הסיפור שאני כתבתי הראשון שלי
go easy on me הרגת פעם דרקון ? אז מה אתך הנרי ? שאל אותי מרדוק שחיוך עולה על שפתיו ומבט מלא ניצוצות בעיניו הרגת אתה פעם דרקון ? הרגשת את ההתרגשות שעוברת בתוכך את החום שבקרבתו ואת הגוף המחוספס הזה ? לא השבתי זה המסע הראשון שלי להריגת דרקון . למרדוק זה לא היה הראשון וגם לא 20 האגדות המסופרות עליו מרעיפות ומחזקות את בטחונו העצמי הוא הביס פעם 3 טורלים בגרזן חלוד כך מספרים , הם עשו לו מערב אחרי שהרג את אחיים הגדול תפסו אותו והכו אותו במשך לילה שלם תוך כדי שהוא שומע אותם מתלבטים כיצד יהרגו אותו הכי לאט : יחתכו את כל אצבעותיו עד שכל הדם יזול החוצה , יפשטו את עורו פיסה אחר פיסה או סתם ירסקו אותו עם הפטיש המלחמה הכי גדול שיש בית . אבל מרדוק לא פחד הוא לא אמר מילה חוץ מקללות וירק עליהם אחרי כל מכה שחטף . הטרולים הגיעו החלטה מחר יחליטו מה לעשות אתו אבל לא לפני שבדקו כמה חביות צריך לזרוק עליו כדי שיתעלף . כאשר יתעורר גילה שעוד מעט ירד הלילה והצליח לאסוף לאצבעותיו השבורות והקשורות חתיכת שבר מהחבית השבורה כך ניצל בעצם אך במקום לברוח החל לצרוח לטרולים מוגי לב מסריחים מכוערים הם יצאו מיד וכמובן ששכחו מכך שרצו לענותו לפני המוות . כל אחד שלף פטיש יותר גדול מאחיו ומרדוק מצא עצמו מחפש מפלט או נשק כל מה שראו עיניו היה גרזן חלוד תקוע במקום שבו חטבו עצים . הוא זינק אל המפלט זה והוציא את הגרזן הנעוץ ושאג לקרב הוא נלחם בגבורה וריטש כל אחד מן הטרולים ללא חת. כאשר חזר לכפר היה בידו שק עם ראשיהם הענקיים שהציב מול ביתו לאות גאווה . מאז מעריצים אותו בכפר ושמו הולך אחריו הוא היה המנהיג של קבוצתנו שיצאה לחסל את הדרקון שמערר את השקט כאן . אני מכיר את אביך אמר מרדוק לוחם שבלוחמים אדם חזק גיבור אמיתי הוא לחם לצדי פעמים רבות , אני יודע השבתי בחיוך הוא סיפר לי את מסעותיו אין ספור פעמים . רכס הרים עלה ממזרח הם היו מושלגים אך לא לשם היו מועדות פנינו אלה אל אדמת זוקון שם קשיש איבד ביתו לטובת בית חדש לדרקון שכלום מכנים אותו ארור אני, איני מבין מדוע . הראי בס´´ך הכל רוצה בית בדיוק כמו שאני רוצה. אבי הוא זה ששכנע אותי ללכת למסע תראה אותך הטיף לי : אני בגילך כבר כבר שחטתי פלוגות של אורקים הרגתי יצורים מזוועים שאיני יודע את שמם אפילו ואתה אתה מתעסק בחפצים מוזרים מכין מאכלים חדשים ,אתה לומד יותר מדי ,זו לא בקשה אתה הולך להרוג את את הדרקון הזה אתה תביא כבוד למשפחה שלך ! לפני שחר הוא נתן לי תרמיל עם מעט צידה כדי שאצוד כמו לוחם אמיתי בדרכים לאחר מכן הוא פתח ארון שתמיד היה נעול באסם והוציא משם פגיון ואת חרבו האוהבה שהכין סבו בהיותו נער אותה אחת ששחטה אלפי יצורים ומועברת בירושה צא, הכריז תתכחכך קצת בעולם תנשום אוויר ליד גיבורים תרגיש מה זאת הרפתקאה . יצאתי עם שחר 19 לוחמים ואני כולם עברו המון בחיים שלהם ולכולם סיפורי גאווה שמהללים אותם יחד עם צלקות "גבורה " חזקים מלאי שרירים ונשק צועדים ללא פחד. הצטרפו אלינו 5 גמדים שאיפה שיש זהב תמיד תראה אותם מספרים שבבטנו של הדרקון מצויים אוצרות של מאות מלכים שניסו לברוח אך לא הצליחו לסלקו והוא בלע אותם בעודם בורחים יחד עם כל אוצרם . הגמדים דיברו עם עצמם וכל הדרך רק חשבו על כמה זהב יש ומי מקבל ואיך הוא מחולק ל20 אנשים אך איש מהם חוץ ממני אינו ידע לחשב זאת , הם לרוב לעגו לי וזרקו מבטים מתנשאים . הוא עוד יהיה לוחם גדול אמר מרדוק אתם תראו הוא בא ממשפחה של לוחמים פראיים. אני באמת יהיה לוחם חשבתי אחרי המסע הזה אני אצליח כמו שאבא רוצה זה רק נראה בהתחלה מסורבל אבל בטח אחרי זה הופך לחוויה אהיה לוחם נודע ואשא את מרין לאישה אהובתי האמיתית אין יפה ממנה בכל הכפר היא מצפה לי וכדי שתהיה שלי עליי להוכיח את עצמי בפני אביה שכמעט חיתן אותה עם בנו של האופה ... מחשבותי נקטעו זה המקום לחש מרדוק. כמאה רגל מאתנו השתרעה לה אדמה שרופה לגמרי ושרידי הרס מקיפים אותה רק דרקון יכול לעשות כזה חורבן אמר מרדוק ושלף את חרבו הדו ידית. התקדמנו בשקט, אבל כמה שקט יכולים לעשות 20 איש כאשר הולכים ביחד. הגענו לחורבות, ריח צחנה ובשר שרוף עלה מכל מקום אך לא היה סימן לדרקון אולי הוא ברח הציעו האנשים כפי הנראה אני לא היחדי שההרס הזה הפחיד אותו וכאשר הציעו הגמדים שנקים מערב לילה נשמע שקשוק כנפיים מרתיע וחזק מאין כמוהו כלום ידעו מה בישר קול זה הדרקון ! נשמעו הצרחות ואני לראשונה ראיתי את היצור המדהים הזה גודלו כגדול טירה מלכותית עורו הירוק בוהק בחוזקה ונשמותיו עוצרת את נשימתך הוא לא נראה מרוצה כנראה שידע מרצננו זאת לא הפעם הראשנה שראה חבורת אנשים עם כל נשק וכולנו רצנו למחסה בחומת חורבה באזור. חום עלה וגבר מאחורי החומה ואנחנו היינו נואשים . אנו נסתער אמר מרדוק מרים את חרבו בעוצמה רגע צעקתי , בוא נחשוב על תוכנית לרגע זו התוכנתי הכי טובה אמרו הגמדים עכשיו הדרקון מפנה גבו זה הזמן , הם יצאו מן המחסה ורצו אחוזי דיבוק הם נראו לי אמיצים ביותר באותו זמן והחלטתי שאני ארץ אתם הרגשתי את כל גופי מנסה לעצור בעדי אך לא ויתרתי וכמוהם רצתי והרגשתי שמשהו לא בסדר ואז הבנתי הדרקון אחל לסובב את ראשו לעברנו הוא ציפה לנו וכערף עין נשף בחוזקה להבות אש בכל הצבעים , הגמדים נפלו ראשנים נשרפו כיאלו לא היו, האחרים נאכלו ואיני יודע מתי מתו כמו פחדן מוג לב רצתי למחסה בחזרה ועדיין הרגשתי את החום הצורב לידי הסתובבתי וראיתי שגלמתי בוערת הורדתי אותה לארץ וקפצתי למחסה שעה שלמה שמעתי צווחת צעקות מחרידות ואנחות כשמדי פעם אני מציץ ורואה כיצד נשחטים ועולים באש חברי למסע אותם גיבורים אמיצים נראו לי טיפשים וחסרי תקווה . לפתע השתררה דממה בשטח אך הקולות עוד היו בראשי קום ציוותי על עצמי תוכיח את עצמך כלוחם כולם מתים בסוף הפנמתי . הדרקון היה עסוק במשהו בבטנו התקרבתי באי רצון מוחלט והרגשתי את החום שמרדוק דיבר עליו הוא צרב בגופי ועיניי לפתע שמעתי קול אתה תחסל אותו שמעתי וראיתי את מרדוק חבול ופצוע נאחז בחרבו שתקוע בבטן התחתונה של הדרקון תחסל את הבן זונה הזה צעק לי ילד אני אשיח את דעתו ואתה טפס אל צווארו ותחתוך אותו זו הנקודה הרגישה שלו הוא נאנק מספר שניות והמשיך בדבריו תהרוג את השרץ הזה תחזור לכפר עשיר ותמשיך לחיות אך לא בדרך הלוחם היא לא שווה את זה. הרהרתי בדבריו לרגע והא צעק לי מוכן ובכוחו שנשאר שלף את החרב וצרק כמו משוגע הדרקון נשף לעברו מבלי לחשוב אפילו ושרף אותו ללא כל קושי רק גופו החרוך שהשחיר עכשיו נשאר אם החרב בידו המתמוססת . בזעם וכעס שלא היה בי עד אותו יום עליתי אל הדרקון שלא הרגיש בי על גופו אך בחרבו של אבי הרגיש וצווח כמטורף בליל ירח בכפר מספרים ששמוע צעקה זו הוא הניסה לנער אותי ממנו אך אני אחזתי בכוח שאף פעם לא היה לי והגדלתי את הפצע לאורך כל צוארו חתכתי אותוכמו לפשוט עור של ארנבת ענקית במיונמות מדהימה עשיתי זאת עד שהגעתי לקשקש שבישר על תחילת הגב לילה שלם נאבק בי הדרקון אך ללא סיכוי נפל עם שחר ומת ברעש גדול על הארץ . חבשתי את כוויותי ופצעי נכנסתי לתוך בטנו החלולה ולקחתי את כל האוצר הזהב והחפצים היקרים במקום שיחולק השלל ל20 יחולק הוא ל 1 . אבי צדק אכן השתפשפתי עם גיבורים אך שעכשיו עורם שרוף והחרוחים ללא רוח חיים ואוויר אינו צלול ולא יודע אלא מלה ריקבון בהלה וריח שרפה . קשה היה לראות אותם שוכבים שם קברתי את מי שנשאר ואת החלקים של מי שמצאתי . לקחתי אתי את השלל ואת חרבו מרדוק למזכרת . כשחזרתי לכפר הם ראו בי כגיבור ונתנו לי מלאו הכבוד אביה של מרין שאל את אבי מה בדבר חתונה ואני הפכתי לאדם עשיר וחזק בכפר שלטתי תי בו בגלל "גבורתי" ועושרי . שום דבר לא היה שווה את מותם הטיפשי של 19 האבדות הללו , בני אהוב מרדוק שמע את הסיפור ורוצה הוא להיות כמוני לצאת למסעות ארוכים בארצות רחוקות ולצוד דרקונים ויצורים. הסברתי לו על דרכו של הלוחם אך הוא אינו מבין ואותה ומתקעש לצאת למסע הבא אני אתן לו לצאת ולטייל ממול להרים כדי ולהבין בעצמו יהיה עליו להרוג את הדרקון שלו . End
go easy on me הרגת פעם דרקון ? אז מה אתך הנרי ? שאל אותי מרדוק שחיוך עולה על שפתיו ומבט מלא ניצוצות בעיניו הרגת אתה פעם דרקון ? הרגשת את ההתרגשות שעוברת בתוכך את החום שבקרבתו ואת הגוף המחוספס הזה ? לא השבתי זה המסע הראשון שלי להריגת דרקון . למרדוק זה לא היה הראשון וגם לא 20 האגדות המסופרות עליו מרעיפות ומחזקות את בטחונו העצמי הוא הביס פעם 3 טורלים בגרזן חלוד כך מספרים , הם עשו לו מערב אחרי שהרג את אחיים הגדול תפסו אותו והכו אותו במשך לילה שלם תוך כדי שהוא שומע אותם מתלבטים כיצד יהרגו אותו הכי לאט : יחתכו את כל אצבעותיו עד שכל הדם יזול החוצה , יפשטו את עורו פיסה אחר פיסה או סתם ירסקו אותו עם הפטיש המלחמה הכי גדול שיש בית . אבל מרדוק לא פחד הוא לא אמר מילה חוץ מקללות וירק עליהם אחרי כל מכה שחטף . הטרולים הגיעו החלטה מחר יחליטו מה לעשות אתו אבל לא לפני שבדקו כמה חביות צריך לזרוק עליו כדי שיתעלף . כאשר יתעורר גילה שעוד מעט ירד הלילה והצליח לאסוף לאצבעותיו השבורות והקשורות חתיכת שבר מהחבית השבורה כך ניצל בעצם אך במקום לברוח החל לצרוח לטרולים מוגי לב מסריחים מכוערים הם יצאו מיד וכמובן ששכחו מכך שרצו לענותו לפני המוות . כל אחד שלף פטיש יותר גדול מאחיו ומרדוק מצא עצמו מחפש מפלט או נשק כל מה שראו עיניו היה גרזן חלוד תקוע במקום שבו חטבו עצים . הוא זינק אל המפלט זה והוציא את הגרזן הנעוץ ושאג לקרב הוא נלחם בגבורה וריטש כל אחד מן הטרולים ללא חת. כאשר חזר לכפר היה בידו שק עם ראשיהם הענקיים שהציב מול ביתו לאות גאווה . מאז מעריצים אותו בכפר ושמו הולך אחריו הוא היה המנהיג של קבוצתנו שיצאה לחסל את הדרקון שמערר את השקט כאן . אני מכיר את אביך אמר מרדוק לוחם שבלוחמים אדם חזק גיבור אמיתי הוא לחם לצדי פעמים רבות , אני יודע השבתי בחיוך הוא סיפר לי את מסעותיו אין ספור פעמים . רכס הרים עלה ממזרח הם היו מושלגים אך לא לשם היו מועדות פנינו אלה אל אדמת זוקון שם קשיש איבד ביתו לטובת בית חדש לדרקון שכלום מכנים אותו ארור אני, איני מבין מדוע . הראי בס´´ך הכל רוצה בית בדיוק כמו שאני רוצה. אבי הוא זה ששכנע אותי ללכת למסע תראה אותך הטיף לי : אני בגילך כבר כבר שחטתי פלוגות של אורקים הרגתי יצורים מזוועים שאיני יודע את שמם אפילו ואתה אתה מתעסק בחפצים מוזרים מכין מאכלים חדשים ,אתה לומד יותר מדי ,זו לא בקשה אתה הולך להרוג את את הדרקון הזה אתה תביא כבוד למשפחה שלך ! לפני שחר הוא נתן לי תרמיל עם מעט צידה כדי שאצוד כמו לוחם אמיתי בדרכים לאחר מכן הוא פתח ארון שתמיד היה נעול באסם והוציא משם פגיון ואת חרבו האוהבה שהכין סבו בהיותו נער אותה אחת ששחטה אלפי יצורים ומועברת בירושה צא, הכריז תתכחכך קצת בעולם תנשום אוויר ליד גיבורים תרגיש מה זאת הרפתקאה . יצאתי עם שחר 19 לוחמים ואני כולם עברו המון בחיים שלהם ולכולם סיפורי גאווה שמהללים אותם יחד עם צלקות "גבורה " חזקים מלאי שרירים ונשק צועדים ללא פחד. הצטרפו אלינו 5 גמדים שאיפה שיש זהב תמיד תראה אותם מספרים שבבטנו של הדרקון מצויים אוצרות של מאות מלכים שניסו לברוח אך לא הצליחו לסלקו והוא בלע אותם בעודם בורחים יחד עם כל אוצרם . הגמדים דיברו עם עצמם וכל הדרך רק חשבו על כמה זהב יש ומי מקבל ואיך הוא מחולק ל20 אנשים אך איש מהם חוץ ממני אינו ידע לחשב זאת , הם לרוב לעגו לי וזרקו מבטים מתנשאים . הוא עוד יהיה לוחם גדול אמר מרדוק אתם תראו הוא בא ממשפחה של לוחמים פראיים. אני באמת יהיה לוחם חשבתי אחרי המסע הזה אני אצליח כמו שאבא רוצה זה רק נראה בהתחלה מסורבל אבל בטח אחרי זה הופך לחוויה אהיה לוחם נודע ואשא את מרין לאישה אהובתי האמיתית אין יפה ממנה בכל הכפר היא מצפה לי וכדי שתהיה שלי עליי להוכיח את עצמי בפני אביה שכמעט חיתן אותה עם בנו של האופה ... מחשבותי נקטעו זה המקום לחש מרדוק. כמאה רגל מאתנו השתרעה לה אדמה שרופה לגמרי ושרידי הרס מקיפים אותה רק דרקון יכול לעשות כזה חורבן אמר מרדוק ושלף את חרבו הדו ידית. התקדמנו בשקט, אבל כמה שקט יכולים לעשות 20 איש כאשר הולכים ביחד. הגענו לחורבות, ריח צחנה ובשר שרוף עלה מכל מקום אך לא היה סימן לדרקון אולי הוא ברח הציעו האנשים כפי הנראה אני לא היחדי שההרס הזה הפחיד אותו וכאשר הציעו הגמדים שנקים מערב לילה נשמע שקשוק כנפיים מרתיע וחזק מאין כמוהו כלום ידעו מה בישר קול זה הדרקון ! נשמעו הצרחות ואני לראשונה ראיתי את היצור המדהים הזה גודלו כגדול טירה מלכותית עורו הירוק בוהק בחוזקה ונשמותיו עוצרת את נשימתך הוא לא נראה מרוצה כנראה שידע מרצננו זאת לא הפעם הראשנה שראה חבורת אנשים עם כל נשק וכולנו רצנו למחסה בחומת חורבה באזור. חום עלה וגבר מאחורי החומה ואנחנו היינו נואשים . אנו נסתער אמר מרדוק מרים את חרבו בעוצמה רגע צעקתי , בוא נחשוב על תוכנית לרגע זו התוכנתי הכי טובה אמרו הגמדים עכשיו הדרקון מפנה גבו זה הזמן , הם יצאו מן המחסה ורצו אחוזי דיבוק הם נראו לי אמיצים ביותר באותו זמן והחלטתי שאני ארץ אתם הרגשתי את כל גופי מנסה לעצור בעדי אך לא ויתרתי וכמוהם רצתי והרגשתי שמשהו לא בסדר ואז הבנתי הדרקון אחל לסובב את ראשו לעברנו הוא ציפה לנו וכערף עין נשף בחוזקה להבות אש בכל הצבעים , הגמדים נפלו ראשנים נשרפו כיאלו לא היו, האחרים נאכלו ואיני יודע מתי מתו כמו פחדן מוג לב רצתי למחסה בחזרה ועדיין הרגשתי את החום הצורב לידי הסתובבתי וראיתי שגלמתי בוערת הורדתי אותה לארץ וקפצתי למחסה שעה שלמה שמעתי צווחת צעקות מחרידות ואנחות כשמדי פעם אני מציץ ורואה כיצד נשחטים ועולים באש חברי למסע אותם גיבורים אמיצים נראו לי טיפשים וחסרי תקווה . לפתע השתררה דממה בשטח אך הקולות עוד היו בראשי קום ציוותי על עצמי תוכיח את עצמך כלוחם כולם מתים בסוף הפנמתי . הדרקון היה עסוק במשהו בבטנו התקרבתי באי רצון מוחלט והרגשתי את החום שמרדוק דיבר עליו הוא צרב בגופי ועיניי לפתע שמעתי קול אתה תחסל אותו שמעתי וראיתי את מרדוק חבול ופצוע נאחז בחרבו שתקוע בבטן התחתונה של הדרקון תחסל את הבן זונה הזה צעק לי ילד אני אשיח את דעתו ואתה טפס אל צווארו ותחתוך אותו זו הנקודה הרגישה שלו הוא נאנק מספר שניות והמשיך בדבריו תהרוג את השרץ הזה תחזור לכפר עשיר ותמשיך לחיות אך לא בדרך הלוחם היא לא שווה את זה. הרהרתי בדבריו לרגע והא צעק לי מוכן ובכוחו שנשאר שלף את החרב וצרק כמו משוגע הדרקון נשף לעברו מבלי לחשוב אפילו ושרף אותו ללא כל קושי רק גופו החרוך שהשחיר עכשיו נשאר אם החרב בידו המתמוססת . בזעם וכעס שלא היה בי עד אותו יום עליתי אל הדרקון שלא הרגיש בי על גופו אך בחרבו של אבי הרגיש וצווח כמטורף בליל ירח בכפר מספרים ששמוע צעקה זו הוא הניסה לנער אותי ממנו אך אני אחזתי בכוח שאף פעם לא היה לי והגדלתי את הפצע לאורך כל צוארו חתכתי אותוכמו לפשוט עור של ארנבת ענקית במיונמות מדהימה עשיתי זאת עד שהגעתי לקשקש שבישר על תחילת הגב לילה שלם נאבק בי הדרקון אך ללא סיכוי נפל עם שחר ומת ברעש גדול על הארץ . חבשתי את כוויותי ופצעי נכנסתי לתוך בטנו החלולה ולקחתי את כל האוצר הזהב והחפצים היקרים במקום שיחולק השלל ל20 יחולק הוא ל 1 . אבי צדק אכן השתפשפתי עם גיבורים אך שעכשיו עורם שרוף והחרוחים ללא רוח חיים ואוויר אינו צלול ולא יודע אלא מלה ריקבון בהלה וריח שרפה . קשה היה לראות אותם שוכבים שם קברתי את מי שנשאר ואת החלקים של מי שמצאתי . לקחתי אתי את השלל ואת חרבו מרדוק למזכרת . כשחזרתי לכפר הם ראו בי כגיבור ונתנו לי מלאו הכבוד אביה של מרין שאל את אבי מה בדבר חתונה ואני הפכתי לאדם עשיר וחזק בכפר שלטתי תי בו בגלל "גבורתי" ועושרי . שום דבר לא היה שווה את מותם הטיפשי של 19 האבדות הללו , בני אהוב מרדוק שמע את הסיפור ורוצה הוא להיות כמוני לצאת למסעות ארוכים בארצות רחוקות ולצוד דרקונים ויצורים. הסברתי לו על דרכו של הלוחם אך הוא אינו מבין ואותה ומתקעש לצאת למסע הבא אני אתן לו לצאת ולטייל ממול להרים כדי ולהבין בעצמו יהיה עליו להרוג את הדרקון שלו . End
