הסייבורג האחרון

[jackthesmith1992]

הסייבורג האחרון

שכתוב קל של מה שהקראתי בסדנה (לסדנה הקרובה אני מביא פרק אחר של זה)

 

[jackthesmith1992]

פרולוג: מילותיו האחרונות של אלכס גרנרמן

כמה מדינות עוינות וארגוני טרור מחזיקים כבר ברובוטים בשלט רחוק? הלוואי שלפחות היה אפשר לספור. מה שבטוח, השם שלי כבר השאיר חותם בל יימחה בהיסטוריה.
כשהדלפתי את המפרטים הארורים האלה לכל העולם, באמת האמנתי שזה יעשה רק טוב. חשבתי שכל אומות העולם יאמצו את הטכנולוגיה הזו בחום ושמעתה והלאה כל המלחמות בעולם יתנהלו אך ורק דרך הרובוטים, שהמלחמה תהפוך למשחק מחשב נטול שפיכות דמים. איך יכולתי להיות כזה נאיבי אני לא יודע.
ולמי שתוהה למה נכנסתי לתחום הפיתוח המלחמתי מלכתחילה, זה לא היה בשביל כסף או תאוות פרסום כמו שהרבה מכם בטח חושבים. ממש לא. הכל התחיל בתאונה שיצאתי ממנה משותק ברגליים לכל החיים. אני מודה שלפני התאונה הגיוס לצה"ל לא היה משהו שציפיתי לו במיוחד. אבל כשכל החברים והמכרים מהתיכון התגייסו והרשתות החברתיות היו מוצפות בתמונות וסטטוסים ובדיחות ורק אני נשארתי מאחור, אז הפטור נהפך בהדרגה לעלבון אישי. בזמן שכולם היו חיילים על אמת, אני נאלצתי להסתפק במשחקי יריות מגוף ראשון במחשב. כמה אירוני שצעצוע נפוץ שכזה הוא מה שנתן לי את ההשראה לכל זה.
אבל אולי אם חברי הטוב סרגיי לא היה נופל במלחמה בלבנון זה היה אחרת. אולי אם הוא היה בחיים לא הייתי חושב אפילו על לנסות "לשנות את פני עולם המלחמה לטובה".
מי שאמר שהדרך לגיהינום נסללת על ידי כוונות טובות צודק יותר מדי במקרה שלי. דבר אחד בטוח- עם אשמה שכזאת אי אפשר לחיות. אני רק מקווה שהנזק שגרמתי יתוקן יום אחד, אך אני חושש שזה כבר בלתי אפשרי...

 

[אדם אחר בכמה רבדים]

כמה הערות

ראשית, הקריאה של הקטע הקצר הזה די שוטפת שזה כבר טוב (מבחינתי) כי אני לפעמים מתקשה להביא את עצמי לקרוא סיפורים.
&nbsp
רמת הכתיבה שלי היא די ראשונית, אז אני מעדיף כמה שפחות לתת ביקורת על טיב הקטעים ולכן אני אעיר בעיקר דברים קטנים ולא חשובים על הקונפסט שאפשר גם לפתח סיפור טוב בלעדיהם (מתאר לעצמי שיש כמה דברים שאני מפספס או לא מדייק, עקב השעה המאחורת או סתם חוסר תשומת לב בסיסית):
&nbsp
יש משהו מבלבל במילה "דולף". דליפה יותר נוגעת להפצת חומר סודי ופחות לפרסום מפרטים כאלה (שגם עשוי להתפס די בעייתי ברמה בטחונית), לכן אולי המחשבה הראשונה שעשויה להכנס לראש היא: "בוגד".
&nbsp
בנוסף, יש דברים שלדעתי כדאי להיות זהירים לגביהם:
&nbsp
הדבר הראשון הוא שאלת הפיתוח של הפרויקט -- האם פיתח לבד את הכל או שעשה זאת במסגרת עבודה בטחונית?
&nbsp
הדבר השני הוא שלמרות שהוא פרסם מפרטים מפורטים, אז סביר להניח שכל הסייבורגים האלה יהיו שונים. זה מאוד הגיוני שכל ארגון ישקיע בשפצורים שונים לרובוטים.
&nbsp

 

[jackthesmith1992]

פרק א': שובו של קרלוס

עשרים למאי, 1974. 5:40 לפנות בוקר, מאה ושבעים קילומטרים מערבה לחופי קולומביה
&nbsp
אור הירח החיוור השתקף על פני מי האוקיינוס הכהים. הגלים בחשו וגעשו ללא שינוי ניכר למרות התנועה הגדולה מתחתיהם.
"מגיעים תוך שתי דקות" הכריז הנווט של הצוללת לאחר מבט במכ"ם, "סיימת להתארגן?".
"חיובי" השיב קרלוס ונכנס לתוך תא השיגור, מוכן למשימה.
הנווט השלים את לחיצות הכפתור והכנסת ההגדרות הדרושות. "בהצלחה" הוא אמר וירה.
התא חצה מספר קילומטרים תוך שניות בודדות לפני שהוא הגיח החוצה מתוך המים ופגע בחוף. מנגנון הבלימה של התא אמנם הצליח להשתיק את צליל הפגיעה, אך קרלוס בכל זאת הועף החוצה דרך דלת התא שנפתחה בבת אחת. הסיטואציה הפעילה מיד את הרפלקסים הישנים שלו וגרמה לו לנחות בצורה דומה לגלגול צנחנים. הוא קם על רגליו המכניות מבלי לבזבז בזמן בתהייה על ההרגל המיותר והביט קדימה לעבר פנים היבשה. מעל לצוקים הנמוכים הקרובים לחוף ניתן היה להבחין במעט צמחייה טרופית. חיישני השמיעה שלו קלטו מכל עבר רחשושים של בעלי חיים קטנים ורעשים טבעיים אחרים.
סאנטוס פיקאדורס, המקום שבו נולד וגדל. כמה מוזר ושונה המקום נראה מבעד לפס הראייה של הקסדה שלו, שהציג את לו העולם בגוונים של כחול וסגול. אם היו אומרים לו לפני שנה באיזה נסיבות הוא עתיד לחזור, הוא היה עונה שזה לא מצחיק בכלל.
הוא הפעיל את מכשיר הקשר שלו בלחיצה על חיישני מגע בצד ראשו. "הגעתי" הוא הודיע וניתק. לא היה לו צורך כרגע בהוראות נוספות. ההזדמנות שלו הגיעה, סוף סוף.
קרלוס ניגש לצוק, שלף חבל עם קרס והעיף אותו כלפי מעלה בתנועה סיבובית. הקרס נתפס בראש הצוק וקרלוס החל לטפס על הסלעים הקשים והחלקלקים ללא מאמץ, מבלי להרגיש אפילו את משבי הרוח החזקים של האוקיינוס. בהגיעו לפסגה הוא תפס נקודת תצפית מאחורי עץ וסרק את הנוף הרחב שנפרש מולו.
הוא השתמש שוב בחיישני המגע שלו, הפעם בשביל להגדיל, לקרב ולחדד את התמונה של פס הראייה שלו. במרחק מספר קילומטרים בודדים הוא ראה כפר בסדר גודל של כמה עשרות תושבים בודדים. בין הבתים העשויים מעץ היו פזורים מכלאות של חיות משק, מטעים וחלקות יבול. לפי שורות הנתונים שריצדו בשולי שדה הראייה שלו לא שררה במקום אפילו שאריות של קרינת RNE.
עדיין מקופחים, הוא קלט. הרצון שלו להרוג בעצמו את האחראים למלחמת האזרחים רק גבר. פרצופו של פדרו גוואנמה עלה בעיני רוחו לרגע אחד, כולו מזמין חניקה- אך קרלוס הצליח לשמור על קור רוח ולהתרכז במשימה שלפניו.
הוא התחיל להקיף את הכפר ממרחק ולעצור בנקודות תצפית שונות, עד שהוא איתר רכב גדול שהייתה מוטבע על צידו כתובת ברוסית. הוא הפעיל את פונקציית המפה שלו וסימן בה את מיקום הרכב, כך שהוא יראה מכל מיקום אשר בו הוא נמצא את הכיוון הכללי אליו הוא צריך ללכת. משם הוא הקיף את הכפר שוב והחל לחפש דרך פנימה.
מעל לגדר, מאחורי הבקתה, מעבר לפינה... הוא לא עצר בשום מקום ליותר מחלקיק שנייה ממה שהוא היה צריך. הוא עשה את כל הדברים האלה כבר כל כך הרבה פעמים בשטח כזה גם תחת מעטה של חשאיות וגם תחת אש, עד שזה נהפך אצלו לטבעי כבר ממזמן. אפילו כעת כשכמעט כל גופו היה מכני, הוא המשיך לזוז כמו פעם ואפילו טוב יותר. החשש היחיד שלו היה שהוא יצטרך להרוג אנשים שהוא לא רוצה במותם, אך בשלב הזה לא עשה רושם שמשהו כזה קרוב להתרחש.
מבלי שאף אחד שם לב הוא הגיע לרכב, זחל מתחתיו ואז נתלה בהיפוך על בטן הרכב. לאחר שעה קלה של המתנה הגיע קבוצה של אנשים ועלו על הרכב. הנהג תפס את מקומו מאחורי ההגה, המנוע דלק והם התחילו לזוז מבלי להיות מודעים לנוסע הסמוי שלהם. למרות הרעש של המנוע קרלוס הצליח לשמוע ולהבין בבירור את הדיבורים שלהם- אלה היו נערים צעירים שדיברו המון על בחורות ומעט מאוד על המלחמה.
הם לא מבינים מה באמת קורה פה מסביבם, חשב קרלוס. כמו עדר צאן המובל לטבח, בדיוק כמוהו וכמו חבריו לנשק בזמנו... כל כך הרבה זמן ושום דבר לא השתנה באמת, רק האשליות בעיני ההמונים וחלק מהאנשים שמאחורי האשליות הללו.
החיישנים של קרלוס סימנו לו שהם מתקרבים למקור של קרינת RNE חזקה. מרחק שלושה קילומטרים היה רשום לו בנתונים בשולי שדה הראייה שלו, מרחק שהתעדכן כל רגע מחדש. הוא שחרר את האחיזה שלו ואפשר לעצמו ליפול לקרקע ולתת למשאית להמשיך מעליו.
הוא קם והביט למרחק לעבר כיוון מקור האנרגיה. שם הוא עמד, מבנה מלבני גדול ורחב ידיים המוקף בחומת אבן וגדרות חשמליות. רכבים כמו זה שעליו הוא תפס טרמפ החלו לבוא בכמויות גדולות ממספר מקומות שונים.
קרלוס ירד מיד מהדרך הראשית, התחבא בשיחים והתקשר במכשיר הקשר שלו. "איתרתי את המטרה, רות סוף" הוא עדכן ופנה להמשיך לחפש דרך להסתנן פנימה.