הסיפור שלי../images/Emo14.gif
אני עוקבת אחריכם כבר הרבה זמן, ועכשיו שאני מכירה את רוב השמות והסיפורים, אני יכולה ונח לי לכתוב את הסיפור שלי. הכל התחלי לפני שנתיים, הפסקנו לקחת גלולות אבל לא ממש ניסינו להכנס להריון, אחרי 4 חודשים שבהם קיבלתי רק פעם אחת(המחזור שלי תמיד לא היה סדיר) הלכנו לרופא להתיעצות. לצערנו הגענו לרופא גרוע שמאד הלחיץ אותנו לא הקשיב לנו,לא הסביר מה המשמעות של טיפולי פיריון, לא שאל אם אנחנו בכלל מעוניינים כי סה"כ לא ניסינו לבד, וישר נתן לי מרשמים לאיקקלומין וכוריגון,את הכימיה של התרופות הכרתי, את מנגנון הפעילות הכרתי אבל לא היה לי מושג למה אני נכנסת מבחינה נפשית ופיזית ובכלל היה לנו קשה להתמודד עם העובדה שלא נוכל להביא ילדים בצורה טבעית. בהתחלה כל שלבי הטיפול נראו לי נוראיים, אחרי כל בדיקת דם כמעט התעלפתי, כל אולטרה סאונד וגינלי נראה לי כמו התעללות("את בטוחה שיש לך שחלה שמאלית כי אני לא מוצאת אותה"). אחרי 3 טיפולים נכנסתי להריון- שמחה גדולה, אושר אופוריה, תיכנונים ופנטזיות, ואפילו כבר בחרנו שם(שנינו היינו בטוחים שזאת בת),אבל יחד עם זאת היו בחילות קשות עייפות וכל מיני מחשבות חרטה, ואיזה מין אמא נוראית אני אהיה, בזמנו המחשבות האלה מאד הלחיצו אותי.ואז בשבוע ה-13 דימום קל מאד אבל פחדתי נורא ,רצתי לרופא שעשה לי אולטרה סאונד הוא אמר שהעובר מאד קטן(אז מה היא מתפתחת בקצב שלה), שהדם הוא דם נידה(גם בהריונות תקינים יש דימום), שאין דופק (אולי היא פשוט נחה). רק כשהתלבשתי והוא הושיט לי תחבושת הבנתי שבעצם זהו אין יותר תינוקת, היא מתה כבר משבוע 8 ("מה לא הרגשת שהפסיקו לך סימני ההריון").ואז בכי בכי ודיכאון("מה כבר הספקת להקשר אליה,את כולה בחודש שלישי"),ואלי התינוקת שלי מתה בגללי כי עבדתי מאד קשה ואולי זה קרה כי לא מספיק רציתי אותה, ואולי רצחתי אותה עם המחשבות הרעות שלי.ואחרי כמה זמן ניסינו שוב והפעם זאת היתה החלטה שלנו ובאמת מאד מאד רצינו וידענו לקראת מה אנחנו הולכים, וכך שוב כדורים זריקות הזרעות, גירוי יתר של השחלות וכאבים, תחלית טיפול- תקוות גדולות, כשלון טיפול- בכי בכי וחוסר אונים.אחרי 9 טיפולים סיוטיים שכבר כמעט נגמרו לנו הכוחות, שוב בדיקת הריון חיובית ושוב השמחה הגדולה חזרה אבל לא להרבה זמן מהר מאד הבנו שמשהו לא בסדר- הריון מחוץ לרחם של יותר מעובר אחד כנראה- אשפוזים וכאבים שנמשכו חודשיים, עכשיו אנחנו אחרי פיזית הכל כבר בסדר, גם נפשית בסדר כי החלטנו לעשות הפסקה וזה עזר לנו. אבל אני יודעת שאין לי הרבה סיבות לאופטימיות, כי גם הכניסה להריון מאד קשה לי, וכשיהיה הריון יש סיכוי של 1:10 שיהיה מחוץ לרחם, גם אם הוא ברחם יש סיכוי גבוה להפלה מוקדמת(בגלל ההפלה הקודמת), ונניח שנעבור את החודשים הראשונים בשלום אז עדיין יש סיכוי של 40% להפלה מאוחרת בגלל פגם אנטומי ברחם(רחם חד קרני),אני רק יודעת דבר אחד שעוד כאב לב כזה שעוד הפלה פשוט תשבור אותי לגמרי. ,
אני עוקבת אחריכם כבר הרבה זמן, ועכשיו שאני מכירה את רוב השמות והסיפורים, אני יכולה ונח לי לכתוב את הסיפור שלי. הכל התחלי לפני שנתיים, הפסקנו לקחת גלולות אבל לא ממש ניסינו להכנס להריון, אחרי 4 חודשים שבהם קיבלתי רק פעם אחת(המחזור שלי תמיד לא היה סדיר) הלכנו לרופא להתיעצות. לצערנו הגענו לרופא גרוע שמאד הלחיץ אותנו לא הקשיב לנו,לא הסביר מה המשמעות של טיפולי פיריון, לא שאל אם אנחנו בכלל מעוניינים כי סה"כ לא ניסינו לבד, וישר נתן לי מרשמים לאיקקלומין וכוריגון,את הכימיה של התרופות הכרתי, את מנגנון הפעילות הכרתי אבל לא היה לי מושג למה אני נכנסת מבחינה נפשית ופיזית ובכלל היה לנו קשה להתמודד עם העובדה שלא נוכל להביא ילדים בצורה טבעית. בהתחלה כל שלבי הטיפול נראו לי נוראיים, אחרי כל בדיקת דם כמעט התעלפתי, כל אולטרה סאונד וגינלי נראה לי כמו התעללות("את בטוחה שיש לך שחלה שמאלית כי אני לא מוצאת אותה"). אחרי 3 טיפולים נכנסתי להריון- שמחה גדולה, אושר אופוריה, תיכנונים ופנטזיות, ואפילו כבר בחרנו שם(שנינו היינו בטוחים שזאת בת),אבל יחד עם זאת היו בחילות קשות עייפות וכל מיני מחשבות חרטה, ואיזה מין אמא נוראית אני אהיה, בזמנו המחשבות האלה מאד הלחיצו אותי.ואז בשבוע ה-13 דימום קל מאד אבל פחדתי נורא ,רצתי לרופא שעשה לי אולטרה סאונד הוא אמר שהעובר מאד קטן(אז מה היא מתפתחת בקצב שלה), שהדם הוא דם נידה(גם בהריונות תקינים יש דימום), שאין דופק (אולי היא פשוט נחה). רק כשהתלבשתי והוא הושיט לי תחבושת הבנתי שבעצם זהו אין יותר תינוקת, היא מתה כבר משבוע 8 ("מה לא הרגשת שהפסיקו לך סימני ההריון").ואז בכי בכי ודיכאון("מה כבר הספקת להקשר אליה,את כולה בחודש שלישי"),ואלי התינוקת שלי מתה בגללי כי עבדתי מאד קשה ואולי זה קרה כי לא מספיק רציתי אותה, ואולי רצחתי אותה עם המחשבות הרעות שלי.ואחרי כמה זמן ניסינו שוב והפעם זאת היתה החלטה שלנו ובאמת מאד מאד רצינו וידענו לקראת מה אנחנו הולכים, וכך שוב כדורים זריקות הזרעות, גירוי יתר של השחלות וכאבים, תחלית טיפול- תקוות גדולות, כשלון טיפול- בכי בכי וחוסר אונים.אחרי 9 טיפולים סיוטיים שכבר כמעט נגמרו לנו הכוחות, שוב בדיקת הריון חיובית ושוב השמחה הגדולה חזרה אבל לא להרבה זמן מהר מאד הבנו שמשהו לא בסדר- הריון מחוץ לרחם של יותר מעובר אחד כנראה- אשפוזים וכאבים שנמשכו חודשיים, עכשיו אנחנו אחרי פיזית הכל כבר בסדר, גם נפשית בסדר כי החלטנו לעשות הפסקה וזה עזר לנו. אבל אני יודעת שאין לי הרבה סיבות לאופטימיות, כי גם הכניסה להריון מאד קשה לי, וכשיהיה הריון יש סיכוי של 1:10 שיהיה מחוץ לרחם, גם אם הוא ברחם יש סיכוי גבוה להפלה מוקדמת(בגלל ההפלה הקודמת), ונניח שנעבור את החודשים הראשונים בשלום אז עדיין יש סיכוי של 40% להפלה מאוחרת בגלל פגם אנטומי ברחם(רחם חד קרני),אני רק יודעת דבר אחד שעוד כאב לב כזה שעוד הפלה פשוט תשבור אותי לגמרי. ,
