הסיפור האמיתי ביני לבין דאנסהול...

yaarasta

New member
הסיפור האמיתי ביני לבין דאנסהול...

סקר שלא ממש היה פה עדיין, מאיםה הכל התחיל?! אז אני לא מתכוון מתי התחלתם לשמוע רגאיי, ואיזה דיסק היה הראשון שקניתם, אבל, מאיפה הכל התחיל? והאם תמיד אהבתם את מה שהיום אתם מגדירים: "המוזיקה המועדפת עליכם?" האמת היא, שלפני כמה שנים בכלל לא סבלתי דאנסהול.... פעם, שעוד הכלילו את זה כראגא-מאפין, לא ממש התחברתי לסגנון. אז נכון, הייתי שומע לי פרי, פיטר-טוש ובוב מארלי פה ושם, אבל בכל פעם שהייתי שומע את ה BAM BAM או את ה SLENG TENG עם אמנים כמו סופר-קאט, באונטי, ברנינגטון לוי או שאבה, הייתי מחליף שיר ישר. לא יודע, הייה נשמע לי מונוטוני והכל הייה אותו הדבר מבחינתי. עד שפשוט סמתי לב שבמסיבות שהייתי הולך אליהן סוג שונה של היפ-הופ הייה מתנגן.. לא נתתי לזה יותר מדי צומת לב, ואז נכנסתי לתקופה בא הייתי הולך להמון מסיבות מיינסטרים (מסיבות חיילים וכו') ולמסיבות היפ-הופ (גת-רימון בימים המיטולוגיים, ג'י-ספוט בכיכר אטרים, דינמו-דבש וכו') פעמים ספורות אף ביקרתי בסווטו, אבל לא התחברתי. לקראת השחרור מהצבא, אחותה הגדולה של חברה שלי לשעבר חזרה מקוסטה-ריקה עם I-POD (מכשיר דיי חדשני בימים האלו) מפוצץ רגאיי, דאנסהול ורגאייטון... אבל לא סתם רגאיי, אלא דברים חדשים דנדשים, לי לפחות, שגרמו לי לחקור את העניין לעומק. כמה חודשים לאחר מכן יצא האוסף DefJAMAICA (חברת RED STAR הג'מייקנית, בשיתוף עם DefJam הלייבל של אמני ראפ רבים) האוסף הזה גרם לי ליצור את ההבדל באותם טיונים שפעם חשבתי שהם "היפ-הופ קאריבי". מאז, ואני מדבר אתכם על בסביסות ה-3 שנים, דאנסהול מלווה אותי כמעט לכל מקום. לפני שנתיים הבנתי שמה שיש בדאנסהול, אין בהרבה ג'אנרים אחרים... ופשוט ראיתי שחוץ מכמה דקות בכל מסיבה שהייתה אז, אין ייצוג מספיק הולם של הז'אנר שהתחלתי לאהוב... אז נכון, רודבוי היה מתקלט דאנסהול בהרבה מקומות, והיו מלא מקומות שהיו מכניסים תקליטנים שונים למניהם לפלייליסטים של המסיבות שלהם, אבל, בואו נגיד שאפילו אני, שאני מחפש דברים בנרות, התקשתי למצוא... מי שחושב שדאנסהול זה רק דיבורים על פום-פום, גאנג'ה ובחורות עם FAT ASS כל כךךךךךךךך טועה, וזה רק מראה ש- א' הוא לא מבין מילה ממה שהוא שומע, ב' הוא תקוע איי שם בסוף שנות השבעים תחילת שנות ה- 80' (השנים שהוגדרו כתור הזהב של הרגאיי) ג' לא יודע to MOVE to da BEAT ו-ד' כנראה שלא היה במסיבת דאנסהול אמיתי, וראה איך בחורות זזות בהן. שבוע טוב לכולם, מלא בדאנסהול מיוזיק, מלא ב GOOD MUSIC -יער
 

ZeusMan

New member
יש כאן סקר שלא אני פתחתי ?! ../images/Emo140.gif

אני זוכר שיחת אינטרנט שהייתה לי איתך, יער לפני זמן מה, ובא אמרתי לך שדנסהול והניו רוטס זה שם רע לרוטס פאוניישן... אתה אמרת לי לך לחקור את העייסק, ומאז התאהבי... כמובן שהיו, לפני השיחה שלנו שירים שאותם מאוד אהבתי מהקונשס ניו רוטס והייתי בתקופה שבה חרשתי על האלבום של פאנטן מוג'ה כמו מחרשה בשדה חיטה בצפון מערב הנגב... אבל לא כמו הכמות של שירים שאותה כיום אני אוהב... בקשר לדנסהול, אני עדיין מסתכל עליה קצת מרחוק, אבל נהנה מהוייב שהיא נותנת מידי פעם ע"י אמנים כמו VYBZ KARTEL, VOICEMAIL, TOK ועוד כמה סינגלים מעטים בנתיים... את אלפנט מאן אני עדיין לא ממש אוהב חוץ מב- WILLIE BOUNCE השורף, שאגי עדיין (מגיל צעיר ששמעתי אותו לראשונה) לא עושה טוב בקיבה חוץ מכמה סינגלים כמו : Shaggy Feat. Nicole Scherzinger - Supa Hypnotic Shaggy Feat. Olivia - Wild 2Nite בכל זאת, אני עוד אמצא את נחלתי... BLESS על הסקר...
 

טובא

New member
אז ככה

אני ההיתי בן 10 כשאחי הגדול הכריח אותי להקליט לו תוכנית בקשות מהרדיו. פתאום בין כל הפופ המוזר שנגנו שם התנגן שיר עם קצב שלא הכרתי אבל נשמע לי ממש חמוד.שאקהדאמוס ופליירס על הBAMBAMרידים. "MURDER SHE RWOT" זה היה שיר שהכניס אותי לרגאיי בגיל 14 כבר היו לי כמה דיסקים בבית(אף אחד מהם לא היה של בוב מארלי!!)וככה התחיל הרומן שלי עם הרגאיי.
 

s h i d a n

New member
יאללה יער!!! אז ככה....

היה פה סקר דומה של מתי ואיך התחלנו לשמוע רגאיי, אבל זה עניין קצת שונה... אז אצלי הסיפור הוא כזה - בגיל 13 ו-14 חייתי בארה"ב, ובתקופה הילדים בארה"ב היו מחוברים מאוד ללימפ ביזקיט, מטאליקה וכל שאר הדברים האלה...אז מן הסתם גם אני הייתי בעניין ואז כשחזרתי לארץ האהבה הזאת לרוק/מטאל התפתחה לפינק פלויד, דורז, ביטלס, ג'ימי הנדריקס וכל שאר הפסיכים של שנות ה60 וה70 שאני עדיין מאוד אוהב.... יחד איתם כמו כל אדם ששומע פינק פלויד וזפלין שומע גם בוב מארלי בדיוק באותה תקופה גם היה ת'פריצה של שוטי הנבואה ומוש בן ארי וככה התחברתי לרגאיי ממש...לאחר כמה חפירות שלי ושל רון מאסיב גילינו אחרים רבים וטובים ועכשיו זה חלק מאוד גדול בחיים שלי!! והסגנון המועדף שלי: כל הזמן זה בא בתקופות, עכשיו אני מאוד בקטע של סטודיו וואן, תמיד זה היה הסגנון האהוב אצלי, בקית למשל הייתי מאוד מחובר לדאב פסיכי כזה שגובל לפסידליות. ודאנסהול - תמיד אחרי מסיבות, לפני מסיבות, קיצר בטירוף!!!!
 

ק ר ח

New member
תשמע,בעקרון אני מבין מה שאתה אומר

זה כמו שהרבה חבר'ה שאוהבים רגאיי,ולא אוהבים היפ הופ בגלל שלדעתם היפ הופ זה דבר שטחי,פוזות,גנגסטרים,בחורות,סמים,אבל מי שמספיק משכיל כדי לחקור יודע שיש דברים מדהימים בהיפ הופ(דוגמא ישראלית-חלוצי החלל-מי שלא שמע ת'אלבום שלהם לא שמע איך היפ הופ צריך להישמע) האמת,אני יגיד לך בכנות,יער היקר,שעד שלא קראתי מה שכתבת חשבתי ש-"שדאנסהול זה רק דיבורים על פום-פום, גאנג'ה ובחורות עם FAT ASS" אבל לפי מה שמצטייר מההודעה שלך כנראה טעיתי,מה אתה אומר?...נתחיל לחקור?...
 

yaarasta

New member
קח משהו לדרך:

Beenie man - Exodus Bounty Killer - Look into my eyes Capelton - Invasion Sean Paul - Never be the same again TOK - Footprints TOK - Tears Turbulence - 4,000 years יש המון שירים שמדברים על עבדות, על בבילון, על דיכוי, על עוני, על אונס, על רעב, על המשיח, על ג'ה...... לא רק שירי ניו-רוטס או קונשנס.... גם דאנסהול.... שאנשים יתחילו להקשיב למילים חוץ מרק מילים כמו HATAS WANT A WAR, WAR WE BRING או I LUV TO SEE GOOD GIRLS I LUV TO SEE HOT GIRLZ או WHO U CALLIN NIGGAH? או IT'S ALL ABOUT THE WEEEEEEED כמו שאמרתי, לא רק shake your bam bam ו-load your piece אלא גם preyz ye jah ו- ask for peace!!! BLESS ALL AH DEM I&I will do just dat FOR JUSTICE -יער
 
למעלה