אבי בוירסקי
New member
הסיפור לחג - הקדוש והזונה.
הסיפור לחג - הקדוש והזונה. הקדוש והזונה. בכפר אחד חי לו סאניאסין בסמוך למקדש, ולפניו חוסם את הדרו של זה עמד ביתה של זונה… בראותו את זרם האנשים המתמשך אל ביתה של הזונה, קרא לה יום אחד והוכיח אותה על מעשיה: "או, חוטאת גדולה את, חוטאת יום ולילה, או כמה עלובה ומסכנה תהיה מנת חלקך". נחרדה הזונה המסכנה, והצטערה צער נורא על מעשיה הקלוקלים, ובחרטה פנימית כנה ואמיתית התפללה לאלוהים למחילה, אבל בגלל שזנות הייתה מקצועה, ועשרה ילדים הייתה ירושתה מבעלה המנוח, לא בקלות יכלה לאמץ לעצמה מקצוע ומקור פרנסה אחר מכניס כל כך…ולכן כתשובה, כל פעם שבשרה חטא, התקרבה יותר ויותר אל עצמה בחרטה גדולה בליבה, והתפללה לאלוהים בבקשת מחילה. אך למראית עינו של הסנייאסין, לא חל כל שינוי בהתנהגות הזונה, למרות עצתו המלומדת והקדושה, ובכך חשב לעצמו : "בו נראה כמה אנשים יבקרו אותה במשך חייה". ומאותו יום, כל פעם שנכנס אדם לביתה, סימן אותו הסנייאסין ע"י הנחת אבן קטנה בפינת החדר. חלפו השנים (לפחות עשרים…) וערמה מכובדת נערמה ומילאה את רוב החדר הצנוע. יום אחד קרא הסנייאסין לזונה ובהצביעו על הערמה אמר בקול מלא חשיבות עצמית וקדושה: "אישה ! אינך רואה את הערמה הזו ? כל אבן בה משולה לכל אחד ממעשיך הנלוזים. החטאים הנוראים שביצעת מיום שיעצתי לך לחדול מדרכך הרעה, אפילו כעט אני אומר לך, היזהרי לך במעשיך הרעים". האישה המסכנה החלה לרעוד בכל גופה למראה חטאיה המצטברים, והתפללה לאלוהים כשהיא מתייפחת בחוסר אונים, וחזרה בתוכה : " או מושיעי, האם לא תשחרר אותי מהחיים העלובים האלה ?". נשמעה התפילה !, וכבר באותו יום פקד שליחו של יאמה את ביתה, בזאת הסתיים קיומה למוד הסבל של הזונה העולם הזה. ואלוהים, בדרכו המסתורית פקד על יאמה לאסוף עליו גם את הסנייאסין… ירד שליחו של ווישנו אל הארץ ונשא את רוח – גופה של הזונה לחלקה השמימית, בזמן ששליחו של יאמה תפס את רוחו של הסנייאסין וגרר אותה אל העולם התחתון. רוחו של הסניאסין נדהמה למראה רוח הזונה המלווה למרומים, ובזעקה גדולה מחתה על חוסר הצדק : " האם זהו הצדק הנסתר של אלוהים ? העברתי את כל חיי בסגפנות עוני ותפילה לגדולתו של בורא העולמות, זה צדק ? אני נגרר לעולם התחתון בזמן שהזונה שכל חייה היו חטא ארוך ומתמשך, היא הולכת לגן עדן ? בשומעו זאת, השיב שליחו של ווישנו: "פסיקתו של אלוהים לעולם צודקת"! המחשבות שזרעת עיצבו את דמותך והן הפרות שאתה קוטף כעט. העברת את חייך בהופעה חיצונית של קדושה ויהירות בניסיון לזכות בכבוד ותהילה, ואלוהים – נתן לך. יום ולילה התפללה הזונה שלך בכנות לאלוהים, למרות שגופה היה חוטא באותו הזמן. הבט למטה וראה את הטיפול שגופך וגופה זוכים כרגע מאלו למטה. מכיוון שמעולם לא חטאת בגופך, הם מקשטים אותו בפרחים ומוליכים אותו בתהלוכה מפוארת לטבילה אחרונה בנהר הקדוש. אבל גוף זה של הזונה שחטא, מבותר לחתיכות ברגע זה בדיוק ע"י שועלים ונשרים. למרות כל זאת, היא הייתה טהורה בליבה, ולכן הולכת לחלקת הטהורים. לבך לעומת זאת היו עסוק כל הזמן בחישוב חטאיה, ולכן הפך מזוהם וכעט מובל אתה לחלקת הבלתי טהורים. אתה הוא הזונה האמיתית ולא היא. מסיפורי ראמקרישנה. אלו העסוקים בחישוב חטאיהם ושגיאותיהם של אחרים רואים מרחשי ליבם, משקפים את פנימיותם, והופכים בדיוק ליציר מחשבותיהם. ראמקרישנה היה אומר: "לתינוק, שדי אישה הם רק בלוטות הנקה, אך ל"אנשי העולם" הם המקור לשעבוד וכבילה… הכל מרחשי ליבו של המתבונן. Fools ridicule and joke of other imperfections But never try to correct their own reflection. כביר. מתוך: "שירתו המיסטית של כביר". – סוואמי ראמה. חתימה טובה. צום קל. ויום כיפור פורה. אבי.
הסיפור לחג - הקדוש והזונה. הקדוש והזונה. בכפר אחד חי לו סאניאסין בסמוך למקדש, ולפניו חוסם את הדרו של זה עמד ביתה של זונה… בראותו את זרם האנשים המתמשך אל ביתה של הזונה, קרא לה יום אחד והוכיח אותה על מעשיה: "או, חוטאת גדולה את, חוטאת יום ולילה, או כמה עלובה ומסכנה תהיה מנת חלקך". נחרדה הזונה המסכנה, והצטערה צער נורא על מעשיה הקלוקלים, ובחרטה פנימית כנה ואמיתית התפללה לאלוהים למחילה, אבל בגלל שזנות הייתה מקצועה, ועשרה ילדים הייתה ירושתה מבעלה המנוח, לא בקלות יכלה לאמץ לעצמה מקצוע ומקור פרנסה אחר מכניס כל כך…ולכן כתשובה, כל פעם שבשרה חטא, התקרבה יותר ויותר אל עצמה בחרטה גדולה בליבה, והתפללה לאלוהים בבקשת מחילה. אך למראית עינו של הסנייאסין, לא חל כל שינוי בהתנהגות הזונה, למרות עצתו המלומדת והקדושה, ובכך חשב לעצמו : "בו נראה כמה אנשים יבקרו אותה במשך חייה". ומאותו יום, כל פעם שנכנס אדם לביתה, סימן אותו הסנייאסין ע"י הנחת אבן קטנה בפינת החדר. חלפו השנים (לפחות עשרים…) וערמה מכובדת נערמה ומילאה את רוב החדר הצנוע. יום אחד קרא הסנייאסין לזונה ובהצביעו על הערמה אמר בקול מלא חשיבות עצמית וקדושה: "אישה ! אינך רואה את הערמה הזו ? כל אבן בה משולה לכל אחד ממעשיך הנלוזים. החטאים הנוראים שביצעת מיום שיעצתי לך לחדול מדרכך הרעה, אפילו כעט אני אומר לך, היזהרי לך במעשיך הרעים". האישה המסכנה החלה לרעוד בכל גופה למראה חטאיה המצטברים, והתפללה לאלוהים כשהיא מתייפחת בחוסר אונים, וחזרה בתוכה : " או מושיעי, האם לא תשחרר אותי מהחיים העלובים האלה ?". נשמעה התפילה !, וכבר באותו יום פקד שליחו של יאמה את ביתה, בזאת הסתיים קיומה למוד הסבל של הזונה העולם הזה. ואלוהים, בדרכו המסתורית פקד על יאמה לאסוף עליו גם את הסנייאסין… ירד שליחו של ווישנו אל הארץ ונשא את רוח – גופה של הזונה לחלקה השמימית, בזמן ששליחו של יאמה תפס את רוחו של הסנייאסין וגרר אותה אל העולם התחתון. רוחו של הסניאסין נדהמה למראה רוח הזונה המלווה למרומים, ובזעקה גדולה מחתה על חוסר הצדק : " האם זהו הצדק הנסתר של אלוהים ? העברתי את כל חיי בסגפנות עוני ותפילה לגדולתו של בורא העולמות, זה צדק ? אני נגרר לעולם התחתון בזמן שהזונה שכל חייה היו חטא ארוך ומתמשך, היא הולכת לגן עדן ? בשומעו זאת, השיב שליחו של ווישנו: "פסיקתו של אלוהים לעולם צודקת"! המחשבות שזרעת עיצבו את דמותך והן הפרות שאתה קוטף כעט. העברת את חייך בהופעה חיצונית של קדושה ויהירות בניסיון לזכות בכבוד ותהילה, ואלוהים – נתן לך. יום ולילה התפללה הזונה שלך בכנות לאלוהים, למרות שגופה היה חוטא באותו הזמן. הבט למטה וראה את הטיפול שגופך וגופה זוכים כרגע מאלו למטה. מכיוון שמעולם לא חטאת בגופך, הם מקשטים אותו בפרחים ומוליכים אותו בתהלוכה מפוארת לטבילה אחרונה בנהר הקדוש. אבל גוף זה של הזונה שחטא, מבותר לחתיכות ברגע זה בדיוק ע"י שועלים ונשרים. למרות כל זאת, היא הייתה טהורה בליבה, ולכן הולכת לחלקת הטהורים. לבך לעומת זאת היו עסוק כל הזמן בחישוב חטאיה, ולכן הפך מזוהם וכעט מובל אתה לחלקת הבלתי טהורים. אתה הוא הזונה האמיתית ולא היא. מסיפורי ראמקרישנה. אלו העסוקים בחישוב חטאיהם ושגיאותיהם של אחרים רואים מרחשי ליבם, משקפים את פנימיותם, והופכים בדיוק ליציר מחשבותיהם. ראמקרישנה היה אומר: "לתינוק, שדי אישה הם רק בלוטות הנקה, אך ל"אנשי העולם" הם המקור לשעבוד וכבילה… הכל מרחשי ליבו של המתבונן. Fools ridicule and joke of other imperfections But never try to correct their own reflection. כביר. מתוך: "שירתו המיסטית של כביר". – סוואמי ראמה. חתימה טובה. צום קל. ויום כיפור פורה. אבי.
