הסייבורג האחרון מסרב למות!

[jackthesmith1992]

הסייבורג האחרון מסרב למות!

 

[jackthesmith1992]

פרק א': עיר המתים

רעש הלהבים חתך את השקט של שמי הלילה. מסוק ירד מהשמיים ונעמד באוויר בגובה כמה מטרים בודדים מעל האדמה החולית. קרלוס ירד מהמסוק בקפיצה קלה לפני שהוא הסתובב וטס בחזרה.
קרלוס התרומם על רגליו המכניות ופנה לעבר העיר הסמוכה. הוא הביט בה מרחוק דרך פס הראייה של הקסדה שלו, לוחץ באצבעותיו המתכתיות על חיישנים בצד ראשו וסורק אותה כמו משקפת בגדלים ומצבים שונים. הסורק הציג לו במספר צבעים שאריות קרינה ושורות של נתונים אשר ריצדו בשולי שדה הראייה שלו. הוא לא איתר הרבה בניינים שלמים או סימני חיים כלשהם, אך השטח נראה לפחות נקי לבינתיים מאותות פעילות של רובוטים וכלי רכב.
קרלוס נכנס לעיר ועבר בין בניינים עם קירות מחוררים, חלקי מבנים שהתמוטטו ונשברו, כבישים מלאים בבורות והריסות שכבר לא היה ברור אפילו מה הן היו לפני כן. פרט לקול איוושות הרוח והצליל העמום של צעדיו שלו עצמו שררה בעיר דממה מוחלטת. הוא נתקל בגופות רבות מספור, כולן ללא נשק.
הוא חיפש עקבות ורמזים שיוכלו לעזור לו להבין מאיפה התוקפים באו ולאן הם פנו עד שהוא שמע את הזמזום של מכשיר הקשר בתוך הקסדה שלו ולחץ על חיישן בצד ראשו.
"שומע פרנק" קרלוס פנה לקוג'ירו בשם הקוד שלו.
"הגעת בשלום, נכון?" הוא שאל באנגלית משובשת מעט.
"חיובי" השיב קרלוס, מתאפק לא להוסיף הערה עוקצנית. זה לא ברור מעצם זה שאני מסוגל לענות לו? הוא תהה.
"טוב לשמוע. מה יש לך לדווח?".
"המקום הרוס ונטוש, אבל הם לא עזבו לפני הרבה זמן- הגופות שנשארו פה טריות מאוד". קרלוס המתין דקה ארוכה לתגובה שלא באה. "למה אתה שותק?".
"הייתה כנראה הפרעה במכשיר הקשר. שאלתי מה אתה חושב שקרה לפי הראיות שבשטח?".
"אני לא בטוח, הכל נראה מבולגן ומעורבב כאילו הם תקפו בלי שום מטרה מוגדרת - ".
קולות של מטחי ירי קינטי פילחו את האוויר. קרלוס הסתובב לעבר מקור הקול וראה דמות אשר הקרינה כולה חום גוף בעלת צורה אנושית לפי הסורק שלו- דמות של איש אשר עמד ליד כניסה לסמטה וכיוון לעברו של קרלוס רובה. האיש רץ מיד לתוך הסמטה כשהוא קלט שהקליעים ניתזו כולם מהשריון של קרלוס מבלי להסב לו שום נזק.
קרלוס רץ אחריו ותוך זמן קצר תפס אותו ביד מאחור ולחץ לו על השריר בזרוע. האיש נעצר במקום והתמוטט עם ברך אחת על הרצפה מרוב כאבים. קרלוס הרים אותו בשתי ידיים והצמיד אותו לקיר של הסמטה.
"אתה מבין אנגלית?" הוא שאל, אך האיש לא ענה. "תענה!" הוא חזר על דבריו בקול רם יותר אך האיש המשיך לשתוק ולהביט בו במבט מפוחד. קרלוס הוריד ממנו יד אחת והפעיל בלחיצות על חיישנים בצד ראשו מכשיר תרגום בזמן אמת וכיוון אותו לערבית מדוברת. "מבין אותי עכשיו?" הוא שאל והאיש שינה מעט את הבעת פניו. "שאלתי האם אתה מבין" הוא החזיק אותו שוב בשתי ידיו.
"כן" האיש סוף סוף ענה במילים, כולו רועד ומגמגם.
"מה השם שלך?".
"עבדול".
"מה אתה עושה פה?".
"חיפשתי שורדים אחרים, לא מצאתי".
"אז אתה קורבן של מתקפת הרובוטים?".
"כן, למה - ".
"אני זה ששואל פה את השאלות. מה הסיפור של מלחמת האזרחים הזאת?".
עבדול שמט את פניו והביט בו בעיניים גדולות. "מלחמת אזרחים?! מי אמר לך שזאת - ".
"בלי שאלות! ספר לי כל מה שאתה יודע על מה שקרה פה".
"אתה באמת לא...?".
"דבר!" קרלוס הצמיד את עבדול חזק יותר לקיר.
"כל מה שאני יודע זה שצבא הרובוטים הגיע לפה משומקום כמו איזה סופת חול והפציץ כל דבר אפשרי כולל אותנו".
"למה הם תקפו? הם חיפשו פה משהו?".
"לא יודע!" הוא יבב, "הם פשוט באו, תקפו, הרסו הכל ואז הלכו מפה בלי להגיד שום דבר".
"היו להם סמלים, כתובות, חותמות יצרן, משהו כזה?".
"לא שמתי לב, הייתי עסוק מדי בלברוח ולהסתתר".
"מאיפה הם באו ולאן הם המשיכו?".
"אין לי מושג!".
העיניים של עבדול שקפו רק פחד, אך הייתה לקרלוס הרגשה שתשובותיו של עבדול היו כנות- ואם היה דבר אחד בעולם שקרלוס סמך עליו זאת הייתה ההרגשה שלו. הוא שחרר את עבדול מהאחיזה שלו. "תוביל אותי למקום שבו צבא הרובוטים חנה".
"לא יודע איפה - ".
"אני יודע את הכיוון הכללי" קרלוס הצביע, "אני רק צריך שתראה לי איך מגיעים לשם דרך העיר שלך".
"למה - ".
"קח אותי לשם עכשיו. ואם תעז לעשות שטויות -" קרלוס טפח קלות בידו על אקדח הלייזר שהיה מחובר למותנו בחיבור אלקטרומגנטי.
"בסדר גמור" ענה עבדול והם התחילו ללכת. תוך כדי שעבדול הוביל אותו קרלוס צלצל לקוג'ירו.
"פרנק, מצאתי ניצול מהמתקפה. אני נעזר בו בשביל לחפש רמזים".
"נהדר! הוא משתף פעולה?".
"אני לא כל כך נותן לו ברירה".
"רגע, אתה רוצה להגיד לי שאתה כופה על ניצול - ".
"כן פרנק, בדיוק".
"אתה לא יכול להיות יותר עדין וידידותי כלפיו? הוא לא האויב אתה יודע".
"זה לא עובד ככה בשטח" השיב קרלוס.
"ואני מניח שאתה מדבר בלחישות כי אתה לא סומך עליו".
"חיובי".
קוגי'רו פלט אנחה במכשיר הקשר. "טוב, אתה הלוחם המנוסה פה".
כל השנים האלה והוא עדיין מסרב להבין...! חשב קרלוס. "סמוך עליי, אני יודע מה אני עושה. רות - ".
"רגע!" קרא קוג'ירו, "לא אמרת לי מה הניצול מספר על המלחמה".
"הוא טוען לפחות שאין פה מלחמת אזרחים ושהוא לא יודע מי אחראי למתקפות ולמה".
"אתה רציני?! טוב, באמת תהיתי איך מישהו באיזור הזה מסוגל בכלל להשיג צבא של רובוטים ועוד בגודל כזה... אבל מי מרוויח מכל הטבח הזה? מה כבר יש להרוויח פה בכלל?".
"אולי זה אימון או ניסוי חולני כמו טורניר השורד האולטימטיבי" קרלוס חיכה דקה ארוכה לתגובה שלא באה. "הלו?".
"היית חייב להזכיר את הטורניר?".
"זה פשוט הדבר הראשון שקפץ לי לראש".
"בסדר, צור קשר כשיהיה לך משהו חדש לדווח. רות סוף". טורניר השורד האולטימטיבי. איך הוא מסוגל להזכיר את זה בכזאת אגביות? תהה קוג'ירו, עד היום האירוע הזה ממשיך לרדוף אותו בסיוטים הכי גרועים שלו...
&nbsp

 

[ויימס]

אוקיי.

אני רואה ששינית הרבה דברים שהיו תקולים. זה טוב. עם זאת, עדיין יש בעיות. חלק מהן הן בעיות שחוזרות על עצמן, שהן הסוג המרגיז ביותר. לכן אני אהיה קצרת רוח. אני מתנצלת מראש.

"זה לא ברור מעצם זה שאני מסוגל לענות לו? הוא תהה."
לא. למה אתה מתעקש להשאיר את ההערה הזו בסיפור בכל מחיר?

בפעם הבאה שאני רואה באחד הסיפורים שלך את שלושת הסימנים הבאים בסדר הזה: סימן שאלה, מרכאות, נקודה. אני אשכרה מפסיקה לקרוא ולא אומרת כלום. הסברתי לך מה הבעיה עם זה, כנראה אני פשוט לא מסבירה טוב, ולכן אני לא אסביר שוב, ואתה תצטרך להיעזר בתושייה כדי להבין. זה פרט כל כך קטן וטריוויאלי בסיפור שלך, אני פשוט לא מבינה למה אתה לא מתקן אותו. זה לא שסימן שאלה, מרכאות, נקודה הצילו אותך פעם כשהוריך נטשו אותך בג'ונגל או משהו, אז מה הסיפור?
אני לא רוצה להיות קטנונית. אבל אני מרגישה שאתה מאלץ אותי להיות קטנונית, וזה מרגיז.

" דמות אשר הקרינה כולה חום גוף בעלת צורה אנושית ל" יענו, אדם! אדם!


חיפשתי שורדים אחרים, לא מצאתי".
"אז אתה קורבן של מתקפת הרובוטים?".
"כן, למה - ".
"אני זה ששואל פה את השאלות. מה הסיפור של מלחמת האזרחים הזאת?".
עבדול שמט את פניו והביט בו בעיניים גדולות. "מלחמת אזרחים?! מי אמר לך שזאת - ".
"בלי שאלות! ספר לי כל מה שאתה יודע על מה שקרה פה".
"אתה באמת לא...?".
זה כאילו שעבדול נשאר עם התסריט מהגרסה הקודמת ומסרב להבין שהמצב השתנה. למה דה פאק הוא מתעקש להמשיך לנסות לשאול שאלות?

למה הם צריכים שם קוד אם רק שניהם בקשר? למה הם צריכים להגיד 'רות סוף' אם רק שניהם בקשר? המטרה של הדברים האלה היא שקבוצה חיילים יידעו מי מדבר אל מי, זה לא נחוץ כשרק שניים מדברים.

 

[jackthesmith1992]

פרק ב': טורניר השורד האולטימטיבי

"בוקר טוב אסירים נכבדים" בקע קול מרמקולים של מסך ענק שחובר לתקרה גבוהה במיוחד, "ברוכים הבאים לטורניר השורד האולטימטיבי. החוקים פשוטים- להרוג את כל מי שנמצא יחד אתכם במבוך עד שרק אחד מכם ישרוד! יש לכם מגבלת זמן של תשעים דקות, אם יישאר יותר מאחד בסוף הצמידים שיש לכם על הידיים יחשמלו למוות את כל השורדים. כל אחד מכם קיבל כלי נשק כזה או אחר, אם קיבלתם כלי נשק שאתם לא יודעים להשתמש בו- טוב, זה הזמן ללמוד! אז בואו נתחיל ובהצלחה לכולם, ביי" המסך הציג כעת שעון ספירה לאחור שמנה תשעים דקות ולידו מונה עם הכותרת "מספר השורדים" באנגלית שערכו היה מאה.
מאה הכלובים שהיו מפוזרים ברחבי אולם ענקי עם קירות מבוך ומכשולים בגבהים וגדלים שונים נפתחו כולם בבת אחת. האסירים שהתעוררו והתאוששו מזריקות ההרדמה קמו על רגליהם, לקחו את כלי הנשק שהונחו על רצפת הכלוב לידם ויצאו למבוך להילחם על חייהם.
קבוצה של אנשים שלבשו חלוקי מעבדה לבנים צפתה על גבי מסכים בחדר בקרה בקרבות שהתנהלו בתוך המבוך.
"מה אתה אומר קוג'ירו?" שאל אחד מהם את השני, "מי לדעתך ינצח?".
"אני לא מבין בלחימה" ענה קוג'ירו בעודו נאבק לשמור על פנים חתומות למרות כל הדם והאיברים הקטועים שהוא ראה במסכים.
"אני הייתי מהמר על מספר עשרים ושלוש, קירה טושיהיבו".
"הבוגד?".
"כן. הוא משתמש מצוין בחרב שהוא קיבל, ואין מצב שיפני עם חרב יפסיד בקרב לאסירים הזרים".
"צודק" ענה קוג'ירו למרות שהוא חשב שזאת הייתה הצהרה שחצנית ומטומטמת, "אבל אתה באמת רוצה שדווקא טושיהיבו ינצח? אחרי בגידה כל כך גדולה במולדת-".
"אנחנו לא אלה שמחליטים קוג'ירו. ובוגד או לא, זה לא משנה. אחרי שנגמור איתו הוא יהיה הכי נאמן שיש".
אל תסמוך על זה, אמר קוג'ירו בליבו, כולו מלא תקווה שהתוכנית שלו תצליח.
הקרבות המשיכו, והחלחלה של קוג'ירו רק גדלה. חיתוך בבטן פה, דקירה בעין שם... הוא ייחל בכל ליבו שזה ייגמר כבר. טושיהיבו צבר עוד ועוד הריגות מבלי להראות סימני עייפות משמעותיים, וקוג'ירו התרשם שהוא באמת עומד לנצח. הוא קיווה שהוא יצליח להסתדר איתו למרות הטבע האכזרי שהוא הפגין במבוך.
"טוב" אמר ראש צוות המחקר כשהוא ראה שנותרו רק עשר דקות בשעון, "הגיע הזמן לשלב הסופי" הוא לחץ על כפתור שגרם לקירות המבוך לרדת לתוך הרצפה ולהיסגר בתוכה, משאיר רק מרחב גדול ופתוח.
"מי נשאר חוץ מטושיהיבו?" שאל ראש הצוות.
"מספר ארבעים וארבע" ענה אחראי המחשבים שצפה בסטטיסטיקות של האסירים, "אסיר בשם קרלוס".
"ארבעים וארבע? פלא שהוא הצליח לשרוד דקה עם מספר חסר מזל שכזה. מה רשום עליו?".
"הוא נשלח לרגל מטעם האיחוד הסובייטי במסווה של ספק סחורה לא חוקית בשביל ארגוני הפשע המקומיים".
"אז הוא מרגל סובייטי? אבל הוא לא נראה סלבי בכלל" דמותו של קרלוס אשר הוצגה על המסך הייתה בעלת עור כהה ושיער שחור. "כמה הריגות יש לו בהשוואה לטושיהיבו?".
"בוא נראה" אחראי המחשבים בדק, "לטושיהיבו יש חמש עשרה ולקרלוס יש... שלוש?!".
רגע ארוך של דומיה שרר בחדר הבקרה. רק שלוש הריגות? אותה המחשבה עברה על כולם, איך הוא הצליח להגיע לקרב הסופי עם מספר הריגות נמוך כל כך?!.
"טושיהיבו הולך לחתוך אותו לשתיים!" צחק איש צוות אחד.
"זה מתחיל!" איש צוות שני הצביע על המסך.
קרלוס התייצב מול טושיהיבו. הם עמדו בשקט במרחק כמה מטרים אחד מהשני והביטו זה בזה במבט דרוך, כמו של חיות טרף שמתכוננות לזינוק על המטרה. טושיהיבו החזיק בשתי ידיו חרב קאטאנה אמיתית והיה מוכתם כולו בדם, אך אפילו טיפה מהדם הזה לא הייתה שלו. קרלוס לעומת זאת החזיק בשתי ידיו מקל עץ בצורת אחיזה כמו של חרב והיה נקי לגמרי מדם, אך הוא נשם בכבדות והיה לו רעד קל שהתחיל בכתפיים ונגמר בקצה של המקל שלו.
"זה ייגמר בדקה אחת" הימר צופה אחד.
"מכה אחת" אמר צופה שני.
"חסל אותו כבר טושיהיבו!" צעק צופה שלישי.
קרלוס הנמיך את המקל ועבר להחזיק אותה לצד גופו באלכסון, הקצה כמעט נוגע ברצפה. טושיהיבו נשאר קר ומרוכז מבלי לשנות עמידה. קרלוס הסתער קדימה בחריקת שיניים והנחית מכה גדולה וחזקה עם המקל. טושיהיבו זז הצידה וחסם את המכה של קרלוס בקלות עם חרבו שלו.
לשבריר שנייה קרלוס וטושיהיבו עמדו עם פניהם במרחק כמעט צמוד, חרבו המתכתית של טושיהיבו חוסמת את המקל של קרלוס ומוכנה לשסף אותו בתנועה הבאה. בשבריר השנייה הבא לעומת זאת, קרלוס ניצל את הטווח הקצר שנוצר בשביל לתת לטושיהיבו נגיחה בפרצוף.
עיניהם המלוכסנות של הצופים התרחבו למראה המתרחש מולם.
המקל של קרלוס השתחרר מהחסימה, וקרלוס השתמש בו מיד בשביל לתת לטושיהיבו עוד מכה בפנים. טושיהיבו שמט את חרבו ונפל עם הגב על הרצפה, וקרלוס התיישב לו על החזה והתחיל לצעוק ולהכות אותו עם המקל בפנים בלי הפסקה, מכה אחר מכה.
לבסוף קרלוס הפסיק ולקח כמה נשימות עמוקות, רועד כולו. לאט לאט הוא קם על הרגליים וכעת היה ניתן לראות במסכים שהפרצוף של טושיהיבו היה מרוסק ושותת דם. קרלוס הסתכל מסביב על כל הזירה עד שהוא נעצר והתמקד בנקודה אחת למעלה. לקח לקוג'ירו קצת יותר משנייה לקלוט שהוא מסתכל על המסך עם השעון ומונה השורדים. השעון נעצר על ארבע דקות לסיום ומונה שורדים של אחד. קרלוס ניצח בטורניר השורד האולטימטיבי.
"ניצחתי!" קרלוס צעק ביפנית גרועה אך מובנת, "ניצחתי במשחק שלכם, אז בואו תגמרו איתי כבר!" קול הצעקה שלו הדהד ברחבי הזירה.
"...כרצונך" אמר ראש הצוות לאחר שהתעשת, ולחץ על הכפתור הכתום בשלט שלו.
הצמיד של קרלוס העביר זרם חשמלי חזק בכל גופו. הוא צרח מכאבים במשך דקה ארוכה עד שהוא התמוטט.
"השלב הראשון הושלם" הכריז ראש הצוות, "קחו אותו לניתוח" הוא פקד וכולם ניגשו מיד לביצוע המשימה הבאה.
קוג'ירו כבר לא היה בטוח מי הפחיד אותו יותר- שותפיו לצוות או קרלוס, האסיר שבידיו הייתה מופקדת כעת התקווה האחרונה שלו.
&nbsp

 

[ויימס]

אוקיי 2.

כמו החיוך חסר החתול באליס, העלמת את מנחת הטלוויזיה אבל השארת את הנאום שלה.
"בוקר טוב אסירים נכבדים" בקע קול מרמקולים של מסך ענק שחובר לתקרה גבוהה במיוחד, "ברוכים הבאים לטורניר השורד האולטימטיבי. החוקים פשוטים- להרוג את כל מי שנמצא יחד אתכם במבוך עד שרק אחד מכם ישרוד! יש לכם מגבלת זמן של תשעים דקות, אם יישאר יותר מאחד בסוף הצמידים שיש לכם על הידיים יחשמלו למוות את כל השורדים. כל אחד מכם קיבל כלי נשק כזה או אחר, אם קיבלתם כלי נשק שאתם לא יודעים להשתמש בו- טוב, זה הזמן ללמוד! אז בואו נתחיל ובהצלחה לכולם, ביי"
לא מתאים בהתחשב בנסיבות.
אוווו, תן לקוג'ירו להקריא את ההנחיות של האסירים, זה יהיה מעולה.

"למרות כל הדם והאיברים הקטועים שהוא ראה במסכים." הממ? הם כרגע התחילו. זריזים.

"איך הוא הצליח להגיע לקרב הסופי עם מספר הריגות נמוך כל כך?!." למה לא?! כבר אמרתי! הוא התחבא בתוך עץ כמו קטניס!

"חרב קאטאנה אמיתית" בניגוד למה, חרב מפלסטיק?

 

[jackthesmith1992]

פרק ג': בעקבות שביל המוות

קרלוס ועבדול הגיעו אל מחוץ לעיר ועמדו מול אזור חולי פתוח עם מספר מכתשים מלבניים גדולים, מכתשים אשר השאירו הטנקים של הרובוטים אשר חנו שם מקודם. קרלוס ספר עשרה מכתשים כאלה והעריך שכל טנק רחפת שכזה מסוגל להכיל עד ארבעים רובוטים.
"תשתטח על הבטן" הוא פקד על עבדול שציית.
קרלוס כרע על הברך לצידו של עבדול ולחץ על חיישנים בצד ראשו, סורק במבטו את שובלי הקרינה שהשאירו הטנקים במשך כמה דקות לפני שהוא התקשר שוב לקוג'ירו.
"גיליתי לאן הם פנו" הוא דיווח, "מה יש בכיוון דרום מערב?".
"יש עיר גדולה במרחק פחות ממאה קילומטרים בכיוון הכללי שציינת. לפי רמות הקרינה שהסורק שלך מראה הם עזבו לפני שש שעות בערך-".
"מה שאומר שהם כבר הגיעו לשם והתחילו בטבח נוסף" הסיק קרלוס.
"לא בדיוק איך שהייתי מנסח את זה אבל כן...".
"יש לי סיכוי להדביק אותם?".
"טנק רחפת בגודל כזה הוא מאוד איטי אפילו בלי לחץ הנגד הגרוע של אדמה חולית, אבל אתה לא מסוגל לרוץ במהירות גבוהה יותר מארבעים קמ"ש".
"אז אני אלך לחפש כלי רכב בעיר".
"אתה חושב שנשאר משהו שעובד אחרי המתקפה?".
"על פני השטח בטוח לא, אבל בחניון תת-קרקעי אולי".
"חשיבה טובה! רות סוף".
קרלוס קם על רגליו. "קום" הוא אמר לעבדול, "אני צריך שתעזור לי למצוא חניון תת-קרקעי".
"אממ, בסדר..." עבדול הסתובב עם גבו לקרלוס והוביל אותו שוב לתוך העיר. הם פנו לעבר בניין שנראה כמו חורבה של מרכז קניות גדול לפני שעבדול נעצר במקום.
"למה אתה עוצר?" שאל קרלוס.
"אתה צריך כלי רכב, נכון?" השיב עבדול, "אני יודע איפה אפשר למצוא אחד בוודאות".
"תמשיך ללכת".
"הי, אני לא מנסה לעבוד עליך אם זה מה שאתה חושב".
קרלוס שלף את האקדח שלו. "תמשיך ללכת או שאני יורה בך".
"למה הכל בכח ואיומים אצלך? אנחנו באותו הצד אחרי הכל".
"ומה בדיוק גורם לך לחשוב ככה?".
"זה די ברור שאתה לא יודע מה קורה פה ושהמטרה שלך היא לגלות מה זה ולעצור את זה- ואני יותר ממוכן לעזור".
"אתה סומך עלי בכזאת קלות אחרי מה שעברת?".
"אם היית רוצה להרוג אותי הייתי מת כבר ממזמן. אז כן, אני חושב שאפשר לסמוך עלייך אדון סייבורג".
"מאיפה אתה יודע שאני סייבורג?" שאל קרלוס, מוכן לירות.
"אתה זז ופועל בצורה אנושית מדי בשביל רובוט, אבל זה ברור שלפחות חלק מהגוף שלך מכני. חשבתי שכבר לא משתמשים בלוחמי סייבורג בעידן הרובוטים בשליטה מרחוק, אבל מסתבר שטעיתי".
"אם אתה כזה חכם, אז למה ניסית לתקוף אותי בהתחלה? באמת חשבת שאתה מסוגל להרוג אותי?".
"חשבתי שהכל אבוד ושאין לי מה להפסיד יותר- אבל זה השתנה. עכשיו אני יכול לעזור לך לעצור את כל זה".
"אז אתה באמת לא יודע מה הולך פה?" קרלוס שאל שוב.
"כל מה שאמרתי בסמטה מקודם היה אמת. אתה רוצה את העזרה שלי או לא?".
"בסדר גמור" קרלוס הוריד את האקדח וחיבר אותו בחזרה למותנו, "אני אסמוך עלייך לבינתיים. תראה לי את הדרך".
"בוא איתי" עבדול הוביל אותו עד שהם הגיעו לבית קרקע נטוש אך שלם יחסית, בית עם מוסך סגור.
"זה היה הבית של אח שלי" אמר עבדול, וניגש למנעולים בתחתית המחסום המתקפל של המוסך, "אני חושב שיש לי את המפתחות פה איפשהו - ".
"תתרחק" אמר קרלוס.
עבדול סובב את מבטו וראה שקרלוס הוציא את אקדח הלייזר וכיוון אותו לעברו. הוא נפל אחורה מיד לפני שקרלוס ירה ופגע במנעול לידו עמד חלקיק שנייה קודם. המנעול התנפץ לחתיכות חרוכות וקרלוס ניגש למחסום ופתח אותו מלמטה בתנועה קלה ומהירה אחת, חושף את האופנוע הגדול אשר הסתתר בתוכו. קרלוס ניגש אליו ובחן אותו.
"מעניין" הוא העיר, "כלי רכב עם מנוע דלק נוזלי".
"מה, פעם ראשונה שאתה רואה דבר כזה?" שאל עבדול שנכנס גם הוא למוסך.
"פעם אחרונה שראיתי דבר כזה מחוץ למוזיאון הייתה כשהייתי ילד קטן. איך מפעילים את זה?".
"בוא אני אראה לך. קודם כל שמים בזה דלק" עבדול ניגש לפינה במוסך והביא שתי מיכליות דלק והתחיל למלא את המנוע. "את הבקבוק השני ניקח לגיבוי" הוא שם אותו בתוך תא מתחת למושב של האופנוע. "טוב, רק עוד דבר אחד" עבדול החל להתעסק עם האופנוע בעזרת כלים מיושנים.
"מה אתה עושה?" שאל קרלוס.
"אין לי את המפתחות אז אני פורץ אותו. הנה, מוכן" המנוע של האופנוע התניע ברעש גדול.
"מיומנות שימושית. איפה למדת לעשות את זה?".
"זאת אחת המיומנויות שמבדילות בין עבריין פשוט לעבריין עילית".
"אתה מגדיר את עצמך בתור עבריין?".
"באיזור הזה יש רק שלושה סוגים של אנשים: עבריינים פשוטים שמתים ברחוב אם הם לא מצליחים לפתח מיומנויות כאלה, עברייני עילית כמוני ששורדים בעזרת מיומנויות ושכל ועבריינים עליונים שמנהלים את כל העסק פה".
"הבנתי" השיב קרלוס.
"טוב, צריך לזוז כבר" אמר עבדול, "מי נוהג?".
"אני אכוון אותך, ואם יהיה צריך אני אשתמש באקדח לירות בתוקפים בזמן שאתה תנהג".
"בסדר גמור. רק שנייה" עבדול לקח קסדה ושם אותה. "אוקי, בוא נזוז".
הם עלו שניהם על האופנוע ונסעו.
"עוד לא אמרת לי איך קוראים לך" העיר עבדול תוך כדי הנסיעה.
"אתה יכול לקרוא לי 'שינובי' " ענה קרלוס.
"שינובי...? מה זה אומר לעזאזל?".
"זאת מילה נרדפת לנינג'ה ביפנית".
"איך קיבלת את השם הזה?".
"זה סיפור אישי וארוך".
"שאתה בטח לא יכול לחשוף".
"בדיוק".
"זה קשור איכשהו לחרב שעל הגב שלך?".
קרלוס נתן חצי מבט בידית של הלהב החשמלי שהיה מחובר לגבו, שעליה התנוססה כתובת ה-NPE הקטנה אך מאיימת. "אפשר לומר שכן" הוא השיב. בהחלט ניתן היה להגיד שכן...
&nbsp

 

[ויימס]

אוקיי.

 

[jackthesmith1992]

פרק ד': פרנק(נשטיין)

קרלוס שוחרר בתוך כלוב הניסוי של המעבדה מתוך תא השינה הדומה לארון מתים שבו היה כבול.
"בוא נראה מה הפיתוחים של קוג'ירו שווים" הכריז ראש הצוות והחל במבחן. חרב נפלה על רצפת הכלוב מגבוה במרחק כמה מטרים מקרלוס, שניגש אליה בהליכה.
"מוזר" העיר ראש הצוות, "הוא זז מצוין אבל התגובה שלו רגועה מדי... יש לך הסבר קוג'ירו?".
"אולי הוא לא מבין את המצב או שהתגובות שלו פשוט עדיין איטיות בגלל מחיקת הזיכרון" ענה קוג'ירו במלוא הרוגע אותו הצליח לגייס, כולו מלא תקווה שכל זה יסתיים בקרוב לטוב ולא לרע.
"בסדר גמור. לעבור לשלב הבא!".
שלושהנ פתחים נפערו ברצפת הכלוב ושלושה רובוטים עלו מתוכם רובוטים דמויי אדם ללא נשק. הם החלו לצעוד לעברו של קרלוס אשר ניגש לראשון וחתך לו את החיבורים בין הרגליים לגוף, מנטרל אותו לגמרי.
הרובוט השני סגר מרחק לפני שקרלוס הספיק להרים את הלהב של חרבו, אך קרלוס נתן לו מכה עם הידית של חרבו ודחף אותו אחורה מעט. לפני שהוא הספיק לחזור לאיזון קרלוסס נצמד אליו, הפיל אותו בגריפת רגל ודקר אותו בצוואר עם החרב שלו, מנתק לו את הראש מהגוף.
הרובוט השלישי תפס בידיו את ידיו של קרלוס, אך קרלוס פשוט לקח צעד אחורה והרים ברך אחת גבוה ופגע בראשו. הוא מיד המשיך ושלח את רגלו המורמת קדימה בבעיטת דחיפה, מעיף אחורה את גופו של הרובוט שכפות ידיו אחזו עדיין חזק את אלו של קרלוס- ניגוד אשר גרם לידי הרובוט להיתלש מהמקום כאשר הוא עף אחורה.
"מדהים" אמר ראש הצוות, "יכולת התנועה שלו לא נפגמה בכלל! כפיים לקו - " רעש גדול של התנפצות זכוכית קטע את דבריו. חברי הצוות הפנו כולם את מבטם לכיוון מקור הרעש וראו שחלון הזכוכית המשוריינת של הכלוב רוסק, וקרלוס יצא דרך הפתח וצעד לעברם. לפני שמישהו הספיק לזוז קרלוס כבר תפס איש צוות והטיח אותו עם הראש בקיר, מנפץ לו את הגולגולת כמו קליפה של ביצה.
חברי הצוות החלו להתפזר ולברוח, וקרלוס תפס אותם וגמר סופית עם כל אחד מהם לחוד בצורה כואבת משלו.
ראש הצוות הצליח להתגבר חלקית על הבהלה ולרוץ לעבר לחצן החירום- אך להפתעתו מצא את עצמו עומד מול קוג'ירו שחסם לו את הדרך.
"זוז!" הוא צעק וניסה לעקוף אותו אך קוג'ירו חסם אותו שוב. "זוז כבר!" הוא צרח.
"לא" אמר קוג'ירו ותפס אותו בבגד, מחזיק אותו בכח.
"מה אתה - " אך בדיוק כשראש הצוות הבין קרלוס תפס אותו מאחור ותלש אותו מהאחיזה של קוג'ירו, מפיל אותו לרצפה. "קוג'ירו, חתיכת...!" הוא לא סיים את המשפט וקרלוס דרך לו על הראש ומעך לו את הגולגולת כמו שמועכים מקק, והדם שלו השפריץ ונזל לכל הכיוונים.
קרלוס הרים את מבטו לעבר קוג'ירו, מביט בו דרך פס הראייה של הקסדה שלו. רק שניהם נותרו חיים בחדר.
"שלום. קרלוס, נכון?" קוג'ירו דיבר אנגלית בטון הכי רגוע שהוא הצליח לגייס.
"אתה זה שדיבר אליי כשהייתי חצי רדום" השיב קרלוס.
"נכון. אני זה שחיבל במחיקת הזיכרון שלך".
"למה אתה עוזר לי?".
"כי אני לא רוצה לקחת חלק בזה יותר. אני בכלל פה רק כי הם איימו לפגוע במשפחה שלי אם אני לא אצטרף".
"ולמה הם טרחו כל כך לצרף אותך?".
קוג'ירו הסב את מבטו לרצפה. "כי אני ד"ר הידקי קוג'ירו, המומחה מספר אחד בעולם לטכנולוגיה ביונית".
"אז אתה אחד מהאחראים לזה?" קרלוס הרים כף יד אחת והצביע עליה בידו השנייה.
"אני רק - ".
"כן או לא?!" קרלוס שאל שוב בקול רם וסגר אגרוף.
"לצערי כן".
קרלוס תפס את קוג'ירו בחולצה והצמיד אותו לקיר. "תגיד לי ד"ר פרנקנשטיין, איך זה מרגיש להביט בעיניים של מלאך המוות שיצרת בעצמך?".
"בבקשה..." התחיל להגיד קוג'ירו, אך קרלוס לא הרפה.
"אפשר להפוך בחזרה את מה שעשיתם לי?".
"לא" קוג'ירו היה על סף דמעות.
"ולמה בדיוק עשיתם את כל זה?".
"הם רצו ליצור את צבא לוחמי הסייבורג האולטימטיביים. אתה אב-טיפוס שנועד למבחן הראשוני".
"ולמה אני? זה קשור לטורניר המפגר הזה שלכם?".
"הם היו צריכים מישהו שכבר יודע להילחם ולזוז טוב- אתה הוכחת שאתה מתאים בטורניר".
"מילים אחרונות?".
"לא, אני מתחנן!" קוג'ירו כבר בכה ללא שליטה, "זה בכלל לא מה שרציתי!".
"אז למה כן ציפית, חתיכת תינוק בכיין שכמוך?".
"כל מה שרציתי זה לעזור לנכים!" הוא צעק, "זה הכל, אני נשבע".
קרלוס עצר והרפה מעט את אחיזתו. "תן לי סיבה אחת טובה להשאיר אותך בחיים" הוא אמר לאחר רגע של שתיקה.
"כי אני צריך אותך ואתה צריך אותי בשביל לברוח מפה" השיב לו קוג'ירו, "יש לי כבר תוכנית".
"אני לא צריך אותך" השיב קרלוס, "אבל אני מעריך את ההצעה" הוא שחרר את קוג'ירו ופנה ללכת.
"רגע!" קרא קוג'ירו וקם על רגליו, "איך אתה מתכוון להסתדר מפה לבד?".
"אתה רק תעכב אותי. אני יכול להימלט מפה בעצמי וליצור קשר עם השותפים שלי, הם כבר ימצאו ויחלצו אותי".
"קרלוס, אתה פה כבר שלושה חודשים. אתה באמת חושב שהם עדיין מחפשים אותך בכלל?".
"אתה משקר" הוא השיב, "אין מצב שהייתי רדום במשך כל כך הרבה זמן".
"זאת האמת. ההוכחה היא בתנועה שלך- אתה זז ונלחם בקלילות אפילו שהגוף שלך השתנה כמעט לגמרי. בלי טכנולוגיית שימור הזיכרון התנועתי והאצת תהליכי השיקום שפיתחתי היה לוקח לך כמה חודשים טובים רק עד שהיית מצליח לעמוד זקוף. אפילו אני מופתע מאיך שאתה מצליח לזוז ככה שוב בזמן כל כך קצר".
קרלוס שתק דקה ארוכה והביט בידיו הרובוטיות, מזיז ובוחן את אצבעותיו. "אז זה מה שניסיתם לבדוק... ואמרת שזה פיתוח שלך?" הוא הביט בקוג'ירו בצורה שהרגישה אחרת במקצת.
"כן" השיב קוג'ירו, "אבל אני נשבע לך שרק רציתי - "
"זה כבר לא משנה. איך אתה מתכנן להימלט מפה בדיוק?".
"מצאתי כבר מישהו עם יכולת לתת לי מקלט, אבל אני צריך להגיע אליו בעצמי - ".
"ובשביל זה אתה צריך אותי" הסיק קרלוס. "בסדר אני אעזור לך בתנאי שנהרוס את המקום הזה לגמרי בדרך".
"בסדר גמור... בוא רק נתכונן. יש פה מחסן של כלי נשק ניסיוניים, נשתמש בהם" הוא פתח את המחסן.
"למה רשום שהחרב הזאת היא נשק מסוכן?" שאל קרלוס והצביע עליה, "כמה נזק חרב כבר מסוגלת לעשות?".
קוג'ירו סיפר לו למה. "...ותאמין לי שזה לא שווה את הסיכון" הוא סיים.
"אני מבין" קרלוס ניגש אל החרב בכל זאת. "ניקח אותה למקרי חירום בלבד. סמוך עליי" הוא השיב למראה המבט החרד של קוג'ירו כשהוא לקח אותה, "יש לי יותר מעשר שנים של ניסיון בשדה הקרב, אני יודע להיות זהיר".
קוג'ירו היה המום. יותר מעשר שנים?! אבל המנתחים העריכו שהוא רק בסביבות אמצע שנות העשרים לחייו...!
"בוא נזוז כבר. רק דבר אחד אחרון- תקרא לי רק בשם הקוד שלי, ברור? אני 'שינובי', אתה תהיה פרנקנשטיין, פרנק בקיצור".
קוג'ירו לא העז אפילו להתווכח עם ההומור המוזר שלו או לשאול מאיפה הוא מכיר את המילה שינובי, מילה שהתאימה לקרלוס יותר מדי לדעתו...
&nbsp

 

[ויימס]

Kojirō is a badass.

אני אוהבת את הסצנה הזו. קוג'ירו הוא סתם אדם רגיל ולא סופר-חייל, ולכן כשהוא עושה דברים, זה הרבה יותר קשה, ולכן יותר מרשים.
More on this laters, it's almost to bedtime, mister Bubbles.

 

[jackthesmith1992]

מה עם הערות לפרק 3?

 

[ויימס]

זה קשה, כי יש בו הרבה בעיות.

אני צריכה לחשוב.

 

[ויימס]

מישהו אחר, בבקשה. קשה לי.

אני לא יכולה לתקן אפילו את הסיפורים המחורבנים של עצמי!