SAtAnic Soul
New member
הסיפור האמיתי מאחורי הטלויזיה בבצפר
ערב נעים לכולכם. איך אתם מרגישים? הכל תקין? פועל? אני שמח. אתם בטח תוהים מדוע אני שואל אתכם זאת. זאת תבינו בהמשך. בוודאי שמתם לב לטלוויזיה החדשה התלויה לה בגאון מעל הטלפון הציבורי. בוודאי האמנתם. האמנתם למסר הכתוב בה: הטלוויזיה תשמש להעברת מסרים מההנהלה לתלמידים, שעד כה היו תלויים על הלוח בכתב ידה המגושם של אחת המזכירות (לפטר את ג´ני!) ובכן, האמת היא שלא כך הדבר. ממקורות מהימנים בהנהלה הגבוהה בבית הספר, אני חש שליחות לאומית בהעברת המסר הבא לכם, תלמידים תמימים. מטרתה של הטלויזיה היא אחרת ממה שסברתם בתחילה. האמת היא, שבתוך הטלויזיה מושתל שבב חכם, הסורק את פניו של התלמיד שעובר מולה. בתוך שניות, הטלוויזיה סורקת את תוי פניו של התלמיד, ובחדרו של דוד המנהל נפלט לו מסר מודפס, הכולל שלוש מילים: שם התלמיד, שם משפחתו, ומצב רוחו. האגדה מספרת, שפטנט זה רווח בקרב מנהלי בית הספר בכל שנות קיומו. ההבדל היחיד הוא, שכעת הטלוויזיה ממוקמת בגלוי, על מנת למנוע סימני שאלה בקרב התלמידים במקרה של גילוי הטלוויזיה בטעות. בוודאי תשאלו, מדוע נחוץ מידע שכזה לגבי מצב רוחו של התלמיד? ובכן, התשובה עשויה לזעזע חלק מכם. לכן, אתאר לכם את הנוהל המתבצע כאשר תלמיד חולף על-פני הטלוויזיה: ראשית, הטלוויזיה סורקת את פניו של התלמיד ומעבירה את מצב רוחו למנהל בית הספר. המנהל בוחר לו קורבן מבין התלמידים המאושרים בלבד, ולוחץ על הכפתור האדום המוסתר תחת שולחנו. בעת לחיצת הכפתור, דלת-סתרים מאחורי גיטה הספרנית נפתחת. מתוכה יוצאת בובה-דמויית-יבגני אב-הבית, ומתחילה בצעדתה. הבובה מתוכנתת מראש לעקוב אחר התלמיד עד רגע לכידתו. כאשר בובת-היבגני מתקרבת למרחק של 10 מטרים מהתלמיד, קוראת הבובה לתלמיד בשמו. כאשר זה מסתובב, עיניה של הבובה מאדימות ושולחות קרן היפנוט הישר אל עיניו של הקורבן. התלמיד כעת נשלט על-ידי בובת היבגני, ומובל לחדר סתרים, שהכניסה אליו נמצאת באזור חדר האומנות. למעשה, יבגני האמיתי נכלא באותה העת בחדר עם איציק ימה, המבצע לו פעלולים מול העיניים. "לא! אני לא יכול יותר בלאט! שחררו אותי!" צועק יבגני חסר-הסיכוי, אך איציק ימה מתעשת, ונוזף בו: "חביבי, אני לא רוצה עוד מעשי ליצנות כאלה מצדך, שב והתנהג יפה", וכך, מעונה על-ידי פעלוליו של איציק ימה, נותר יבגני כלוא בחדר שאת מספרו לא אגלה, סובל וכואב. ונשוב לתלמיד ובובת-היבגני. בובת-היבגני, המלווה בתלמיד המהופנט, מגיעים לדלת חדר-הסתרים. בובת היבגני דופקת שלוש פעמים על הדלת. זהו הסימן. הדלת נפתחת, ועשן סמיך מזדחל לאיטו מתוך החדר המואר באור אדום וסקסי... התלמיד ובובת-היבגני נכנסים לחדר. במרכז החדר עומדת מיטה, ומסביבה נרות נשמה צבועים בשחור. "הוא כולו לשירותך, גברתי", מסננת בובת-היבגני בריקנות מוות, מסתובבת, ויוצאת מהחדר. התלמיד המפוחד מתנתק מהשפעת ההיפנוט, ורואה מולו את הבלתי יאומן: על המיטה שוכבת לה, עירומה כביום היוולדה, חנה בן-ארי, ומסמנת לתלמיד באצבעה: "התקרב, אל תפחד, התקרב..." שם, בחדרי חדרים, נכפה על הקורבן הנבחר באקראי, מין סוער עם המורה להסטוריה. מיד כאשר היא מסיימת לבצע בו את זממה, משליכה חנה בן-ארי את התלמיד מהחדר, מיד לאחר שמחקה את זכרונו מאותם רגעים מחרידים, באמצעות מכשיר נוסח "גברים בשחור". התלמיד שב להיות חייכן ונורמלי, כאשר הוא לא מודע לדבר ממה שעבר עליו באותו היום. הזכר היחיד שנותר ממעשי-האימה שביצעה בו חנה בן-ארי, הוא הרגשה מוזרה קמעה, הנעלמת לאחר ימים מספר. ובכן, זהו הנוהל המכונה בפי מנהל בית-הספר: "נוהל חנה בג´ננה", הנועד לדאוג לסיפוקה המיני של המורה הדגולה, חנה בן-ארי, שהרי ידוע כי מורה טוב-הוא מורה מסופק מינית. מספר עובדות שמחובתי לציין בפניכם: 1. התלמידים השמחים בלבד נבחרים כקורבן, משום שידוע כי לתלמיד שמח שצוהל ללא הרף- יעמוד הכלי כמו איבר של חיית טרף! 2. בוודאי עולה השאלה: מדוע המנהל נותן יד לעינויים של תלמידים? התשובה היא פשוטה: המנהל דואג לסיפוקה של המורה, ובתמורה, המורה דואגת לספק למנהל ספריי שחור (אף פעם לא תהיתם מי מרסס את כתובות הגרפיטי בבית-הספר?) לסיכום, תלמידים יקרים, אני מקווה שהבנתם מדוע שאלתי לשלומכם בהתחלה. יתכן ונחטפתם ואולצתם לעשות מעשים שנוגדים את רצונכם, ואת השכל הישר של המין האנושי כולו (אלא אם חנה בן-ארי עושה לכם את זה). להבא, תלמידים יקרים, חשבו פעמיים לפני שאתם חולפים על-פני הטלוויזיה ה"חדשה"... לילה נעים לכם.
ערב נעים לכולכם. איך אתם מרגישים? הכל תקין? פועל? אני שמח. אתם בטח תוהים מדוע אני שואל אתכם זאת. זאת תבינו בהמשך. בוודאי שמתם לב לטלוויזיה החדשה התלויה לה בגאון מעל הטלפון הציבורי. בוודאי האמנתם. האמנתם למסר הכתוב בה: הטלוויזיה תשמש להעברת מסרים מההנהלה לתלמידים, שעד כה היו תלויים על הלוח בכתב ידה המגושם של אחת המזכירות (לפטר את ג´ני!) ובכן, האמת היא שלא כך הדבר. ממקורות מהימנים בהנהלה הגבוהה בבית הספר, אני חש שליחות לאומית בהעברת המסר הבא לכם, תלמידים תמימים. מטרתה של הטלויזיה היא אחרת ממה שסברתם בתחילה. האמת היא, שבתוך הטלויזיה מושתל שבב חכם, הסורק את פניו של התלמיד שעובר מולה. בתוך שניות, הטלוויזיה סורקת את תוי פניו של התלמיד, ובחדרו של דוד המנהל נפלט לו מסר מודפס, הכולל שלוש מילים: שם התלמיד, שם משפחתו, ומצב רוחו. האגדה מספרת, שפטנט זה רווח בקרב מנהלי בית הספר בכל שנות קיומו. ההבדל היחיד הוא, שכעת הטלוויזיה ממוקמת בגלוי, על מנת למנוע סימני שאלה בקרב התלמידים במקרה של גילוי הטלוויזיה בטעות. בוודאי תשאלו, מדוע נחוץ מידע שכזה לגבי מצב רוחו של התלמיד? ובכן, התשובה עשויה לזעזע חלק מכם. לכן, אתאר לכם את הנוהל המתבצע כאשר תלמיד חולף על-פני הטלוויזיה: ראשית, הטלוויזיה סורקת את פניו של התלמיד ומעבירה את מצב רוחו למנהל בית הספר. המנהל בוחר לו קורבן מבין התלמידים המאושרים בלבד, ולוחץ על הכפתור האדום המוסתר תחת שולחנו. בעת לחיצת הכפתור, דלת-סתרים מאחורי גיטה הספרנית נפתחת. מתוכה יוצאת בובה-דמויית-יבגני אב-הבית, ומתחילה בצעדתה. הבובה מתוכנתת מראש לעקוב אחר התלמיד עד רגע לכידתו. כאשר בובת-היבגני מתקרבת למרחק של 10 מטרים מהתלמיד, קוראת הבובה לתלמיד בשמו. כאשר זה מסתובב, עיניה של הבובה מאדימות ושולחות קרן היפנוט הישר אל עיניו של הקורבן. התלמיד כעת נשלט על-ידי בובת היבגני, ומובל לחדר סתרים, שהכניסה אליו נמצאת באזור חדר האומנות. למעשה, יבגני האמיתי נכלא באותה העת בחדר עם איציק ימה, המבצע לו פעלולים מול העיניים. "לא! אני לא יכול יותר בלאט! שחררו אותי!" צועק יבגני חסר-הסיכוי, אך איציק ימה מתעשת, ונוזף בו: "חביבי, אני לא רוצה עוד מעשי ליצנות כאלה מצדך, שב והתנהג יפה", וכך, מעונה על-ידי פעלוליו של איציק ימה, נותר יבגני כלוא בחדר שאת מספרו לא אגלה, סובל וכואב. ונשוב לתלמיד ובובת-היבגני. בובת-היבגני, המלווה בתלמיד המהופנט, מגיעים לדלת חדר-הסתרים. בובת היבגני דופקת שלוש פעמים על הדלת. זהו הסימן. הדלת נפתחת, ועשן סמיך מזדחל לאיטו מתוך החדר המואר באור אדום וסקסי... התלמיד ובובת-היבגני נכנסים לחדר. במרכז החדר עומדת מיטה, ומסביבה נרות נשמה צבועים בשחור. "הוא כולו לשירותך, גברתי", מסננת בובת-היבגני בריקנות מוות, מסתובבת, ויוצאת מהחדר. התלמיד המפוחד מתנתק מהשפעת ההיפנוט, ורואה מולו את הבלתי יאומן: על המיטה שוכבת לה, עירומה כביום היוולדה, חנה בן-ארי, ומסמנת לתלמיד באצבעה: "התקרב, אל תפחד, התקרב..." שם, בחדרי חדרים, נכפה על הקורבן הנבחר באקראי, מין סוער עם המורה להסטוריה. מיד כאשר היא מסיימת לבצע בו את זממה, משליכה חנה בן-ארי את התלמיד מהחדר, מיד לאחר שמחקה את זכרונו מאותם רגעים מחרידים, באמצעות מכשיר נוסח "גברים בשחור". התלמיד שב להיות חייכן ונורמלי, כאשר הוא לא מודע לדבר ממה שעבר עליו באותו היום. הזכר היחיד שנותר ממעשי-האימה שביצעה בו חנה בן-ארי, הוא הרגשה מוזרה קמעה, הנעלמת לאחר ימים מספר. ובכן, זהו הנוהל המכונה בפי מנהל בית-הספר: "נוהל חנה בג´ננה", הנועד לדאוג לסיפוקה המיני של המורה הדגולה, חנה בן-ארי, שהרי ידוע כי מורה טוב-הוא מורה מסופק מינית. מספר עובדות שמחובתי לציין בפניכם: 1. התלמידים השמחים בלבד נבחרים כקורבן, משום שידוע כי לתלמיד שמח שצוהל ללא הרף- יעמוד הכלי כמו איבר של חיית טרף! 2. בוודאי עולה השאלה: מדוע המנהל נותן יד לעינויים של תלמידים? התשובה היא פשוטה: המנהל דואג לסיפוקה של המורה, ובתמורה, המורה דואגת לספק למנהל ספריי שחור (אף פעם לא תהיתם מי מרסס את כתובות הגרפיטי בבית-הספר?) לסיכום, תלמידים יקרים, אני מקווה שהבנתם מדוע שאלתי לשלומכם בהתחלה. יתכן ונחטפתם ואולצתם לעשות מעשים שנוגדים את רצונכם, ואת השכל הישר של המין האנושי כולו (אלא אם חנה בן-ארי עושה לכם את זה). להבא, תלמידים יקרים, חשבו פעמיים לפני שאתם חולפים על-פני הטלוויזיה ה"חדשה"... לילה נעים לכם.
אבל עכשיו אני מפחד להתקרב לטלוויזיה!!!