפרט שהוא לא יכול להשיג אותם ברגל. הניסוח שלי: "אולי יש כלי רכב בעיר שתוכל להיעזר בו?"
"לא ראיתי ברחובות שם שום כלי רכב במצב שאפשר להשתמש בו, אבל אני אחפש שוב. אין ברירה אחרת"- ניסוח שלי: "אני אחפש" (תראה כמה טקסט מיותר דחפת פה. מ18 מילים צמצמתי ל2 בלי לאבד שום משמעות).
"אולי אתה יכול למצוא כלי רכב מתחת לאדמה?"-מיותר
"אתה מתכוון בחניון או מוסך תת-קרקעי?"-מיותר
"כן, אם הקרב התנהל רק על פני השטח אז יש סיכוי שתמצא שמה משהו כזה"-מיותר
"בסדר גמור קוג'ירו, תודה על העצה"-מיותר
למה כל זה מיותר? כי קרלוס הוא חייל מנוסה. יותר מקוג'ירו ממה שמצטייר מהקטע הזה. אז הגיוני שקלרוס יידע לבד איפה לחפש.


"אל תזוז ותרים ידיים למעלה" אמר קרלוס באנגלית. האיש קם והרים ידיים למעלה בשקט. "מי אתה ומה אתה עושה פה?" שאל קרלוס אך האיש השיב במילים שהוא לא הבין אך נאמרו בבירור בטון מזלזל.-זה די ברור שכשהוא אומר ידיים למעלה יש פה גם כוונה נסתרת של 'אל תזוז'. אז מספיק להגיד "אל תזוז". זה לא שיש חשש שהוא יתחיל לרקוד פתאום (אלה אם כן הוא מדובר בסרט קיץ מטופש כמו שומרי הגלקסיה). ומספיק לשאול "מי אתה?".
קרלוס לחץ ביד אחת על חיישן בצד הראש וחיישן בתחתית הלסת באותו הזמן. "מבין אותי עכשיו?"
"אני מעדיף למות ולא לדבר איתך"- אז שלא ידבר איתו. כלומר שפשוט יעמוד וישתוק. הוא לא צריך לענות לו.
"לא באתי לפה בשביל להרוג אותך"
"כן בטח, בגלל זה אתה מכוון אליי רובה"- "בשביל זה הרובה?"
"אתה זה שניסה לתקוף ראשון, ותאמין לי שאם הייתי רוצה להרוג אותך אתה כבר מזמן לא היית עומד פה ומדבר איתי. סמוך עליי, אני לא אויב"- "אתה תקפת ראשון. אם הייתי רוצה כבר לא היית בין החיים"
"אתה לא יכול לעבוד עליי. אני לא הולך להגיד לך כלום, תהרוג אותי כבר וזהו!" הוא כמעט צעק את החלק האחרון של המשפט.- כל המשפט הזה פשוט מטופש בעיניי. אבל אם אתה מתעקש: "אני נראה לך מפגר? לא תצליח להוציא ממני כלום".
"אני רואה שאתה צריך הוכחה. בסדר גמור" קרלוס זרק את הרובה שהוא לקח מהאיש בכיוון אחד ואת אקדח הלייזר שלו לכיוון ההפוך. "הנה, עכשיו ששנינו לא חמושים אתה מוכן להירגע כבר ולהסביר לי מי אחראי למלחמת האזרחים הזאת?" <b>-השורה הזאת יכולה לעבוד יופי גם בלי הדיאלוג בהתחלה. שיהיה ככה: קרלוס זרק את שני הרובים שאחז בידו. "הנה, עכשיו ששנינו לא חמושים. עכשיו אתה מוכן להסביר לי מי אחראי לכל זה?"</b>
"זאת אמורה להיות בדיחה?!" הוא צעק, "אמריקה המסריחה הזאת שולחת את צבא הרובוטים הארור הזה שלה לשחוט אותנו ואתם חושבים שאנחנו עושים את זה לעצמנו?!"
"זה לא עוזר לי שאתה צועק. ועל מה אתה מדבר? כולם יודעים שלאמריקה כבר לא אכפת ממה שקורה במזרח התיכון מאז שעידן הנפט נגמר"- כל הקטע השני של הדיאלוג מיותר לצורך השיחה. אפילו אם הוא חושף מידע שלדעתך הקורא צריך לדעת. אבל בשביל הדיאלוג מספיק לרשום "זה לא עוזר לי שאתה צועק".
"הו באמת? אז מי כן אחראי לזה לדעתך גיימר מטומטם שכמוך?"-מספיק להגיד "...גיימר מטומטם". לא צריך את ה"שכמוך" הזה.
"זה בדיוק מה שאני מנסה לגלות, עד עכשיו חשבנו שזאת מלחמת אזרחים שמנהלים מורדים וטרוריסטים מקומיים. ואני לא גיימר עם רובוט בשלט רחוק, אני סייבורג" - שוב פירוט יתר. אני הייתי כותב: "זה בדיוק מה שאני מנסה לגלות. ולידיעתך אני סייבורג".

אני לא מנסה להשתלט לך על הסיפור. רק נותן לך דוגמאות לבעיות בדיאלוגים שלך והצעות איך לשפר אותם. בכל מקרה, אני מציע לך לקחת את הקטע הזה ולכתוב אותו מחדש עם חצי מכמות הדיאלוגים שיש פה עכשיו. מבטיח לך שאתה יכול להעביר את אותה כמות המידע (ואפילו יותר) בפחות דיאלוגים.
יאללה, לעבודה.

 

[jackthesmith1992]

אוקי תודה!

אבל קראת את כל הפרק? כי חשבתי שלפחות את הקטע עם היפני שמקבל נגיחה לפרצוף אתה תאהב...

 

[phoenix2000]

קראתי רק את החלק הראשון

היה מאוחר ולא ראיתי טעם להמשיך.

 

[jackthesmith1992]

בחירה שלך

נראה לי אתה דווקא לפחות תחבב את ההמשך...

 

[agamkedem]

קראתי.

הסיפור ממשיך להשתפר. אין לי כרגע כל כך זמן להצביע על מקומות ספציפיים לשיפור, אז אני פשוט אמליץ לך להמשיך לכתוב ולקרוא (לקרוא ולנתח את היצירות שאתה קורא).

אני תוהה אם לא כדאי לך לקחת צעד אחורה ולדחות את כתיבת הסיפור הזה, שנראה לי סבוך וגדול מאוד, בשביל להתאמן בכתיבה של סיפורים קצרים יותר. אולי סיפורים בעולם של הסיפור הראשי שלך, על העבר של הדמויות או העולם, אולי סתם סיפורים שתרצה לכתוב. סיפורים קצרים נראים לי כמו צורת אימון טובה יותר מארוכים.

בהצלחה