הסיפור החדש...
מוקפץ !
- פותח הנושא OMO
- פורסם בתאריך
../images/Emo41.gif פרק ראשון - פגישה עיוורת
עדי סידרה לי פגישה עיוורת. איך יכולתי להגיד לה שאני לא רוצה? כבר שנתיים שאני לא יוצא עם מישהי חדשה, מתבודד לי בבית שלי מסתובב לבד בפאבים זניחים במרכז תל אביב. איך יכולתי להגיד לה שאני הומו? אני מת מפחד. מבחינתה אני מושלם, אחי הגדול הוא טלית שכולה תכלת. אז בשעה המיועדת הגעתי לדיקסי, המקום שורץ חתיכים, אבל אני חייב להישאר בפוקוס. איפה הקרן הזו יכולה לשבת, ג´ינג´ית, ג´ינג´ית איך אני אזהה את הג´ינג´ית. אני רק עמדתי בפתח וכבר קלטתי אותה. היא ישבה בפינה הקיצונית של המסעדה, עם הכוסית מרטיני שלה והסתכלה לי ישר לתוך העיניים. מרחק קילומטר והיא קלטה שזה אני. חציתי את כל המסעדה מטיל ספקות בהחלטה שלי ללבוש את החולצה הסגולה הכי מזעזעת שהייתה לי בארון, למה רציתי להפחיד אותה ישר? "קרן?" שאלתי בחיוך, "אתה בטח אביב, נעים להכיר, שב" אמרה אליי בנינוחות. התיישבתי על הכיסא שמולה והתחלתי לפזול לכל עבר. שרק אף אחד לא יראה אותי כאן איתה, בבקשה... "אז אתה הולך הרבה לבליינד דייטס?" ניסתה להתחיל שיחה חולין. "האמת היא שלא, בדרך כלל אני מוצא בנים במועדונים שאני הולך אליהם" אמרתי בטון הכי מרושע וציני שהיה לי בגרון. היא פערה פה גדול, לא בטוח אם נבהלה או הופתעה. ככל הנראה שניהם. "אז אתה... אתה," גמגמה בקול רם. "אני הומוסקסואל, כן, מצטער שהבאתי אותך לכאן, אבל אחותי לא יודעת אליי, לא ידעתי איך לעצור בעדה. אני ממש מתנצל" בין רגע קרן התעשתה כולה, נתנה את החיוך הכי מקסים שהיא רק יכולה ואמרה "טוב, שטויות, באנו לכאן, לפחות נאכל ארוחה נעימה." כאן היא דווקא הפתיעה אותי, הייתי בטוח שתוך רבע שעה אני בחוץ, וגם קבעתי עוד מעט עם איתי לחפוז אצלי. "אה, סבבה, למה לא" אמרתי אני וניסיתי להישאר רגוע. המלצר הגיע לשולחן ושוב היה תורי להתחיל בשיחה "אהלן, אני רוצה את בקבוק היין הכי טוב שלכם." האמת? אין לי מושג איך הגעתי אחרי שעה וחצי לדירה שלו.
עדי סידרה לי פגישה עיוורת. איך יכולתי להגיד לה שאני לא רוצה? כבר שנתיים שאני לא יוצא עם מישהי חדשה, מתבודד לי בבית שלי מסתובב לבד בפאבים זניחים במרכז תל אביב. איך יכולתי להגיד לה שאני הומו? אני מת מפחד. מבחינתה אני מושלם, אחי הגדול הוא טלית שכולה תכלת. אז בשעה המיועדת הגעתי לדיקסי, המקום שורץ חתיכים, אבל אני חייב להישאר בפוקוס. איפה הקרן הזו יכולה לשבת, ג´ינג´ית, ג´ינג´ית איך אני אזהה את הג´ינג´ית. אני רק עמדתי בפתח וכבר קלטתי אותה. היא ישבה בפינה הקיצונית של המסעדה, עם הכוסית מרטיני שלה והסתכלה לי ישר לתוך העיניים. מרחק קילומטר והיא קלטה שזה אני. חציתי את כל המסעדה מטיל ספקות בהחלטה שלי ללבוש את החולצה הסגולה הכי מזעזעת שהייתה לי בארון, למה רציתי להפחיד אותה ישר? "קרן?" שאלתי בחיוך, "אתה בטח אביב, נעים להכיר, שב" אמרה אליי בנינוחות. התיישבתי על הכיסא שמולה והתחלתי לפזול לכל עבר. שרק אף אחד לא יראה אותי כאן איתה, בבקשה... "אז אתה הולך הרבה לבליינד דייטס?" ניסתה להתחיל שיחה חולין. "האמת היא שלא, בדרך כלל אני מוצא בנים במועדונים שאני הולך אליהם" אמרתי בטון הכי מרושע וציני שהיה לי בגרון. היא פערה פה גדול, לא בטוח אם נבהלה או הופתעה. ככל הנראה שניהם. "אז אתה... אתה," גמגמה בקול רם. "אני הומוסקסואל, כן, מצטער שהבאתי אותך לכאן, אבל אחותי לא יודעת אליי, לא ידעתי איך לעצור בעדה. אני ממש מתנצל" בין רגע קרן התעשתה כולה, נתנה את החיוך הכי מקסים שהיא רק יכולה ואמרה "טוב, שטויות, באנו לכאן, לפחות נאכל ארוחה נעימה." כאן היא דווקא הפתיעה אותי, הייתי בטוח שתוך רבע שעה אני בחוץ, וגם קבעתי עוד מעט עם איתי לחפוז אצלי. "אה, סבבה, למה לא" אמרתי אני וניסיתי להישאר רגוע. המלצר הגיע לשולחן ושוב היה תורי להתחיל בשיחה "אהלן, אני רוצה את בקבוק היין הכי טוב שלכם." האמת? אין לי מושג איך הגעתי אחרי שעה וחצי לדירה שלו.
../images/Emo41.gif פרק שני-השתלשלות העניינים
קרן הייתה מאוד נחמדה, היא סיפרה לי שהיא סיימה ללמוד פרסום בקולג´ בניו יורק, שם היא חייתה עם החבר, ובאותו שבוע שקיבלה את התואר, הוא זרק אותה מהדירה. הם רבו ככל הנראה על נישואין. הוא רצה, היא לא. היא לא מוכנה כרגע למחוייבות, כולה החבר הראשון הרציני שלה, ואפילו הסקס לא היה כזה משהו. "אז ארזתי הכל וחזרתי להורים, ועכשיו אני בארץ, מתחילה מחדש" אמרה קרן ועיניה נצצו כמו בחלומות באספמיה. הולך להיות לה קשה, קופירייטרית בארץ. חה, בדיחה. מה היא תעשה? עוד קמפיין ליוגורט דל שומן? הרבה כסף היא לא תשיג. אחרי הקינוח המשותף שחלקנו (כי בכל זאת, צריך לשמור על הגזרה) הזמנו את החשבון. ראיתי שהיא שולחת יד לארנק שלה, ומיד קפצתי "עזבי, זה עליי. אני רוצה שתהיי חייבת לי במשהו אחר..." המלצרצ´יק הגיש לנו את החשבון עם שתי סוכריות של המסעדה. הוא לא מוריד ממני את העיניים... לא תיארתי לעצמי שיתפתח בינינו דבר כזה... רגע מהתחלה: אז קוראים לו עמית, הוא גבוה רזה, בלונדיני והכי חשוב... יש לו עיניים כחולות כחולות בצבע ים. לטבוע בתוכן. הוא עשה לי עיניים כל משך הארוחה, ובסוף החלטתי לאזור אומץ. רשמתי על מפית את מספר הטלפון שלי, והשארתי אותה מתחת לטיפ. חמישים שקל טיפ, חסר לו שהוא לא מתקשר! נפרדתי לשלום מהגברת הנחמדת, והבטחתי לה שאתקשר עליה עם טלפון של חבר סטרייט שווה. היא הבטיחה לי שהיא לא מספרת לאחותי כלום. קומבינות... איך שנכנסתי לאוטו, הפלאפון צלצל. "כן?" "שלום, אביב?! מדבר עמית המלצר..." "אהלן, עמית, לא ציפיתי לטלפון ממך כל כך מהר." אמרתי בחוסר התחשבות מושלם. "אהה, כן, שמע, אתה עסוק?" עמית התחיל לגמגם, שומעים שהוא חדש בקטע. "האמת היא שאני אוטוטו נוסע הביתה" אמרתי בעודי מתעצל אפילו להכניס את המפתח להתנעה, "אבל כעקרון, אין לי מה לעשות הערב יותר. על מה חשבת?" עמית היה נרגש... "אממממ... אני בדיוק סיימתי משמרת, ואין לי טרמפ הביתה, חשבתי אולי לשבת איתך באיזה קפה או משהו." משהו, משהו... תגיע לעניין... אתה רוצה אותי... כמה שאני מחוזק אגואיסטית כרגע. "אז קדימה, אני עוד בחנייה, תחפש שברולט אדומה" "טוב אני כבר מגיע" אמר עמית... אני הולך ליהנות הלילה, חשבתי לעצמי. בכלל לא ציפיתי שהוא יבוא עם החבר שלו... (החלטתי לתת לכם צ´אנס נוסף, כתבתי עוד פרק, אבל עכשיו תורכם!!!)
קרן הייתה מאוד נחמדה, היא סיפרה לי שהיא סיימה ללמוד פרסום בקולג´ בניו יורק, שם היא חייתה עם החבר, ובאותו שבוע שקיבלה את התואר, הוא זרק אותה מהדירה. הם רבו ככל הנראה על נישואין. הוא רצה, היא לא. היא לא מוכנה כרגע למחוייבות, כולה החבר הראשון הרציני שלה, ואפילו הסקס לא היה כזה משהו. "אז ארזתי הכל וחזרתי להורים, ועכשיו אני בארץ, מתחילה מחדש" אמרה קרן ועיניה נצצו כמו בחלומות באספמיה. הולך להיות לה קשה, קופירייטרית בארץ. חה, בדיחה. מה היא תעשה? עוד קמפיין ליוגורט דל שומן? הרבה כסף היא לא תשיג. אחרי הקינוח המשותף שחלקנו (כי בכל זאת, צריך לשמור על הגזרה) הזמנו את החשבון. ראיתי שהיא שולחת יד לארנק שלה, ומיד קפצתי "עזבי, זה עליי. אני רוצה שתהיי חייבת לי במשהו אחר..." המלצרצ´יק הגיש לנו את החשבון עם שתי סוכריות של המסעדה. הוא לא מוריד ממני את העיניים... לא תיארתי לעצמי שיתפתח בינינו דבר כזה... רגע מהתחלה: אז קוראים לו עמית, הוא גבוה רזה, בלונדיני והכי חשוב... יש לו עיניים כחולות כחולות בצבע ים. לטבוע בתוכן. הוא עשה לי עיניים כל משך הארוחה, ובסוף החלטתי לאזור אומץ. רשמתי על מפית את מספר הטלפון שלי, והשארתי אותה מתחת לטיפ. חמישים שקל טיפ, חסר לו שהוא לא מתקשר! נפרדתי לשלום מהגברת הנחמדת, והבטחתי לה שאתקשר עליה עם טלפון של חבר סטרייט שווה. היא הבטיחה לי שהיא לא מספרת לאחותי כלום. קומבינות... איך שנכנסתי לאוטו, הפלאפון צלצל. "כן?" "שלום, אביב?! מדבר עמית המלצר..." "אהלן, עמית, לא ציפיתי לטלפון ממך כל כך מהר." אמרתי בחוסר התחשבות מושלם. "אהה, כן, שמע, אתה עסוק?" עמית התחיל לגמגם, שומעים שהוא חדש בקטע. "האמת היא שאני אוטוטו נוסע הביתה" אמרתי בעודי מתעצל אפילו להכניס את המפתח להתנעה, "אבל כעקרון, אין לי מה לעשות הערב יותר. על מה חשבת?" עמית היה נרגש... "אממממ... אני בדיוק סיימתי משמרת, ואין לי טרמפ הביתה, חשבתי אולי לשבת איתך באיזה קפה או משהו." משהו, משהו... תגיע לעניין... אתה רוצה אותי... כמה שאני מחוזק אגואיסטית כרגע. "אז קדימה, אני עוד בחנייה, תחפש שברולט אדומה" "טוב אני כבר מגיע" אמר עמית... אני הולך ליהנות הלילה, חשבתי לעצמי. בכלל לא ציפיתי שהוא יבוא עם החבר שלו... (החלטתי לתת לכם צ´אנס נוסף, כתבתי עוד פרק, אבל עכשיו תורכם!!!)
../images/Emo41.gifפרק שלישי - שלושה במיטה אחת
אוקיי. בחנתי את האופציות שעומדות בפניי. את איתי כבר ביטלתי ממזמן. עמית, מסתבר, לא כזה תמים כמו שחשבתי. והחבר שלו - לפחות מהזווית שבה ראיתי אותו - עשה רושם של חומד של בחור. אבל איזה מין דבר זה? אני? ועוד שניים? מה לעזאזל אני אמור לעשות עם שני אנשים? ואולי הוא בכלל התכוון בתמימות לטרמפ? זא למה הוא רצה שנעבור בבית קפה? איזה מין חיים יש לי? למה הכל כל כך מסובך, גאד דאמט? יצאנו מהחנייה. "לאן הולכים?" שאלתי בטון הכי נייטרלי שיכולתי למצוא - "לא יודע.. לאן בא לך?" ענה עמית. "הממפפף." זיין אותי. החבר שלו הציל את שנינו. "בואו פשוט נשתה קפה בבית! מה רע?" וכך מצאתי את עצמי בדירה לא מוכרת, עמית מימין ואורי משמאל. סיגריה של חשיש החליפה אצבעות, קפה עם אייריש קרים התאפסן בבטן, דיסק של דיפ דיש במערכת. אורי כיבה את האור בסלון. עמית שלח יד. הסתכלתי אחורה למצוא את הפרטנט השלישי למה שיקרה כאן היום. נעלם. עמית שלח עוד יד. זרמתי. אחרי עשר דקות כבר היינו באמצע התלטפות היסטרית. לא עברו עוד עשר דקות וכבר היינו בחדר השינה. חושך. עמית מתחתיי. אני עובר לו על החזה עם הלשון. סדק של אור מופיע עליו פתאום. אין לי מושג מאיפה זה בא לי. אבל הזמנתי את אורי להצטרף. האמת? קצת התבלבלתי בהתחלה. שתי לשונות טיילו בין הרגליים שלי, ארבע ידיים העבירו בי צמרומורות, שני איברי מין נגעו בי בכל מיני זוויות. הייתי קצת בהלם, אח"כ הייתי יותר רגוע. בסוף הייתי בשמיים. אחרי הסוף ישנתי. גוף מימין, גוף משמאל. שמיכה אנושית. אבל אז הטלפון היה חייב לצלצל.
אוקיי. בחנתי את האופציות שעומדות בפניי. את איתי כבר ביטלתי ממזמן. עמית, מסתבר, לא כזה תמים כמו שחשבתי. והחבר שלו - לפחות מהזווית שבה ראיתי אותו - עשה רושם של חומד של בחור. אבל איזה מין דבר זה? אני? ועוד שניים? מה לעזאזל אני אמור לעשות עם שני אנשים? ואולי הוא בכלל התכוון בתמימות לטרמפ? זא למה הוא רצה שנעבור בבית קפה? איזה מין חיים יש לי? למה הכל כל כך מסובך, גאד דאמט? יצאנו מהחנייה. "לאן הולכים?" שאלתי בטון הכי נייטרלי שיכולתי למצוא - "לא יודע.. לאן בא לך?" ענה עמית. "הממפפף." זיין אותי. החבר שלו הציל את שנינו. "בואו פשוט נשתה קפה בבית! מה רע?" וכך מצאתי את עצמי בדירה לא מוכרת, עמית מימין ואורי משמאל. סיגריה של חשיש החליפה אצבעות, קפה עם אייריש קרים התאפסן בבטן, דיסק של דיפ דיש במערכת. אורי כיבה את האור בסלון. עמית שלח יד. הסתכלתי אחורה למצוא את הפרטנט השלישי למה שיקרה כאן היום. נעלם. עמית שלח עוד יד. זרמתי. אחרי עשר דקות כבר היינו באמצע התלטפות היסטרית. לא עברו עוד עשר דקות וכבר היינו בחדר השינה. חושך. עמית מתחתיי. אני עובר לו על החזה עם הלשון. סדק של אור מופיע עליו פתאום. אין לי מושג מאיפה זה בא לי. אבל הזמנתי את אורי להצטרף. האמת? קצת התבלבלתי בהתחלה. שתי לשונות טיילו בין הרגליים שלי, ארבע ידיים העבירו בי צמרומורות, שני איברי מין נגעו בי בכל מיני זוויות. הייתי קצת בהלם, אח"כ הייתי יותר רגוע. בסוף הייתי בשמיים. אחרי הסוף ישנתי. גוף מימין, גוף משמאל. שמיכה אנושית. אבל אז הטלפון היה חייב לצלצל.
../images/Emo41.gifפרק רביעי- הגל הלוהט
היינו רק אני והוא.... שעת לילה מאוחרת, ירח מלא חוף הים פרוש לרוחב עיננו הבוהקות, המביטות בלהט ובחשק עז כל אחד על אהובו החול הרך סחף אותנו למערבולת חושים שלא הרגשנו כמותה אי-פעם הרגשתי איך 100 אחוזי הכותנה של חולצתי יורדים אט אט מגופי הנחשק... לאט......לאט...... גם אני הפשטתי בעדינות (ובאירוטיות משהו) את גופו האלוהי של הבחורון ששכב לו שם על החול הנעים והרך. ואז, כמו שהגלים מלטפים את החוף, ליטף עורו הצעיר והנחשק את גופי התמים, הרך חשתי את ההרגשה של מפגש הגלים עם החוף ו...... המונית הייתה חייבת לצפור לשכנה שלי..... ~לירון~ נ.ב.. אני יודע שזה קצר אבל כתבתי את זה לבד ואני גאה בעצמי ואם אתם לא אוהבים חולצות כותנה- זה בסדר.. גם אני לא
היינו רק אני והוא.... שעת לילה מאוחרת, ירח מלא חוף הים פרוש לרוחב עיננו הבוהקות, המביטות בלהט ובחשק עז כל אחד על אהובו החול הרך סחף אותנו למערבולת חושים שלא הרגשנו כמותה אי-פעם הרגשתי איך 100 אחוזי הכותנה של חולצתי יורדים אט אט מגופי הנחשק... לאט......לאט...... גם אני הפשטתי בעדינות (ובאירוטיות משהו) את גופו האלוהי של הבחורון ששכב לו שם על החול הנעים והרך. ואז, כמו שהגלים מלטפים את החוף, ליטף עורו הצעיר והנחשק את גופי התמים, הרך חשתי את ההרגשה של מפגש הגלים עם החוף ו...... המונית הייתה חייבת לצפור לשכנה שלי..... ~לירון~ נ.ב.. אני יודע שזה קצר אבל כתבתי את זה לבד ואני גאה בעצמי ואם אתם לא אוהבים חולצות כותנה- זה בסדר.. גם אני לא
פרק חמישי - מי זה "הוא"?
אני והוא... הטלפון שצלצל (בפרק שלישי) היה מקרן. "אביב" היא נשמעה לחוצה "אנחנו חייבים לתאם עמדות. אחותך ניסתה לברר מה דעתי עליך ואמרתי לה שאתה אצלי במקלחת". מתנשף כולי הגעתי הביתה. עדי כבר הספיקה לספר להורים שלי על הדייט ותוצאותיו ואני נאלצתי לעמוד במטר השאלות שהם הנחיתו עלי. "אז איך היא?" "מה ההורים שלה עושים?" "אתה חושב שסוף סוף זה יהיה רציני?" "אולי תזמין אותה לארוחת ערב ביום שישי?" למזלי, עדי עמדה לצידי ונזפה בהורי. הם השתתקו ואני נכנסתי לחדרי. ניסיתי לחשוב איך אני נחלץ מהמלכודת אליה נפלתי אבל מוחי (ואברים אחרים בגופי) נדד לאורי ועמית. זו הייתה חווייה מתקנת לאחר הטראומה שעברתי לפני שבועיים ב´דום´. * * * "אז מה את אומרת על אמציה?" שאלתי את קרן. "הוא חמוד" ענתה "אבל מה זה השם הזה? איך אני אקרא לו? מצי?" היה זה הניסיון הראשון שלי לשדך לקרן מישהו. את אמציה הכרתי דרך יוני, חבר משותף ששירת איתו בצבא. יצאנו ברביעיה מתוך תקווה לשדך את אמציה לקרן ולהיפטר ממנה. בסוף הערב, בדרך למכוניתי (דקה לפני שקיטרתי על כך שתמיד אני הנהג של כולם), הסבירה לי קרן ש"מצי" לא בשבילה. יוני וקרן ירדו בבוגרשוב פינת פינסקר ואני המשכתי עם אמציה כדי להוריד אותו ברמת אביב ג´. נסענו בדרך נמיר כשלפתע הרגשתי את ידו של אמציה מלטפת את ירכי. פניתי אליו במבט זדוני ובמן הנהון של שתיקה, המשכנו יחד לחוף הים...(את מה שקרה בחוף הים אתם כבר מכירים מהפרק הקודם) (סליחה על התסבוכת. פשוט ניסיתי איכשהו להשתחל בתוך הסיפור והפרק הקודם קצת בלבל אותי)
אני והוא... הטלפון שצלצל (בפרק שלישי) היה מקרן. "אביב" היא נשמעה לחוצה "אנחנו חייבים לתאם עמדות. אחותך ניסתה לברר מה דעתי עליך ואמרתי לה שאתה אצלי במקלחת". מתנשף כולי הגעתי הביתה. עדי כבר הספיקה לספר להורים שלי על הדייט ותוצאותיו ואני נאלצתי לעמוד במטר השאלות שהם הנחיתו עלי. "אז איך היא?" "מה ההורים שלה עושים?" "אתה חושב שסוף סוף זה יהיה רציני?" "אולי תזמין אותה לארוחת ערב ביום שישי?" למזלי, עדי עמדה לצידי ונזפה בהורי. הם השתתקו ואני נכנסתי לחדרי. ניסיתי לחשוב איך אני נחלץ מהמלכודת אליה נפלתי אבל מוחי (ואברים אחרים בגופי) נדד לאורי ועמית. זו הייתה חווייה מתקנת לאחר הטראומה שעברתי לפני שבועיים ב´דום´. * * * "אז מה את אומרת על אמציה?" שאלתי את קרן. "הוא חמוד" ענתה "אבל מה זה השם הזה? איך אני אקרא לו? מצי?" היה זה הניסיון הראשון שלי לשדך לקרן מישהו. את אמציה הכרתי דרך יוני, חבר משותף ששירת איתו בצבא. יצאנו ברביעיה מתוך תקווה לשדך את אמציה לקרן ולהיפטר ממנה. בסוף הערב, בדרך למכוניתי (דקה לפני שקיטרתי על כך שתמיד אני הנהג של כולם), הסבירה לי קרן ש"מצי" לא בשבילה. יוני וקרן ירדו בבוגרשוב פינת פינסקר ואני המשכתי עם אמציה כדי להוריד אותו ברמת אביב ג´. נסענו בדרך נמיר כשלפתע הרגשתי את ידו של אמציה מלטפת את ירכי. פניתי אליו במבט זדוני ובמן הנהון של שתיקה, המשכנו יחד לחוף הים...(את מה שקרה בחוף הים אתם כבר מכירים מהפרק הקודם) (סליחה על התסבוכת. פשוט ניסיתי איכשהו להשתחל בתוך הסיפור והפרק הקודם קצת בלבל אותי)
פרק שישי: חתונה?
לא, לא שלי - של קרן. בסופו של דבר היא גילתה לי שבעצם היא נשואה בסוד כבר שנה וחצי לרויטל, ובגלל זה (ובגלל עוד כמה דברים) היא לא יכלה להתחתן עם הבחור ההוא מניו-יורק... עכשיו תשאלו את עצמכם מה קורה פה (נו, תשאלו...) אז הנה התשובה - אחרי הלילה הפסיכי עם מצי, והשלישיה המטורפת עם עמית והחבר שלו, החלטתי לקחת חופש מהחיים שלי, ולנפוש קצת בארה"ב. זרקתי את כל הארון שלי למזוודה, אמרתי לאמא תודה על כל השנים ונסעתי. רק שכמו שאני מתארגן עם המזוודות, בצ´ק-אין, קרן מופיעה מאוחרי -"שמעתי שאתה נוסע לניו-יורק" -"חדשות טובות עוברות מהר..." אני אומר ופונה חזרה לבחור המוזקן בדלפק. פעם היו דיילי קרקע חתיכים... -"תשמע" היא דוחפת לידי מכתב "תפתח את זה, רק אחרי שהמטוס ימריא" אמרה והלכה. -"אדוני..." פונה אלי המזוקן, ומחזיר אותי להווה. אני אוסף את כל הניירת ועולה למעלה. רק אחרי ארוחת הבוקר, כשהתחילו לחלק מפיות לחות, אני נזכר במכתב. אבל איפה לעזאזל שמתי אותו? אוף! אני כזה בלאגניסט!!! או, הנה, בין הדרכון והביטוח... יקירי, משהו בשבילך - 212-8856692- ככה יהיה לך איפה לגור. ותמסור ד"ש ונשיקה רטובה ממני שלך קרן מס´ טלפון. בלי שם. בלי כתובת. בלי כלום... בסוף זו תהיה הדודה שלה איידה... מה אני צריך את זה? -"קפה? תה?" הקול הזה נשמע לי מוכר. אני מרים את הראש - לא יאמן! - עמית! המלצר! מה קורה פה?
לא, לא שלי - של קרן. בסופו של דבר היא גילתה לי שבעצם היא נשואה בסוד כבר שנה וחצי לרויטל, ובגלל זה (ובגלל עוד כמה דברים) היא לא יכלה להתחתן עם הבחור ההוא מניו-יורק... עכשיו תשאלו את עצמכם מה קורה פה (נו, תשאלו...) אז הנה התשובה - אחרי הלילה הפסיכי עם מצי, והשלישיה המטורפת עם עמית והחבר שלו, החלטתי לקחת חופש מהחיים שלי, ולנפוש קצת בארה"ב. זרקתי את כל הארון שלי למזוודה, אמרתי לאמא תודה על כל השנים ונסעתי. רק שכמו שאני מתארגן עם המזוודות, בצ´ק-אין, קרן מופיעה מאוחרי -"שמעתי שאתה נוסע לניו-יורק" -"חדשות טובות עוברות מהר..." אני אומר ופונה חזרה לבחור המוזקן בדלפק. פעם היו דיילי קרקע חתיכים... -"תשמע" היא דוחפת לידי מכתב "תפתח את זה, רק אחרי שהמטוס ימריא" אמרה והלכה. -"אדוני..." פונה אלי המזוקן, ומחזיר אותי להווה. אני אוסף את כל הניירת ועולה למעלה. רק אחרי ארוחת הבוקר, כשהתחילו לחלק מפיות לחות, אני נזכר במכתב. אבל איפה לעזאזל שמתי אותו? אוף! אני כזה בלאגניסט!!! או, הנה, בין הדרכון והביטוח... יקירי, משהו בשבילך - 212-8856692- ככה יהיה לך איפה לגור. ותמסור ד"ש ונשיקה רטובה ממני שלך קרן מס´ טלפון. בלי שם. בלי כתובת. בלי כלום... בסוף זו תהיה הדודה שלה איידה... מה אני צריך את זה? -"קפה? תה?" הקול הזה נשמע לי מוכר. אני מרים את הראש - לא יאמן! - עמית! המלצר! מה קורה פה?
../images/Emo41.gif פרק אחרון - מרמלד נקרע מצחוק
מה זה הסיפור הזה? עד הפרק השני היה עוד איזהשהוא קשר. חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
אני נקרע כאן מצחוק. ולחשוב שלפני כמה ימים השווצתי לכל המנהלים שהחבר´ה שלי יודעים לכתוב סיפורים..... איזו בושה..... צ´מעו מה אני חושב - שהסיפור הקודם שהיה סחט את כל אנרגיות הסיפורים שלנו - ולכן אני מציע כמה ימים של חופש מהנושא.. בואו ננסה סיפור חדש מתישהו לקראת השבוע הבא, נראה מה קורה, ונשכח מהפיאסקו הנוכחי. סבבה?
מה זה הסיפור הזה? עד הפרק השני היה עוד איזהשהוא קשר. חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.