הסיפור שלי.... עזרה

[מאור007]

הסיפור שלי.... עזרה

טוב אז ככה, זה יהיה לדעתי ארוך... קוראים לי מאור, אני בן 18 ואני זוכר את עצמי בחרדה של לפגוש אנשים ואפילו לצאת מהחדר (לבני דודים וכו..) מגיל 14-15 בערך... אבל ממש חרדה... אם לדוגמא דודים באים אלינו לבית ביום שבת, אני מוכן לא לצאת מהחדר כל היום כדי שלא יראו אותי או משהו כזה... השנה זה החריף; בתחילת השנה(של הלימודים) התחלתי לעשות דיאטה(הייתי בעודף משקל) והורדתי כ30 ק"ג!!! כן... לקחתי יוזמה והלכתי למכון יום יום והקפדתי על אוכל(טוב אפשר לומר שלא ממש הקפדתי... הייתי אוכל פחות מ600 קלוריות ליום + מכון... לא דבר שאני מתגאה בו) אבל הורדתי 30 ק"ג... ולפי מחמאות של אחרים אני נראה "חצי בןאדם". אבל לא, זה לא מה שאני חושב. בנוסף לחרדה שהייתה לי(שאני קורא לה ביישנות--> אבל יותר מדי) התווספה לה עוד חרדה עוד יותר מעיקה... והיא מה אנשים חושבים עליי... כל דקה בחיי היום יום שלי אני סופר קלוריה קלוריה מה שאני מכניס לפה וחושב על מה שאנשים אחרים חושבים עליי... הגעתי למצב של התנהגות אנורקטית(לא המראה, רק התנהגות!) כלומר, יותר מסוגר, מפחד להכניס אוכל לפה ו---שונא את עצמי כלכך!!! אני שונא איך שאני נראה כל כך וזה כל כל מעיק לי!!! המצב התדרדר והתחלתי ללכת לפסיכולוגית ופסכיאטר(פרטיים!) אפילו... זה הפנה אותי לקחת כדורים בשם פרוזאק ואמר שאחרי שבועיים - שלושה של נטילת כדורים, אני ירגיש "מלך". עברו 3 שבועות ואני לא מרגיש כלום... כן, יש ימים מוצלחים עם מצב רוח ויש ימים נוראים שבא למות!!! עכשיו אני כל כך חושש ממה שאנשים אחרים חושבים עליי ויצא מצב שאני פשוט לא הולך לביה"ס... כן, אני מרגיש ממש רע שם ואני מרגיש שאני לא יכול להיות שם... לא, עוד לא נשרתי, אני מתכוון לעשות את הבגרויות שנותרו לי אבל נורא קשה לי!!! ע-ז-ר-ה! אני כרגע נפגש פעמיים בשבוע עם פסיכולוגית ואני לא רואה שמשהו עוזר... אולי איי-שם במקום הוירטואלי אמצא פינות חמות? תודה שהקשבתם. נ.ב פירסמתי במקביל בעוד פורום או שניים שעשויים היו לעזור.

 

[yaeltal]

שלום מאור.. (2)

(עותק של אותה תגובה שכתבתי לך בפורום של סה"ר..) קראתי את ההודעה הזו שלך וכבר מהשורה הראשונה משהו התחיל לרעוד קצת בגלל מילים שכלכך הזכירו לי את עצמי, אמנם את עצמי של לפני כשנה, אבל עדיין החוויות האלו כלכך מוחשיות והפכו חלק משמעותי כלכך ממי שאני, שמימד הזמן כאילו מאבד פתאום מחשיבותו ועדיין אני קוראת וחושבת "זה אני".. החרדה הזו, הפחד לפגוש אנשים, הפחד לצאת מהחדר.. "לא לצאת מהחדר כל היום כדי שלא יראו אותי", הירידה במשקל (אצלי זה לא לווה במחמאות כאלו, אלא בהערות "את רזה מדיי", אלא שלי זה לא הספיק..), השנאה העצמית הזו, שמכאיבה כלכך.. המסגרת שכלכך קשה להיות בה ורק רוצים, צריכים, לברוח.. (אצלי היא הייתה צבא..).. - כל זה כלכך מוכר.. כלכך מוחשי.. אמנם כל אחד חווה את זה אחרת, אמנם הסיבות משתנות מאדם לאדם, אבל החרדה האיומה הזו, המלחמה היומיומית כשצריך לצאת, וצריך להישאר במקום מסויים כשכלכך רוצים לברוח, ההרגשה הכלכך קשה הזו היא לא רק שלך.. היא הייתה גם שלי.. וכלכך עצוב לחשוב על אדם אחר, עליך חווה תחושות כלכך קשות, ולדעת גם שאתה לא היחיד.. אבל אולי דווקא בזה גם אפשרי יהיה למצוא נחמה..? אולי תוכל למצוא מעט נחמה בידיעה הזו, שאתה לא לבד, ואולי גם להתחזק, ולמצוא טיפת אופטימיות בתוך הייאוש שהמצב הזה יוצר, אם תשמע גם כמה סיפורים של מערכות כאלו- שנוצחו כבר..? הסוף לכל החרדות האלה נראה לעתים כלכך רחוק ובלתי מושג.. אבל הוא יכול להגיע. אצלי הוא הגיע. וגם אצלך הוא עוד יבוא.. אני עוד זוכרת, זיכרון כלכך חזק ומוחשי, את היום הראשון שבו הרגשתי חופשייה.. רגעים שהסתובבתי סתם ככה ברחובות ת"א, בין אנשים, מחוץ לחדר שהפך לכלא לכלכך הרבה חודשים, ולא פחדתי.. אמנם אחר-כך, החרדה עוד חזרה.. הפילה בכל פעם מחדש, אבל כל פעם מגובה קצת יותר נמוך, ולאט לאט ההתרסקויות נעשו פחות חזקות, וההתאוששויות נעשו מהירות יותר.. ותדירות הנפילות האלה הלכה ופחתה- עד שנעלמה כליל.. אבל הטעם הזה שהשאירו אותם רגעים של חופש, הטעימה הקטנה מהידיעה שהוא אפשרי, נתנה כוח להמשיך הלאה.. וכמובן גם התמיכה והעזרה שקיבלתי מהקשר הטיפולי שבו הייתי, ושעדיין נמשך.. אני לא אגיד לך שהיום אין שום זכר לחרדה.. היא עדיין ישנה, אבל הכמות מזערית בהשוואה לעבר, והיא הולכת וקטנה ואני בטוחה היום בכך שהיא גם תיעלם לחלוטין.. ממצב שבו החרדה קיימת כל הזמן, כל היום, לאט לאט היא מגיעה רק במצבים מסויימים, מאתגרים, ולאט לאט פחות ופחות מצבים מוגדרים כ"מאתגרים".. גם אני כמוך הייתי בטיפול משולב של כדורים ופסיכותרפיה, את הכדורים בדיוק בימים אלה אני מורידה, אחרי תקופה של שנה, והשיחות עדיין נמשכות.. אם אתה את שלך התחלת רק לפני כשלושה שבועות- חכה קצת, תן להן הזדמנות.. מנסיוני וגם מנתונים סטטיסטיים שידועים לי, השילוב הזה של טיפול פסיכיאטרי ופסיכותרפי הוא הדרך היעילה ביותר לטיפול בחרדה, עד להחלמה מוחלטת ממנה, כך שאתה בכיוון הנכון.. עם הזמן, אתה תראה, עוד תרגיש בשינוי.. ובינתיים, בתקופה הקשה כלכך הזו, בייאוש שמלווה את הדרך החוצה, ובתוך המלחמות היומיומיות האלו שאתה נמצא בהן, אני מקווה שתוכל למצוא כאן, בפורום הזה, תמיכה שתוכל לתת כוח בהמשך הדרך שלך.. תמיכה שאני בזמנו לא הבנתי את ערכה, ולא רציתי לקבל, אבל היום אני יודעת כמה כוח יש בה, והייתי רוצה לתת לך מעט מהכוח הזה.. אני מקווה שתמצא במרחב הוירטואלי הזה את הפינות החמות שחיפשת.. יעל.. ------------------------------------------------- הערה אחת לפני שאשלח- אני מצטערת על אורך ההודעה, המייגע, הרשיתי לעצמי לכתוב גם לא מעט ממה שאני עברתי, בתקווה שאולי הנסיון שלי יוכל לעזור במשהו, אבל אני מצטערת, שוב, אם זה היה מייגע מדיי.. ורציתי גם להוסיף שאם תרצה לדבר כאן, במסרים, אייסיקיו או אימייל, אשמח אם תפנה.. ראיתי שכתבת שקשה לך לדבר בפורמט של אחד-על-אחד, אבל אני מציעה בכ"ז בגלל הנסיון שלי בחוויות דומות כלכך לאלו שתיארת.. זמן וסבלנות יש לי בשפע, והיתר- לשיקולך..

 

[אלין ילדת האiר]

מאורי נשמה ../images/Emo39.gifאחת שעברה אנורקטיה.

קודם כל אני אנורקסית לשעבר...ואני יודעת ומבינה אותך בדיוק . מבינה ויודעת מאיפה אתה כותב את הכל . זה מהראש כמה שיגידו לך שאתה רזה בעיניך אתה לא מספיק רזה אתה עדין שמן וזה ממש לא נכון. אני תוהה אם לצרף תמונה בימים הקשים שלי כשהיתי "שמנה" לדבריי ואל תשאל כמה שקלתי כי אני לא אוהבת להזכיר את המשקל שהגעתי אליו. ולא לא היתי שמנה אף פעם שקלתי 54ק"ג בצבא והג'וק נכנס לראש והתחלתי לרדת והגעתי לתיהום למטה למטה. הגעתי גם כן לאשפוז פסיכיאטרי על חשבון זמן הצבא שלי ממש לקראת הסיום. רציתי להזהיר אותך בסך הכל ולהזכיר לך שכל יום שאתה לא אוכל טוב זה נחשב לך שאנורקט. ואנורקטיה נירווזה היא מחלת נפש מאוד מאוד קשה שמלווה אותנו שנים אם לא נעצור בזמן. לכן אני חושבת קודם כל שתפנה להורים שלך ותגיד להם שאתה רוצה עזרה מלבד תרופות אולי שיחות,, אולי הכדורים לא עוזרים לך וההרגשה שלך לא טובה בגללם , אולי להחליף אותם ? יש המון תרופות בשוק, הוא יכול להחליף לך. גם אני לפני כמה ימים הרגשתי נורא הכי נורא בעולם בגלל איזה כדור שעשה לי תופעות לוואי אבל לא בגלל הפרעות אכילה אלא בגלל בעיה אחרת שכתבתי אותה למעלה כשגיליתי את הפורום המקסים הזה. אני חושבת שאתה צריך עזרה קצת יותר מתרופות. חברים עזרה של אהבה מאנשים טובים, אני בטוחה שיש או היו לך המון חברים וחברות שאוהבים אותך, משפחה שתומכת ועוזרת. ואל תשכח שיש אותנו כאן תמיד. אם תרצה לדבר איתי אני כאן או במסרים. תתחיל לשנות את הגישה שלך כי אני בטוחה ממקום ראשון שאתה ניראה טוב מאוד ואתה לא שמן בכלל, הבטחון עצמי שלך יכול לחזור אליך יותר ממה שהיה אי פעם . בוא נעזור לך בוא תעזור לי ואני לך? בוא נדבר על זה? בוא ננסה לראות איך אנחנו פותרים את הבעיות? נ.ב- יש כאן בתפוז פורום נהדר שניקרא"הפרעות אכילה", תוכל לכתוב את זה שם אם עדין לא כתבת שם תמיד עזרו לי בתגובות חמות ומעודדות מאוד. אבל ברגע שאני יצאתי מזה זה היה רק בגלל שאני החלטתי שאני פוחדת למות. פחדתי למות מזה שמעתי ים של סיפורים על בנות שמתו מאנורקטיה. זה אומנם נדיר המחלה הזאת או אם אפשר לקרוא לה הפרעה אנורקטית אצל גברים זה יותר נדוש אצל נשים אבל אם זה קרה לך כבר אז בוא נטפל בעצמינו , מה אתה אומר? יש לך את הכוחות לעשות את זה רק לעצמיך לפחות אם לא לעצמיך ואין לך חשק אז למען אנשים שאוהבים אותך, מה אתה אומר ??? יש לך את כל הזמן להחליט אני עדין כאן או אם תרצה במסרים אי סי קיו או אימייל או מסינג'ר. שולחת לך חיבוק ענקי שילווה אותך לכל היום. ורק תדע לך שאתה ממש ממש לא לבד, כל אחד כאן עם הבעיות שלו. תהיה חזק אחינו היקר הכל יעבור ועוד יהיו ימים טובים אני מבטיחה לך. בתור אחת שאת המוות ראתה כמה וכמה פעמים בחיים ועכשיו אני חיה , אפילו שקשה לי יש לי כוחות להלחם עם המלחמה היומיומית שלי. מאחלת לך שהשמש תזרח עליך ואף תסנוור אותך מירוב שהיא זורחת עליך. המשך יום נעים, ותחשוב על מה שהצעתי וכתבתי לך . אני אלין אז נעים מאוד.

 

[טלטלונת המקורית]

רק תיקון

אנורקסיה היא לא מחלת נפש היא הפרעה מצטערת אבל בתור מישהי שמתמודדת עם אנורקסיה כבר עוד מעט 15 שנה זה חורה לי שקוראים לזה מחלת נפש זה מחלה כן אבל זה הפרעה נפשית אבל אני מסכימה שצריך לטפל מהר לפני שמתדרדרים יותר

 

[אלין ילדת האiר]

טלטלונת מצטערת את צודקת

בתור אנורקסית לשעבר אני יודעת שזאת הפרעה ולא מחלת נפש, היא הפרעה אני מצטערת או יותר נכון . גם אני בתור אחת שסבלתי מזה...ועדין יש לי ימים שאני לא אוכלת כלום ועד לא מזמן היתי עם משלשלים ודחפתי אצבע כדי להקיא כי שמנתי קצת. עכשיו רזיתי ואני חסרת תיאבון, אבל יהיה בסדר אני מצטערת אם פגעתי בך נשמה טובה.

 

[טלטלונת המקורית]

שלום מאור

האמת קראתי את ההודעה שלך בפורום אחר והדבר הראשון אחרי ברוך הבא היה שרציתי להפנות אותך גם לפורום הזה אתה לא צריך להתנצל שאתה כותב בכמה פורומים עכשיו אתה אומר שאתה לוקח כדורים שלושה שבועות הייתי מחכה עוד קצת לראות איך הם עובדים חבל להחליף כדורים כול כך מהר בתור מישהי אנורקטית שעברה הרבה סוגי כדורים אומרים נכון שבועיים שלושה אבל לפעמיים זה לוקח קצת יותר טיפול פסיכולוגי זה טיפול שלוקח זמן כלומר לוקח יחסית הרבה זמן עד שבאמת רואים תוצאות אז פשוט צריך סבלנות בנוסף הייתי מתייעצת עם הפסיכולוגית על הרגשות האלו

 

[גילה זילברמן]

../images/Emo47.gif מלך וג'יימס בונד

הכנוי שלך 007, ההבטחה שתרגיש "כמו מלך"... ןמצד שני שונא את עצמך כל כך שאתה מתבייש לצאת מהחדר ובא לך למות.... אבל יש לך המון כוחות! ירדת במשקל, אתה לא מוותר על הבגרויות, אתה יודע לבקש בפורומים עזרה... אתה שווה יותר ממספר הקלוריות שאתה מכניס או לא מכניס לפה שלך. אתה בן אדם, בעל ערך גם אם אתה לא ג'יימס בונד או מלך, כמו רובנו פה...

 

[PhEoNiX FiRe]

היי

רק רציתי להוסיף דבר אחד קטן. לפעמים לוקח לפרוזק יותר מחודש להתחיל להשפיע וגם ההשפעה לפעמים היא לא דרסתית\ קיצונית.

 

[מאור007]

מדהימים.

בא לי לבכות כשאני רואה עד כמה אנשים מדהימים יש אי-שם מאחורי המסך. כל תגובה ותגובה קראתי עוד פעם ועוד פעם כי זה עושה לי כל כך טוב. הנה עדכון לגבי היום: היום לצערי, לא הלכתי גם לביה"ס כי הרגשתי בבוקר על-הפנים... ממש בדיכאון... לקחתי פרוזאק, ניסיתי לקרוא עיתון ושקעתי עוד פעם בשינה. הגיע הצהריים ואמא שלי חזרה מהעבודה... אין, האישה הזאת מדהימה!!! היא ישבה איתי כמו כל פעם ופשוט דיברה איתי... איכשהו זה גרם לי להרגיש מצוין. אכלתי לי סלט ירקות בצהריים ואחה"צ יצאתי למכון... היה בסדר... המדריך אמר שרזיתי יותר מדי ו... זה איכשהו עשה לי טוב! חזרתי הביתה מאושר... והשיא היה שעכשיו נכנסתי לאינטרנט ואני קורא את התגובות המדהימות שלכם\ן!!! תודהההההההההההההה תודה תודה 1000 תודות!!! גרמתם לי להרגיש טוב עם עצמי!! שמחתי לדעת שיש פה פינות חמות ואוהבות בפורומים ואשמח לעדכן ולהתעדכן בהם

תודה רבה שוב ולילה מדהים לכולכם\ן! אוהב, מאור. נ.ב פורסם גם בפורום המקביל שגם שם רשמתי את הבעיה... פעם אחרונה, תודה.

 

[אלין ילדת האiר]

מאורי תבוא לכאן תמיד אבל...

אתה חייב לקבל טיפול נשמה, לא יתכן שתרזה בצורה חולנית ועוד תהיה שמח על זה. זה משהו שלא בסדר אתה מבין? נימצאת כאן איזו בעיה מאורי , תתחיל לטפל בה שלא יהיה מאוחר. אל תיפול לתהום שהייתי בו בבקשה אל תעשה מה שאני עשיתי . אל תעלה על המריצה הזאת , זו מריצה ללא בלמים, כי אם תרצה לעצור אולי לא תוכל , ואני כל כך מכירה את זה. אין לך מה לבכות תהיה מה שאתה אפילו מה שהית פעם . זה הכי חשוב תרזה ותעשה ספורט אבל אתה חייב לאכול משהו ולחזור לעצמיך כי לא יתכן המצב הזה לפחות לא לפי דעתי. תעזור לעצמיך והעולם יחייך אליך תאמין לי . זה סתם מפלט להרזות יתר על המידה.