הסיפור שלי, תגידו לי מה אתם חושבים.
אני חדש כאן, ואני רוצה לספר לכם את הסיפור של המילואים ושלי. אז ככה. שירתתי כלוחם בחיל קרבי(שריון). שירות מלא, לבנון, חברון, ג'נין וכל הסיפור. הייתי חייל טוב, ממושמע ומורעל. כחצי שנה לאחר השיחרור קיבלתי זימון לאימון בצאלים. הלכתי, עשיתי את האימון, נקלטתי בפלוגה, והכל היה טוב ויפה. כשנה וחצי לאחר השחרור התחלתי ללמוד באוניברסיטה. וכאן מתחיל הסיפור האמיתי. במשך שנתיים, בכל פעם שהיו מבחנים - שלחו לי מילואים. בכל פעם הלכתי. הגשתי ולת"מ - לפעמים התקבל, לפעמים לא, אבל תמיד הפסדתי לפחות מבחן אחד או שניים. בכל מקרה הלכתי למילואים, וביצעתי אותם על הצד הטוב ביותר. בסוך השנה השניה, קיבלתי צו שנפל על 7 מבחנים. 4 מתוכם הם מועדי ב' אשר במועד א' שלהם הייתי במילואים. הגשתי ולת"מ והוא נדחה. הגשתי ערעור, והוא נדחה. הלכתי ליום ראיונות, וחזרו אלי עם תשובה אין מה לעשות, צריך להגיע. הסברתי למ"פ שלי שאין שום סיכוי, שאני הולך לעשות מבחנים שנה אחרי הקורס (לא איפשרו לי מועד מיוחד - רק לחזור על המבחן בסמסטר א' של שנה שלישית) בגלל שפעמיים לא איפשרו לי לצאת למבחנים. שלא ייתכן שכל פעם אני אבוא למילואים ולא יתחשבו בי. שאני מוכן לעשות מילואים חודש מאוחר יותר עם גדוד אחר ולהשלים את המכסה השנתית. אבל אני לא יכול להפסיד את המבחנים האלה. המ"פ אמר לי תעשה מה שאתה מבין, אם אתה לא בא אתה עריק. אז הייתי עריק. שלחו לי מכתב, באו חפשים. עשיתי את המבחנים שלי. אחרי המילואים התקשרו אלי מהקישור, אמרו לי לבוא לבירור עם המג"ד. שאלתי אותה, מה זה בירור? ענתה - משפט. אז אמרתי לה שאני אצל המג"ד לא הולך להישפט. שתעביר את זה למשטרה צבאית ואני אשפט אצלם, ולא אצל מישהו שמחפש אותי. חכיתי כמה שבועות, עד שנודע לי באמצעות חבר שיש לו גישה למשטרה צבאית שדווחתי כעריק. התייצבתי במשטרה צבאית ו"הסגרתי" את עצמי (אני ממש מרגיש כמו פושע). לקחו אותי למעצר, מילאתי הצהרה, ואחרי שעה שלחו אותי הביתה ללא משפט. התברר שהגדוד שלי לא דיווח בהתאם לכללים, לא באו לבקר אותי וכל מיני שטויות כאלה. אז לא קרה כלום. אחרי חצי שנה, ושוב בתקופת מבחנים, יום אחד מתקשרת אלי קצינת הקישור ומודיעה לי שיש לי מילואים בעוד 10 ימים. אבל לא קיבלתי צו! אני אומר לה. ויש מבחנים (שוב) ואין לי כבר זמן להגיש ולת"ם! התשובה שלה היתה שהם שלחו צוים, גם בדואר רשום ואני חייב לבוא. אז אמרתי לה שאני, אצל המ"פ והמג"ד האלה כבר לא חייל. הם לא מתחשבים בי, ואני לא סומך עליהם, ולא מוכן לשרת תחתם. אז היא אמרה שיש מג"ד חדש, ושאדבר איתו. דיברתי עם המג"ד החדש, הוא בכלל רצה לשפוט אותי על העריקות הקודמת (מה שכמובן כבר מזמן לא בסמכותו), ואיים עלי שאם לא אגיע, אז חבל לי על הזמן. אני, כמו אידיוט, החלטתי לנסות בכל זאת לדבר עם המ"פ שלי. להפתעתי הוא היה בסדר גמור, וסיכם איתי שאני אגיע לאל"ת, אעשה איתם שבוע ראשון, ואז הוא ישחרר אותי לשבוע למבחנים שנפלו באותו שבוע. בתמורה, אתן לו 3 ימים נוספים אחרי הצו המקורי שלי (אני גוייסתי רק ל 21 יום כסטודנט בעוד הפלוגה גוייסה ל 26). הסכמתי. באתי למילואים עשיתי אל"ת. עליתי איתם לקו. שלחו אותי למוצב קטן עם 4 חיילים, לבצע פעילות מבצעית (מארבים) באיזור שכם. בלילה הראשון התחלתי להרגיש רע. התלוננתי בפני מפקד הכח, ומאוחר יותר בפני ה סמ"פ השגיע לסיור בעמדות. הוא אמר לי, תסיימו את הפעילות, ובבוקר תראה רופא. בבוקר ביקשתי רופא, אמרו לי שאין כרגע רכב, שאלך לישון, אחרי הצהריים יגיע רופא. כמובן שזה לא קרה ובלילה השני שוב עלינו לפעילות. אותו סיפור חזר שוב. ממש לא החזקתי מעמד. היה לי קר, היה לי חם, לא יכולתי לנשון, הזיתי הזיות. לא ראיתי רופא. וגם לא בבוקר, וגם לא אחרי הצהריים. בערב הודעתי להם שאני מסרב ללכת לפעילות. ואז לקחו אותי לרופא. היה לי חום 39.8. קיבלתי גימלים בבית. הלכתי הביתה, לקחתי אנטיביוטיקה, שכבתי במיטה. הגימ"לים הסתיימו ביום רביעי. ביום חמישי הייתי אמור לצאת לחופש על מנת לעשות את המבחנים. אבל המ"פ שלי התקשר אלי והודיע לי שאני צריך לחזור, והחופשה למבחנים מבוטלת, כי הייתי בבית כבר (אבל הייתי חולה!). התקשרתי למג"ד ואמרתי לו שהיה סיכום כזה וכזה עם המ"פ והוא לא עומד בו.המג"ד אישר לי עוד כמה ימי חופשה אבל לא את השבוע המלא שהובטח לי. אז הוצאתי גימלים עד היום האחרון של הצו המקורי, והגעתי לשם על מנת להשתחרר. אז אמרו לי - אבל סיכמנו שתישאר עוד 3 ימים. אז עניתי - סיכמנו גם שאקבל שבוע חופש למבחנים. אז ענו לי - אבל היית בבית. אז עניתי - אבל לא קיבלתי חופש, הייתי צריך לריב איתכם, ולהוציא גימלים, וממילא הייתי חולה ולא נבחנתי. אני משתחרר היום! הצו הוא עד היום. אז שיחררו אותי. על אישור המילואים שקיבלתי היו רק 10 ימים רשומים - ללא ימי הגימלים שלי. הגשתי קבילה. עדויות, הצהרות. המג"ד והמ"פ שיקרו בעדויותיהם. לא אלאה אותכם בפרטים, אבל זה היה מכוער. בסוף קיבלתי בחזרה את ימי המילואים שנגנבו ממני. אני מתחרפן מכל הסיפור הזה. תמיד הייתי חייל טוב וממושמע. מה בסך הכל רציתי? שייתנו לי לסיים את התואר שלי כמו בנאדם? עכשיו סיימתי את הלימודים. הם יכולים לגייס אותי ליותר מ 21 יום. אין יותר ולת"מים. לא נראה לי שאני מוכן להשקיע יותר מחיי בשביל האנשים האלה.
אני חדש כאן, ואני רוצה לספר לכם את הסיפור של המילואים ושלי. אז ככה. שירתתי כלוחם בחיל קרבי(שריון). שירות מלא, לבנון, חברון, ג'נין וכל הסיפור. הייתי חייל טוב, ממושמע ומורעל. כחצי שנה לאחר השיחרור קיבלתי זימון לאימון בצאלים. הלכתי, עשיתי את האימון, נקלטתי בפלוגה, והכל היה טוב ויפה. כשנה וחצי לאחר השחרור התחלתי ללמוד באוניברסיטה. וכאן מתחיל הסיפור האמיתי. במשך שנתיים, בכל פעם שהיו מבחנים - שלחו לי מילואים. בכל פעם הלכתי. הגשתי ולת"מ - לפעמים התקבל, לפעמים לא, אבל תמיד הפסדתי לפחות מבחן אחד או שניים. בכל מקרה הלכתי למילואים, וביצעתי אותם על הצד הטוב ביותר. בסוך השנה השניה, קיבלתי צו שנפל על 7 מבחנים. 4 מתוכם הם מועדי ב' אשר במועד א' שלהם הייתי במילואים. הגשתי ולת"מ והוא נדחה. הגשתי ערעור, והוא נדחה. הלכתי ליום ראיונות, וחזרו אלי עם תשובה אין מה לעשות, צריך להגיע. הסברתי למ"פ שלי שאין שום סיכוי, שאני הולך לעשות מבחנים שנה אחרי הקורס (לא איפשרו לי מועד מיוחד - רק לחזור על המבחן בסמסטר א' של שנה שלישית) בגלל שפעמיים לא איפשרו לי לצאת למבחנים. שלא ייתכן שכל פעם אני אבוא למילואים ולא יתחשבו בי. שאני מוכן לעשות מילואים חודש מאוחר יותר עם גדוד אחר ולהשלים את המכסה השנתית. אבל אני לא יכול להפסיד את המבחנים האלה. המ"פ אמר לי תעשה מה שאתה מבין, אם אתה לא בא אתה עריק. אז הייתי עריק. שלחו לי מכתב, באו חפשים. עשיתי את המבחנים שלי. אחרי המילואים התקשרו אלי מהקישור, אמרו לי לבוא לבירור עם המג"ד. שאלתי אותה, מה זה בירור? ענתה - משפט. אז אמרתי לה שאני אצל המג"ד לא הולך להישפט. שתעביר את זה למשטרה צבאית ואני אשפט אצלם, ולא אצל מישהו שמחפש אותי. חכיתי כמה שבועות, עד שנודע לי באמצעות חבר שיש לו גישה למשטרה צבאית שדווחתי כעריק. התייצבתי במשטרה צבאית ו"הסגרתי" את עצמי (אני ממש מרגיש כמו פושע). לקחו אותי למעצר, מילאתי הצהרה, ואחרי שעה שלחו אותי הביתה ללא משפט. התברר שהגדוד שלי לא דיווח בהתאם לכללים, לא באו לבקר אותי וכל מיני שטויות כאלה. אז לא קרה כלום. אחרי חצי שנה, ושוב בתקופת מבחנים, יום אחד מתקשרת אלי קצינת הקישור ומודיעה לי שיש לי מילואים בעוד 10 ימים. אבל לא קיבלתי צו! אני אומר לה. ויש מבחנים (שוב) ואין לי כבר זמן להגיש ולת"ם! התשובה שלה היתה שהם שלחו צוים, גם בדואר רשום ואני חייב לבוא. אז אמרתי לה שאני, אצל המ"פ והמג"ד האלה כבר לא חייל. הם לא מתחשבים בי, ואני לא סומך עליהם, ולא מוכן לשרת תחתם. אז היא אמרה שיש מג"ד חדש, ושאדבר איתו. דיברתי עם המג"ד החדש, הוא בכלל רצה לשפוט אותי על העריקות הקודמת (מה שכמובן כבר מזמן לא בסמכותו), ואיים עלי שאם לא אגיע, אז חבל לי על הזמן. אני, כמו אידיוט, החלטתי לנסות בכל זאת לדבר עם המ"פ שלי. להפתעתי הוא היה בסדר גמור, וסיכם איתי שאני אגיע לאל"ת, אעשה איתם שבוע ראשון, ואז הוא ישחרר אותי לשבוע למבחנים שנפלו באותו שבוע. בתמורה, אתן לו 3 ימים נוספים אחרי הצו המקורי שלי (אני גוייסתי רק ל 21 יום כסטודנט בעוד הפלוגה גוייסה ל 26). הסכמתי. באתי למילואים עשיתי אל"ת. עליתי איתם לקו. שלחו אותי למוצב קטן עם 4 חיילים, לבצע פעילות מבצעית (מארבים) באיזור שכם. בלילה הראשון התחלתי להרגיש רע. התלוננתי בפני מפקד הכח, ומאוחר יותר בפני ה סמ"פ השגיע לסיור בעמדות. הוא אמר לי, תסיימו את הפעילות, ובבוקר תראה רופא. בבוקר ביקשתי רופא, אמרו לי שאין כרגע רכב, שאלך לישון, אחרי הצהריים יגיע רופא. כמובן שזה לא קרה ובלילה השני שוב עלינו לפעילות. אותו סיפור חזר שוב. ממש לא החזקתי מעמד. היה לי קר, היה לי חם, לא יכולתי לנשון, הזיתי הזיות. לא ראיתי רופא. וגם לא בבוקר, וגם לא אחרי הצהריים. בערב הודעתי להם שאני מסרב ללכת לפעילות. ואז לקחו אותי לרופא. היה לי חום 39.8. קיבלתי גימלים בבית. הלכתי הביתה, לקחתי אנטיביוטיקה, שכבתי במיטה. הגימ"לים הסתיימו ביום רביעי. ביום חמישי הייתי אמור לצאת לחופש על מנת לעשות את המבחנים. אבל המ"פ שלי התקשר אלי והודיע לי שאני צריך לחזור, והחופשה למבחנים מבוטלת, כי הייתי בבית כבר (אבל הייתי חולה!). התקשרתי למג"ד ואמרתי לו שהיה סיכום כזה וכזה עם המ"פ והוא לא עומד בו.המג"ד אישר לי עוד כמה ימי חופשה אבל לא את השבוע המלא שהובטח לי. אז הוצאתי גימלים עד היום האחרון של הצו המקורי, והגעתי לשם על מנת להשתחרר. אז אמרו לי - אבל סיכמנו שתישאר עוד 3 ימים. אז עניתי - סיכמנו גם שאקבל שבוע חופש למבחנים. אז ענו לי - אבל היית בבית. אז עניתי - אבל לא קיבלתי חופש, הייתי צריך לריב איתכם, ולהוציא גימלים, וממילא הייתי חולה ולא נבחנתי. אני משתחרר היום! הצו הוא עד היום. אז שיחררו אותי. על אישור המילואים שקיבלתי היו רק 10 ימים רשומים - ללא ימי הגימלים שלי. הגשתי קבילה. עדויות, הצהרות. המג"ד והמ"פ שיקרו בעדויותיהם. לא אלאה אותכם בפרטים, אבל זה היה מכוער. בסוף קיבלתי בחזרה את ימי המילואים שנגנבו ממני. אני מתחרפן מכל הסיפור הזה. תמיד הייתי חייל טוב וממושמע. מה בסך הכל רציתי? שייתנו לי לסיים את התואר שלי כמו בנאדם? עכשיו סיימתי את הלימודים. הם יכולים לגייס אותי ליותר מ 21 יום. אין יותר ולת"מים. לא נראה לי שאני מוכן להשקיע יותר מחיי בשביל האנשים האלה.
