AndyStitzer
New member
הסיפור שלי
מדי פעם גם לי עולה הצורך "לשפוך" אבל עד עכשיו לא מצאתי את המקום המתאים. אחרי שקראתי שרשורים קודמים, אני מרגיש שאולי זה המקום.
בן 28, אף פעם לא הייתי בזוגיות ולמעשה גם לא הייתי ממש בדייט. לא בקטע של סטוצים, כך שגם אין לי שום ניסיון מיני.
למה? סיפור ארוך
(אבל בשביל זה יש הפורום, לא?)
בתקופת התיכון הייתי ממש ביישן וחסר ביטחון והייתי במן בועה משל עצמי, אז התנסויות עם המין השני זה בכלל משהו שלא היה רלוונטי. לקראת סוף התיכון ובמהלך הצבא התחלתי לעסוק המון בספורט, מה שעזר לי להעלות את הביטחון העצמי וגם עזר לי למצוא את עצמי מבחינת יעדים בחיים (במיוחד שגם תוך כדי הפכתי מנער שמנמן לגבר יחסית חסון וספורטיבי). כבר לא הייתה לי שום בעיה לפתוח בשיחה עם בנות, אבל איכשהו לא פגשתי מישהי שממש "עשתה לי את זה". בדיעבד אולי החוסר ניסיון מהשנים הקודמות יצר חששות שלמעשה הפכו למן כדור שלג.
התחלתי ללמוד ולעבוד כדי לממן את הלימודים וכל הזמן אמרתי לעצמי שהזוגיות כבר תבוא לבד... כי הרי אני לא "דפוק", נראה בסדר גמור, שנון, חכם (וכל שאר הדברים שאנחנו אומרים לעצמנו כדי להרגיש טוב) ושאני כרגע עסוק מדי מכדי ממש להקדיש זמן לחיפוש פעיל אחר זוגיות. אני גם לא בנאדם של מסיבות ושל מקומות בילוי רועשים. רוב הזמן הייתי בעבודה או בלימודים או מדי פעם יוצא עם כמה חברים או מתעסק בספורט והייתי בטוח שאני אפגוש מישהי ושזה רק עניין של זמן.
בנוסף פיתחתי לעצמי תיאוריה שלמה על למה לא מתאים לי להזמין לדייט סתם מישהי שפגשתי רק כי היא נראית חמודה, מבלי באמת להכיר אותה.
בקיצור, יצא שבממוצע אחת לחצי שנה הייתי נדלק על מישהי, פעם ידידה מהלימודים... פעם מתרגלת, פעם מישהי שהתחלתי להתכתב איתה באיזה פורום סטודנטיאלי וכו'... והייתי אוזר אומץ להזמין אותה ותמיד נתקלתי בסירוב. כרגע הסטטיסטיקה עומדת על 0 מ-7.
אז עכשיו אני גר לבד, עובד במשהו שהוא למעשה התחביב שלי, משהו שאני חושב עליו מהבוקר עד הערב פחות או יותר, וגם תכלס דיי מצליח בזה. אין לי באמת הזדמנויות לפגוש בחורות במסגרת העבודה וכאמור אני לא יוצא יותר מדי, וגם דיי סולד מהכרויות וירטואליות... אז עובר עוד יום ועוד יום, ות'אמת? רוב הזמן אני בסדר, לא שוכב בלילה ובוכה על מר גורלי, לא מתעסק במחשבות אובדניות, אפילו לא מאמץ חתולים.
אחת לכמה שבועות, כמו למשל הלילה, פתאום צפות המחשבות האלה, הכמיהה העזה הזו - לא בהכרח למין, אלא לאינטימיות עם מישהי, הרצון לאהוב ולהרגיש נאהב...
ואני לא יודע אם באיזשהו מקום כבר השלמתי עם זה שאני כבר לא אתחתן, ולא אקים משפחה כמו שתמיד חלמתי ורציתי (ואני כל כך טוב עם ילדים!!
) או שמא זה הפחד שמונע ממני לעשות משהו בנידון.
אז זהו, אני לא יודע כל כך מה לעשות.אני רוצה להיות בזוגיות אבל מפחד. אני יודע שמה שעשיתי עד עכשיו לא ממש עבד אבל גם לא רוצה להשתנות ובטח לא להתפשר.
נדמה לי שיש פה איזה מלכוד קטן
אני מניח שבעיקר רציתי לפרוק סוף סוף. שיהיה לילה טוב.
מדי פעם גם לי עולה הצורך "לשפוך" אבל עד עכשיו לא מצאתי את המקום המתאים. אחרי שקראתי שרשורים קודמים, אני מרגיש שאולי זה המקום.
בן 28, אף פעם לא הייתי בזוגיות ולמעשה גם לא הייתי ממש בדייט. לא בקטע של סטוצים, כך שגם אין לי שום ניסיון מיני.
למה? סיפור ארוך
בתקופת התיכון הייתי ממש ביישן וחסר ביטחון והייתי במן בועה משל עצמי, אז התנסויות עם המין השני זה בכלל משהו שלא היה רלוונטי. לקראת סוף התיכון ובמהלך הצבא התחלתי לעסוק המון בספורט, מה שעזר לי להעלות את הביטחון העצמי וגם עזר לי למצוא את עצמי מבחינת יעדים בחיים (במיוחד שגם תוך כדי הפכתי מנער שמנמן לגבר יחסית חסון וספורטיבי). כבר לא הייתה לי שום בעיה לפתוח בשיחה עם בנות, אבל איכשהו לא פגשתי מישהי שממש "עשתה לי את זה". בדיעבד אולי החוסר ניסיון מהשנים הקודמות יצר חששות שלמעשה הפכו למן כדור שלג.
התחלתי ללמוד ולעבוד כדי לממן את הלימודים וכל הזמן אמרתי לעצמי שהזוגיות כבר תבוא לבד... כי הרי אני לא "דפוק", נראה בסדר גמור, שנון, חכם (וכל שאר הדברים שאנחנו אומרים לעצמנו כדי להרגיש טוב) ושאני כרגע עסוק מדי מכדי ממש להקדיש זמן לחיפוש פעיל אחר זוגיות. אני גם לא בנאדם של מסיבות ושל מקומות בילוי רועשים. רוב הזמן הייתי בעבודה או בלימודים או מדי פעם יוצא עם כמה חברים או מתעסק בספורט והייתי בטוח שאני אפגוש מישהי ושזה רק עניין של זמן.
בנוסף פיתחתי לעצמי תיאוריה שלמה על למה לא מתאים לי להזמין לדייט סתם מישהי שפגשתי רק כי היא נראית חמודה, מבלי באמת להכיר אותה.
בקיצור, יצא שבממוצע אחת לחצי שנה הייתי נדלק על מישהי, פעם ידידה מהלימודים... פעם מתרגלת, פעם מישהי שהתחלתי להתכתב איתה באיזה פורום סטודנטיאלי וכו'... והייתי אוזר אומץ להזמין אותה ותמיד נתקלתי בסירוב. כרגע הסטטיסטיקה עומדת על 0 מ-7.
אז עכשיו אני גר לבד, עובד במשהו שהוא למעשה התחביב שלי, משהו שאני חושב עליו מהבוקר עד הערב פחות או יותר, וגם תכלס דיי מצליח בזה. אין לי באמת הזדמנויות לפגוש בחורות במסגרת העבודה וכאמור אני לא יוצא יותר מדי, וגם דיי סולד מהכרויות וירטואליות... אז עובר עוד יום ועוד יום, ות'אמת? רוב הזמן אני בסדר, לא שוכב בלילה ובוכה על מר גורלי, לא מתעסק במחשבות אובדניות, אפילו לא מאמץ חתולים.
אחת לכמה שבועות, כמו למשל הלילה, פתאום צפות המחשבות האלה, הכמיהה העזה הזו - לא בהכרח למין, אלא לאינטימיות עם מישהי, הרצון לאהוב ולהרגיש נאהב...
ואני לא יודע אם באיזשהו מקום כבר השלמתי עם זה שאני כבר לא אתחתן, ולא אקים משפחה כמו שתמיד חלמתי ורציתי (ואני כל כך טוב עם ילדים!!
אז זהו, אני לא יודע כל כך מה לעשות.אני רוצה להיות בזוגיות אבל מפחד. אני יודע שמה שעשיתי עד עכשיו לא ממש עבד אבל גם לא רוצה להשתנות ובטח לא להתפשר.
נדמה לי שיש פה איזה מלכוד קטן
אני מניח שבעיקר רציתי לפרוק סוף סוף. שיהיה לילה טוב.
