הסיפור שלי טיפה שונה...

Numb Girl

New member
הסיפור שלי טיפה שונה...

שלום. קראתי פה כמה דברים שאנשים כתבו. רוב האנשים שכתבו פה עברו למשפחה אומנת בגיל מאוחר יחסית. הסיפור שלי טיפה שונה... אני נולדתי וישר נשלחתי לאימוץ, אני לא חושבת שעבר אפילו יום וכבר הגעתי למשפחה חדשה. אין לי מושג למה האישה שהולידה אותי החליטה להיפטר ממני אבל הגעתי למשפחה מאוד חמה ואוהבת והייתה לי ילדות מקסימה בחו"ל. כשעלינו ארצה אמא נפטרה. אני והמשפחה שלי בכלל לא ביחסים טובים. אני מתכוונת לאח שלי אבא שלי דודה סבתא וכו'. אבל משפחה זאת משפחה לא?למרות שהיא משפחה אומנת!זאת המשפחה היחידה שהכרתי מאז ומתמיד! ההורים שלי מאז ומתמיד סיפרו לי על זה שאני מאומצת. (יש כאלה ילדים שההורים מעדיפים לא לספר להם בכלל או שעד גיל מסוים) כשהייתי יותר קטנה התביישתי לספר לאנשים על זה שאני מאומצת, כיום אין לי שום בעיה וכל מי שמכיר אותי יודע את זה. בקשר להורים הביולוגים? אין לי מושג מה איתם!לא יודעת עליהם כלום אני גם עדין לא בת 18 ככה שעדין אסור לי לברר חוץ מזה שיהיה לי קשה לברר עליהם כי החוקים בארץ שנודלתי שונים מפה וקשה לברר, אבל דיברתי עם אבא שלי (המאמץ) והוא אמר לי שהוא ישמח לעזור לי לאתר אותם אם זה מאוד חשוב לי. כן, זה היה חשוב לי. לברר פרטים עליהם, מי הם?למה הם לא רצו אותי ועוד אלפי שאלות שמסתובבות במוחי כי זה השאיר חלל ריק בתוכי. אבל עכשיו אני כבר לא בטוחה שאני רוצה, כי למה להכאיב לעצמי עוד? מה אם אני מדימיינת משהו והם בכלל משהו אחר והאכזבה תהיה יותר גדולה? בכל אופן יש לי עוד שנה עד גיל 18 כדי לחשוב עם אני רוצה לנסות למצוא אותם או שלא ופשוט לחיות ככה. דילמה.
 

jackie simon

New member
כל סיפור הוא טיפה שונה.....

ובעצם הרעיון מאוד דומה. ההבדל בין אמנה לאימוץ מבחינה חוקית הוא הבדל ענקי, אבל מבחינת הרגשות ישנם דברים מאוד דומים. כל השאלות והתהיות לגבי סיבת הפרידה מההורים הביולוגים מציקות באותה מידה. את מחזירה אותי המון שנים לאחור, כשהייתי בת 17. היה לי אז ברור שבגיל 18 בדיוק אפתח את התיק. הורי דברו איתי על כך שאני מאומצת מהיום שהגעתי הביתה בגיל שנה.תמיד דברתי בגלוי על עניין האימוץ. הגעתי לגיל 18 והיו לי מליון עיניינים אחרים דחופים יותר כך שכל העיניין נדחה בכמה שנים. ולכן, לדעתי לא צריך היום להחליט. תגיעי לגיל 18 ותראי איפה את עומדת.ואם אז תחליטי לדחות את זה בעוד כמה שנים גם טוב. בשנה זו מתבגרים מאוד והדעות הופכות ליותר מגובשות. לגבי הברור בעידן האינטרנט יותר קל לברר ואני שמחה לדעת שאביך המאמץ מספיק פתוח לדבר איתך על הנושא ולעזור לך. נשמח אם תכנסי לפורום ותעדכני אותנו בהתפתחויות ותשתפי אותנו בלבטים. שיהיה יום טוב
 

Numb Girl

New member
../images/Emo98.gif

תודה רבה. כן אכן כל סיפור הוא שונה אבל ההרגשה היא דומה. אשמח לכתוב פה. וסליחה שאני שואלת אבל, בסוף ביררת על ההורים?גילית מי הם? קיבלת את התשובות שרצית בקשר אליהם? יום טוב(=
 

jackie simon

New member
אני אשמח שתכתבי אפילו יותר ממך:)

אל תתנצלי, שאלי מה שתרצי בשביל זה אני כאן. אגב, רק היום הצטרפתי לחגית לנהל את הפורום ועדיין לא הספקתי לכתוב לכל הקוראים מכתב הכרות. אז את הראשונה שאני מגיבה אליה. אני מאוד פתוחה בנושא ואין שום שאלה שארגיש לא נוח לענות עליה. כן, בגיל 23 ניסיתי לפתוח את התיק ולא כל כך הצליח. בגיל 30 שוב ניסיתי ואז פגשתי את האמא הביולוגית. אני בקשר איתה עד היום. בהתחלה הקשר היה יומיומי והיום הוא הרבה פחות אינטנסיבי. אני חייבת לציין שמאז שהייתי קטנה הרגשתי שבעצם היה לי מזל גדול ולא הרגשתי צורך להאשים אף אחד, ובאתי לפגישה איתה בידיעה שלא יתכן שאפשר לוותר על ילד אלא אם המצב הוא באמת נוראי ובלתי נסבל, אז הרגשות היו הרבה יותר רגשי חמלה, רחמנות, צער עליה מאשר כעס, עלבון או אכזבה מצידי. נראה לי שגם אם היא היתה מסרבת להפגש איתי לא הייתי מרגישה נפגעת אלא שוב מצטערת שהיא לא מספיק חזקה, או מתביישת נורא ומפחדת מהתגובה שלי. האב הביולוגי נפטר מספר חודשים לפני הפגישה כך שלא יצא לי להפגש איתו. מקווה שעניתי לך, ואולי קצת חומר למחשבה. יום טוב ורגוע
 

Numb Girl

New member
../images/Emo42.gif

תודה ששיתפת אותי (ואת כולם בפורום) גם. לדעתי זה צעד מאוד אמיץ ללכת לפגוש את האמא הביולוגית, אני אישית לא חושבת שאני מספיק חזקה בשביל דבר כזה. זה דורש לדעתי להיות במצב נפשי טוב וגם לא לצפות להרבה, כי יכולות להיות גם אכזבות. שמחה שלפחות לך הלך בסדר והכרת אותה. ומצטערת על האבא הביולוגי. וכן, הרבה מאוד חומר למחשבה. יום טוב, ערב טוב.
 

אורי ז

New member
אולי חוסר הבנת הנקרא

כתבת שאת מאומצת או שלא הבנתי
 

אורי ז

New member
אופס

התגובה לא היתה אליך וכמובן גם השאלה אלא למנהלת החדשה
 
למעלה