הסיפור המלא של השיר "אחרי לכתך"

kaya11

New member
הסיפור המלא של השיר "אחרי לכתך"

הכל התחיל ביום שני, האחיינית שלי כתבה את הבלדה הזו ושאלה לדעתי- עזבת אותי באין איש שומע, נטשת אותי באין איש מאזין. הלכת לך, רחוק, רחוק, עד אש הפגזים. רעדתי כאשר מפקד פלוגתך הגיע, בעצב, את מכתבך האחרון מסר לי, ואני הרגשתי. עצב וקינה. אני הבנתי. לא היה זקוק הוא לומר מילה, המילים שכתבת דיברו בשבילי, כי אם הלכת, ולא תשוב עוד, וודאי כך תמיד תהיה שלי. מי שאמר לי, שלאחר זמן מה הכאב יפסק שיקר. מי שאמר לי שהעצב יעבור שיקר. לאחר שבוע של אבלות, שבוע מר, הלכתי בעקבותיך, אה: הלכתי בעקבותיך, אהובי, עזבתי את הכפר. שלחתי לה את המאמר של אריה במדבר והדגשתי שהחריזה לא נכנה וכשלב ראשון אמרתי לה שתתקן את החריזה. היא תיקנה ושלחה לי את זה: הבית לא יהיה פורח עוד, נטשת אותי באין איש מאזין. הלכת לך, רחוק מאוד, עד אש הפגזים. רעדתי כאשר מפקד פלוגתך בא, בעצב, את מכתבך האחרון מסר לי, ידעתי את הסיבה, איבדתי אותך אהוב שלי. מה שאמר לא היה חשוב. המילים שכתבת דיברו בשבילי, כי אם הלכת, ולא תשוב, וודאי כך תמיד תהיה שלי. מי שאמר לי, שלאחר זמן מה הכאב ידעך שיקר. מי שאמר לי, שאני עוד אשמח שיקר. לאחר שבוע קודר וקר, שבוע מר, הלכתי בעקבותיך, אהוב יקר, עזבתי את הכפר. בשלב הזה ביקשתי ממנה לקחת רק את השורה הראשונה "הבית לא יהיה פורח עוד" ולעשות ממנה שיר נפרד, לא בלדה, ורצוי גם בלי חרוזים. היא שלחה לי את זה: האגרטלים בארון ימצאו את מקומם. הנרות לא ירקדו ברוח. כמו לפני, כמו פעם הבית יחזור להיות לבן. ריח הדובשניות התפוגג. מראה השמחה התמוגג. הכל נהיה אפור. בכל חסר האור. ולא עוד סיגליות, ולא עוד חבצלות, ולא ורדים, רק דם המכבים. עברתי איתה שורה שורה, מילה מילה,במשך 3 שעות על גבי האינטרנט, הראתי לה מה לא נכון בניסוח ולמה, מה מיותר ולמה. יחד קיצצנו, שינינו פרקנו וחיברנו מחדש עד שהגענו לזה האגרטלים בארון יקברו באבק נרות לא ירקדו ברוח. לא עוד סיגליות, או חבצלות, לא ורדים, רק דם המכבים. ואז הגענו לכותרת, חיפשנו כותרת שתכוון את הקורא, אני מודה... אני הצעתי לה את הכותרת והיא קיבלה בשמחה...
אני מאד גאה בה, בנכונות שלה ללמוד, להבין, ולהתקדם. כי היכולת קיימת בה. היא רק צריכה להמשיך לחשוב מחוץ לקופסה...
 

צינסקי

New member
טוב קאיה

עם כל הכבוד (ויש כבוד) זה לא ממש שיר שלה אלא שלך באמצעותה. מה גם שאין ממש קשר בין הגרסא הראשונה והשניה והשלישית לתוצאה הסופית. שלא תביני - עדיין משחקת אותה הזאטוטה הקטנה בכתיבה של כל הגרסאות האלה, וגם סחתיין עליך עם כל הלימוד הזה, אבל השיר הזה, עדיין, שלך. צינסקי.
 

kaya11

New member
השיר לא שלי!

הוא שלה ואולי קצת שלי. הרעיון - שלה, המילים - שלה. רק בעריכה עזרתי לה, בעיקר בהנחיה, והכותרת שלי... ואם השיר הזה שלי אז חצי מהשירים שלי הם בעצם שירים של קסנדרה על אותו משקל בדיוק...
 
קאיה היקרה

ראשית - זה ממש מחמיא לדעת שהפנת מישהו למאמר שלי... דבר שני, ללא צל של ספק התוצאה הסופית הרבה הרבה יותר טובה מהנסיונות לבלדה. כל הכבוד לך ולה על ההשקעה המשותפת. אריה במדבר.
 
קאיה יקירתי

לדעתי - את מורה נהדרת. אני לא אכנס בכלל לויכוח של מי השיר (לדעתי הוא כמעט לגמרי שלך) אבל מה שחשוב ויפה הוא - שגם אם יש בזה משהו ממנה - את ידעת להוציא את זה עם הסבלנות שלך והכשרון. את ענקית (וגם דודה נהדרת, כנראה. יש לי משרה פנויה לדודה. רוצה את התפקיד? הוא שלך)! שלך,
 

aiziq

New member
מסמך מרתק!!!

שמעי, מה שאת מציגה כאן זה מסמך מרתק במיוחד של תהליך הוראה/הנחיה - למידה וכמו שמראות התוצאות עלייך לחשוב על שינוי בקריירה
תני גם צ'פחה חביבה ממני לאחייניתך- היא תלמידה מצויינת ואין עימי ספק שעוד תגיע רחוק
ובקשר להונאה ולוידוי וכו'- אני מניח ששלוש פעמים אווה מריה יספיקו- או לחילופין (אני כומר גמיש) 1/2 כליל סונטות-
איציק.
 

ש מ א ן

New member
קאיוש....

רואים שהתפוח לא נופל רחוק מהעץ. יש לה חוש למילים, הגרסאות שלה יותר טובות משלי בגיל 20. כיף לקרוא את התהליך ואת התגלגלות השיר עד הגרסה הסופית, זה ממש מעניין לראות איך המילים והשורות מתגלגלות עד שהן מגיעות למצב בו הן הופכות לשיר. לגבי של מי השיר : אני נותן לה את הקרדיט - כי אני נחמד
 
למעלה