סינתיה לנון
New member
הסינגל הכפול - ביקורת
לאור הצטרפותי לפורום, החלטתי לסקר בקצרה את הסינגל הכפול: Strawbery Fields ו- Penny Lane ההחלטה נבעה בעיקר ממהרגשה שסיקור אלבום שלם, הוא דבר שגדול עלי במעט, ואילו אני קטונתי. כולי תקווה שתמצאו בסיקור עיניין, אני יודעת שאני לא מחדשת הרבה, אך זיכרו כי לחדש דבר מה על הביטלס, הוא דבר קשה לכשעצמו, לאור קיטונות הדיו שנשפכו בנושא. אני לא יודעת עדיין מה כללי הפורום הזה, כך שאם פתחתי אשכול חדש לחינם, אנא קבלו זאת בהבנה ובחמלה ותקנו אותי לפעמים הבאות. דבר נוסף: סר פול - איתך הסליחה על כך שקראת כבר את הדברים הר"מ, במקום אחר. ולאחר הברכות וההתנצלויות, לעניין עצמו. תהנו!!! * * * הסינגל הכפול של Strawbery Fields ו- ,Penny Lane שוחרר לאוויר העולם בשנת 67'. הרעיון שייך במקור לבריאן אפשטיין, אשר פנה בדרישה לג'ורג' מרטין, להוציא סינגל של הביטלס אל המצעדים. ג'ורג' מרטין חזר עם הבקשה אל חברי הלהקה, שהציגו בפניו את צמד השירים המדובר. לאחר מכן, הוא שב אל בריאן אפשטיין, כאשר הוא מצהיר קבל עם ועדה כי השירים הללו הם החומר הטוב ביותר, שהוציאו החבר'ה עד כה. למרבה הפלא, הסינגל הגיע "רק" למקום השני במצעדים, בעיקר בשל "עזרתו האדיבה" של אנגלברט המפרדינק. (אני מקווה שכתבתי את שמו נכון). ג'ורג' מרטין שב וטען, כי ההחלטה להוציא את שני השירים הללו כסינגל כפול ולא כחלק מאלבום (דבר שהיה החלטה אישית שלו), היא שמנעה מהם לטפס אל המקום הראשון, על אף איכותם. הביטלס, על כל מקרה, לא ייחסו לעניין חשיבות מרובה ועברו עליו לסדר היום. השירים הללו, הוכיחו במובהק מעבר מוסיקלי של הלהקה אל מה שפול כינה: "פאזה אחרת". בתקופה זו נפתחו יוצרי הלהקה אל כיוונים חדשים שהתבטאו בטיוליו הארוכים של ג'ון בין תערוכות אמנות, ובהתעניינותם של פול במוסיקת אוונגרד, ושל ג'ורג בלחנים הודים. השהות הארוכה בסטודיו, לאחר הפסקת ההופעות, היא שאפשרה להוציא חומרים ברמת המורכבות של שני השירים המדוברים. אלו שירים שעוצבו במיוחד כיצירת אולפן, ללא יכולת לבצע אותם על במה חיה (ודאי וודאי עם הטכניקה שהייתה קיימת בתקופה ההיא). "סטרוברי פילדס" הוא שיר של ג'ון. ליד ביתה של דודתו נבנה מקום לילדים בשם "סטרוברי פילדס" על ידי הסלויישן ארמי. (תסלחו לי על האנגלית, יש מילים שפשוט לא נשמעות טוב בעברית). מקום זה התקבע בראשו של ג'ון כמקום קסום ומאוחר יותר, הוא אף הראה אותו לפול. בכל אופן, את השם למרות מקורו הביוגרפי והגיאוגרפי בחר ג'ון כדימוי, אולי כזה שמדבר על הליכה לקראת חיי נצח. (כפי שתיווכחו בקרוב התזה שלי טוענת כי לשיר יש נגיעה כבדה לנושא המוות). השיר נכתב במהלך צילומי סרטו של ג'ון "How I Won The War" בספרד. בקליפ של השיר, נראים חברי הלהקה כשהם רצים בשדה עצים ולבושים בחליפות מוזרות. חלק גדול מהקליפ מתמקד בצילום עיניהם של חברי הלהקה אולי מפני שהשיר, כמטאפורה, עוסק בהתבוננות עצמית. "Misunderstanding all you see") / "Living is easy with eyes close") השיר עוסק גם במהות החיים ובאפשרות האמיתית להבין אותם כמו שהם. שום דבר אינו כפי שהוא נראה ואין במה להיאחז. אפילו המטאפורה המרכזית בשיר ("שדות תות לנצח"), היא מטאפורה פיקטיבית, שכן היא אינה ברת קיום. השיר כולו אומר לא החלטיות אחת גדולה, וזו ניצבת אל מול המוחלטות של המוות שניכרת בכל פינה בו. בלב השדה ניצב כלי, שמזכיר עוגב כנסיות והרי גם הכנסייה היא סמל מובהק למוות בעולם הנוצרי. חברי הלהקה מקיפים אותו במהלך השיר ומתעסקים בו ללא הרף, שכן בשל סמליותו (כמוות), הוא טורד את מנוחתם ומהווה חלק בלתי נפרד מחייהם. באופן אישי, אני חושבת שהשיר הזה הוא אחד מיצירותיהם הגדולות ביותר והוא ממוקם היטב בצמרת ה"מועדפים" שלי. קשה להסביר זאת במילים, אך יש בשיר הזה משהו אפל שמושך אותך פנימה, ייאוש מקסים וקסם מייאש גם יחד. בניגוד לטענות אחרות שנשמעו, אני לא מאמינה שהשיר עוסק בפחד מפני המוות. איכשהו נראה לי שג'ון הוא יותר טיפוס שיאמר כי אדם המפחד מן המוות, הוא אדם שמפחד למעשה מן החיים. אלו שתי קצוות של אותה משוכה וכולנו צריכים לעבור אותה. "פני ליין", הוא גם כן שיר סוריאליסטי, אך הוא "נקי" יותר מבחינת המוסיקה והאקורדים שלו. השיר כולו מתבסס על דברים ומקומות אמיתיים, שמקבלים בתוכו פרשנות סוריאליסטית חדשה. למשל, לספר ב'פני ליין', שנקרא: "ביולטי", היו תמונות על קיר המספרה, אשר מתארות את שלל התספורות שניתן להשיג אצלו. אבל במקום להגיד את זה בצורה כזו, הם ניסו ליצור אמנות ולכן אמרו: "ספר שמציג תמונות של כל ראש שהיה לו העונג להכיר", כאילו מדובר באמת באיזו תערוכת אמנות. ג'ון התגורר בפני ליין ברחוב שנקרא: ""Newcastle Road, ולכן היה היחידי שבאמת חי בסמטה המפורסמת. בקליפ רואים את הביטלס צועדים בסמטת ליין, שהיא סמטה אנגלית טיפוסית. השיר כולו הוא שירת הלל לשלל מחוות אנגליות טיפוסיות. הם רוכבים על סוסים בפארק ומטיילים בין שבילי הרחוב. לבסוף הם מוצאים להם את הזמן, להתיישב ל"תה של אחר הצהריים" (עוד פעולה אנגלית טיפוסית) ליד שולחן, לאור יום ולאור נרות (!). מלצרים הדורים (והזויים) מגישים להם פרחים וכן את כלי הנגינה שלהם. בסוף הקליפ, באקט של רגע הם הופכים את השולחן (ג'ון, אלא מי?) בדיוק ברגע שהשיר מסתיים. בסופו של דבר נכללו שני השירים האלו, באלבום: The Magical Mistery Tour"" שהוא אחד האלבומים הטובים ביותר בעיני, אך זה כבר נושא לאשכול אחר לגמרי....... * * *
לאור הצטרפותי לפורום, החלטתי לסקר בקצרה את הסינגל הכפול: Strawbery Fields ו- Penny Lane ההחלטה נבעה בעיקר ממהרגשה שסיקור אלבום שלם, הוא דבר שגדול עלי במעט, ואילו אני קטונתי. כולי תקווה שתמצאו בסיקור עיניין, אני יודעת שאני לא מחדשת הרבה, אך זיכרו כי לחדש דבר מה על הביטלס, הוא דבר קשה לכשעצמו, לאור קיטונות הדיו שנשפכו בנושא. אני לא יודעת עדיין מה כללי הפורום הזה, כך שאם פתחתי אשכול חדש לחינם, אנא קבלו זאת בהבנה ובחמלה ותקנו אותי לפעמים הבאות. דבר נוסף: סר פול - איתך הסליחה על כך שקראת כבר את הדברים הר"מ, במקום אחר. ולאחר הברכות וההתנצלויות, לעניין עצמו. תהנו!!! * * * הסינגל הכפול של Strawbery Fields ו- ,Penny Lane שוחרר לאוויר העולם בשנת 67'. הרעיון שייך במקור לבריאן אפשטיין, אשר פנה בדרישה לג'ורג' מרטין, להוציא סינגל של הביטלס אל המצעדים. ג'ורג' מרטין חזר עם הבקשה אל חברי הלהקה, שהציגו בפניו את צמד השירים המדובר. לאחר מכן, הוא שב אל בריאן אפשטיין, כאשר הוא מצהיר קבל עם ועדה כי השירים הללו הם החומר הטוב ביותר, שהוציאו החבר'ה עד כה. למרבה הפלא, הסינגל הגיע "רק" למקום השני במצעדים, בעיקר בשל "עזרתו האדיבה" של אנגלברט המפרדינק. (אני מקווה שכתבתי את שמו נכון). ג'ורג' מרטין שב וטען, כי ההחלטה להוציא את שני השירים הללו כסינגל כפול ולא כחלק מאלבום (דבר שהיה החלטה אישית שלו), היא שמנעה מהם לטפס אל המקום הראשון, על אף איכותם. הביטלס, על כל מקרה, לא ייחסו לעניין חשיבות מרובה ועברו עליו לסדר היום. השירים הללו, הוכיחו במובהק מעבר מוסיקלי של הלהקה אל מה שפול כינה: "פאזה אחרת". בתקופה זו נפתחו יוצרי הלהקה אל כיוונים חדשים שהתבטאו בטיוליו הארוכים של ג'ון בין תערוכות אמנות, ובהתעניינותם של פול במוסיקת אוונגרד, ושל ג'ורג בלחנים הודים. השהות הארוכה בסטודיו, לאחר הפסקת ההופעות, היא שאפשרה להוציא חומרים ברמת המורכבות של שני השירים המדוברים. אלו שירים שעוצבו במיוחד כיצירת אולפן, ללא יכולת לבצע אותם על במה חיה (ודאי וודאי עם הטכניקה שהייתה קיימת בתקופה ההיא). "סטרוברי פילדס" הוא שיר של ג'ון. ליד ביתה של דודתו נבנה מקום לילדים בשם "סטרוברי פילדס" על ידי הסלויישן ארמי. (תסלחו לי על האנגלית, יש מילים שפשוט לא נשמעות טוב בעברית). מקום זה התקבע בראשו של ג'ון כמקום קסום ומאוחר יותר, הוא אף הראה אותו לפול. בכל אופן, את השם למרות מקורו הביוגרפי והגיאוגרפי בחר ג'ון כדימוי, אולי כזה שמדבר על הליכה לקראת חיי נצח. (כפי שתיווכחו בקרוב התזה שלי טוענת כי לשיר יש נגיעה כבדה לנושא המוות). השיר נכתב במהלך צילומי סרטו של ג'ון "How I Won The War" בספרד. בקליפ של השיר, נראים חברי הלהקה כשהם רצים בשדה עצים ולבושים בחליפות מוזרות. חלק גדול מהקליפ מתמקד בצילום עיניהם של חברי הלהקה אולי מפני שהשיר, כמטאפורה, עוסק בהתבוננות עצמית. "Misunderstanding all you see") / "Living is easy with eyes close") השיר עוסק גם במהות החיים ובאפשרות האמיתית להבין אותם כמו שהם. שום דבר אינו כפי שהוא נראה ואין במה להיאחז. אפילו המטאפורה המרכזית בשיר ("שדות תות לנצח"), היא מטאפורה פיקטיבית, שכן היא אינה ברת קיום. השיר כולו אומר לא החלטיות אחת גדולה, וזו ניצבת אל מול המוחלטות של המוות שניכרת בכל פינה בו. בלב השדה ניצב כלי, שמזכיר עוגב כנסיות והרי גם הכנסייה היא סמל מובהק למוות בעולם הנוצרי. חברי הלהקה מקיפים אותו במהלך השיר ומתעסקים בו ללא הרף, שכן בשל סמליותו (כמוות), הוא טורד את מנוחתם ומהווה חלק בלתי נפרד מחייהם. באופן אישי, אני חושבת שהשיר הזה הוא אחד מיצירותיהם הגדולות ביותר והוא ממוקם היטב בצמרת ה"מועדפים" שלי. קשה להסביר זאת במילים, אך יש בשיר הזה משהו אפל שמושך אותך פנימה, ייאוש מקסים וקסם מייאש גם יחד. בניגוד לטענות אחרות שנשמעו, אני לא מאמינה שהשיר עוסק בפחד מפני המוות. איכשהו נראה לי שג'ון הוא יותר טיפוס שיאמר כי אדם המפחד מן המוות, הוא אדם שמפחד למעשה מן החיים. אלו שתי קצוות של אותה משוכה וכולנו צריכים לעבור אותה. "פני ליין", הוא גם כן שיר סוריאליסטי, אך הוא "נקי" יותר מבחינת המוסיקה והאקורדים שלו. השיר כולו מתבסס על דברים ומקומות אמיתיים, שמקבלים בתוכו פרשנות סוריאליסטית חדשה. למשל, לספר ב'פני ליין', שנקרא: "ביולטי", היו תמונות על קיר המספרה, אשר מתארות את שלל התספורות שניתן להשיג אצלו. אבל במקום להגיד את זה בצורה כזו, הם ניסו ליצור אמנות ולכן אמרו: "ספר שמציג תמונות של כל ראש שהיה לו העונג להכיר", כאילו מדובר באמת באיזו תערוכת אמנות. ג'ון התגורר בפני ליין ברחוב שנקרא: ""Newcastle Road, ולכן היה היחידי שבאמת חי בסמטה המפורסמת. בקליפ רואים את הביטלס צועדים בסמטת ליין, שהיא סמטה אנגלית טיפוסית. השיר כולו הוא שירת הלל לשלל מחוות אנגליות טיפוסיות. הם רוכבים על סוסים בפארק ומטיילים בין שבילי הרחוב. לבסוף הם מוצאים להם את הזמן, להתיישב ל"תה של אחר הצהריים" (עוד פעולה אנגלית טיפוסית) ליד שולחן, לאור יום ולאור נרות (!). מלצרים הדורים (והזויים) מגישים להם פרחים וכן את כלי הנגינה שלהם. בסוף הקליפ, באקט של רגע הם הופכים את השולחן (ג'ון, אלא מי?) בדיוק ברגע שהשיר מסתיים. בסופו של דבר נכללו שני השירים האלו, באלבום: The Magical Mistery Tour"" שהוא אחד האלבומים הטובים ביותר בעיני, אך זה כבר נושא לאשכול אחר לגמרי....... * * *
